תבואות השדה חלק א רפו

על תנאי וא"א לקיימו א"כ מה מועיל לנו מ"ש מעכשיו דהא מ"מ לא יחול כלל אם נימא דצריך לקיום התנאי ולכך הך דאפשר לקיימו בעינן בכל תנאים אפי' במעכשיו ומשו"ה כתב הר"מ וכן המחבר בא"ע סימן ל"ח סעיף ג' דאפי' במעכשיו צריך להתנות בדבר שאפשר לקיימו, והנה לא מקרי תנאי שא"א לקיימו רק מה שאין לו מציאות להתקיים כגון ע"מ שתעלה לרקיע או אפי' ע"מ שתבעל לפלוני שאיסורו עליו משום ערוה עיין בב"ש שם ס"ק ט"ו משא"כ דבר שהיה במציאות לקיים אע"ג שאפשר שיארע מקרה שלא יהיה בידו לקיים לא מקרי דבר שא"א לקיימו ודבר זה למדתי מדברי שעה"מ פ"ו מה"א שהביא להקשות בשם הר"ש אלגאזי הא יהודה טעה שהתנה שיביא בנימין לאביו והרי הוי תנאי שא"א לקיימו דמאריה וגנבי' וכ"ש מצינים ופחים לא הוי בידו להצילו ותירץ השעה"מ דלא מקרי א"א לקיימו רק מה שא"א לקיים מצד טבעו של עולם אבל בצינים ופחים אע"ג שאם יארע מקרה ח"ו לא יוכל להצילו והוי א"ת מ"מ אין זה מצד הנמנע שיבוא בשלום ולא מקרי א"א לקיימו, והטעם דבעינן תנאי שאפשר לקיימו דכל שא"א לקיימו אמרינן דאינה אלא כמפליג בדברים ואין כוונתו כלל על קיום התנאי, אמנם באמת יש לעיין קצת כיון שמתנה על דבר שא"א לקיים אמאי לא נימא דאין כוונתו כלל על קיום המעשה ואדרב' יתבטל המעשה לגמרי דבשלמא בכל תנאי איכא למימר דכוונתו על קיום המעשה לכשתתקיים התנאי משא"כ בא"א לקיימו אמאי לא נימא דמצחק בעלמא ולא יחול המעשה כלל ועי' בס' שטמ"ק במס' ב"מ צ"ד ע"א שהרגיש ביה ואעתיק מקצת לשונו וז"ל אבל כשמתנה תנאי שא"א להתקיים כלל מצד הענין לא סליק אדעתי' דהאי קיום מעשה כלל דהא א"א לעלות לרקיע וממילא לא שיער במחשבתו שום צד שיהיה אל קיום המעשה וא"כ לא נתכוין אלא לצחק עכ"ל עי"ש. ונ"ל דהנה בכ"מ אמרינן מסתמא אין אדם מוציא דבריו לבטלה והנה גבי תנאי שא"א לקיימו אע"ג דמ"מ יצאו דבריו לבטלה וא"כ היה להקשות מנ"ל לומר דדברי התנאי היו לבטלה ואמאי לא נימא דלא היה כוונתו כלל על המעשה והמעשה יצא לבטלה כיון דב"כ וב"כ כלומר בין אי נימא דהמעשה קיים ותנאי בטל או איפכא עכ"פ איכא כאן דברים לבטלה וא"כ אמאי המעשה קיים, אמנה הענין היה כך דודאי טפי עדיף לומר חזקה אין אדם מוציא דבריו לבטלה בתחלת הענין ממה שנימא כהשלמת הענין דהנה אי נימא דהמעשה בטל א"כ כל עניינו מתחלתו ועד סופו היו דברי הבל וריק ולא היה לו שום צורך לעשות כזה שפיר אמרינן חזקה אין אדם מוציא דבריו לבטלה משא"כ בסיף הענין דהיינו בתנאי אע"ג שהיה לבטלה מ"מ כיון דע"י כך לא מוכרחים לומר דכל הענין היה לבטלה, ובדבור של התנאי גופא ל"ש לומר אין אדם מוציא דבריו לבטלה כיון דמעצמו הן דברים בטלים דהרי א"א לקיימו, ותחלת הענין אפשר להתקיים דהיינו המעשה ולכך שפיר אמרינן אין אדם מוציא דבריו לבטלה ונתקיים המעשה בהתנאי ב"כ וב"כ הוי לבטלה ודוק היטב:

(כח) ותנאי ומעשה בדבר אחד איכא ג"כ תרי גוונא היינו היכא שהתנאי סותר המעשה כע"ש התוס' מס' גיטין ע"ה ע"ב ד"ה דהו"ל תנאי ויש שאין התנאי סותר המעשה דהיינו בהילך אתרוג ע"מ שתחזירהו לי אי אמרינן ע"מ כמעכשיו אין התנאי סותר המעשה ולא הו"ל תנאי ומעשה בד"א, אמנם מדברי התוס' מס' ב"ב קל"ז ע"ב גבי הילך אתרוג ע"מ שתחזירהו דתירצו דרבא לא ס"ל הא דר' אב"א דבעינן תנאי ומעשה בדבר אחד משמע אפי' היכא שאינו סותר המעשה כגון בע"ע נמי מקרי תנאי ומעשה בד"א ועיין ברא"ש שם מסכה ב"ב ובמסכת קידושין ו' ע"ב בתוס' ד"ה לא החזירו תירצו נמי דגבי אתרוג ע"מ שתחזירהו דלא הוי תנאי ומעשה בד"א כיון שאין סותר המעשה אי אמרינן ע"ע כמעכשיו ועיין בב"ש סימן ל"ח ס"ק ז' שהקשה למה פסק בסימן קמ"ג כשמתנה שתחזיר הנייר שצריכה להחזיר הא הו"ל תנאי ומעשה בד"א וכן באתרוג באו"ח בסי' תרנ"ח למה צריך להחזיר הא הו"ל תנאי ומעשה בד"א, ועיין בספר אבני מלואים לאה"ע סימן ל"ח ס"ק ו' שכתב לתרץ דאע"ג דא"צ להחזיר מכח התנאי כיון שהיה בד"א ה"ד שאין קיום המעשה תלוי בקיום התנאי משא"כ מכח החיוב שקבל על עצמו להחזיר בודאי צריך להחזיר דכל תנאי שבממון קיים וכן כתב בקצה"ח סי' רמ"א ס"ק ט' עי"ש ובזה הי' א"ש דבקידושין אינו מקודשת בע"מ שתחזירהו כיון דמ"מ צריך להחזירה אע"פ שאין התנאי קיים ממילא דומה לחליפין ועיין ב"ש סימן כ"ט ס"ק א' ובאבני מלואים שם ס"ק א' ועיין בב"ש סימן קמ"ג ס"ק כ"ב שהקשה גם כן למה צריכה להחזיר הנייר הא הו"ל תנאי ומעשה בד"א לשיטת הפוסקים היינו הרא"ש במסכת ב"ב דאפילו כשאין סותר המעשה הו"ל תנאי ומעשה בד"א ולדברי א"מ הנ"ל א"ש דצריכה להחזיר מכח החיוב ולא מכח התנאי אבל קיום הגט אינו תלוי בכך. והנה כשתנאי סותר המעשה הו"ל תנאי בטל מכח דהוי תנאי שא"א לקיימו כן כתב בספר אבני מלואים סימן ל"ח ס"ק ו' וא"כ אפילו להר"מ דס"ל דמהני תנאי ומעשה בד"א מ"מ היכא שסותר המעשה הו"ל א"א לקיימו וגם הר"מ מודה דתנאי בטל. והנה י"ל דהך פלוגתת הפוסקים אי הו"ל תנאי ומעשה בד"א אפי' שאינו סותר התנאי תליא בהא דבאמת מב"ג וב"ר לא מצינו למילף דבעינן דוקא שיהיה התנאי בדבר אחר דכבר כתבו העדים דהתם לא היה אפשר בענין אחר משא"כ בתנאי דעלמא רק כשסותר המעשה הו"ל א"א לקיימו כמ"ש האבני מלואים וזה מסברא דהתנאי בטל. אמנם אי אמרינן דכל תנאי היא חידוש או לאו מב"ג וב"ר כמ"ש הרא"ש בשו"ת סימן ל"ה והבאתי לעיל אות ח' א"כ לא מהני שום תנאי היכא שאינו ממש דומיא דהתם ולכך לא מהני תנאי ומעשה בד"א אפי' שאינו סותר התנאי וא"ש הרא"ש לשיטתו דס"ל כל תנאי הוי חידוש לכך ס"ל דלא מהני תנאי ומעשה בד"א אפילו שאינו סותר התנאי והפוסקים דס"ל דלא הוי שום תנאי חידוש וכל דינים שהזכירו בתנאי הוא רק מה דהוי מסברא וא"כ ודאי היכא שסותר המעשה הו"ל תנאי שא"א לקיימו ומסברא ל"מ התנאי דהו"ל כמפליג' הדברים ומכש"כ דאין מוציא דבריו לבטלה משא"כ אם אינו סותר המעשה דיובל להתקיים התנאי ויתקיים המעשה שפיר מהני התנאי אע"ג דהו"ל תנאי ומעשה בדבר אחד דמב"ג וב"ר ל"מ למיליף דהתם היה אפשר בענין אחר כמש"כ המפרשים ודו"ק היטב. ועיין בספר עצמות יוסף בסוף הסוגיא האריך להביא כמה פרטים בדינים האלו ועיין בספר בני אהובה על הרמב"ם פ"ו מה"א האריך ג"כ הענינים האלו בעל מנת להחזיר אי הוי תנאי ומעשה בד"א ושם מחלק דאי צריך להחזיר גוף הדבר דוקא הו"ל תנאי ומעשה בד"א משא"כ אי היה מהני להחזיר דמי החפץ לא הו"ל תנאי ומעשה בד"א וא"כ באתרוג נמי תליא אי מחויב להחזיר לו אותו אותו אתרוג ממש או דמותר להחזיר לו גם אתרוג אחר עי"ש ועיין עוד בשו"ת שואל ומשיב מהדור' תליתאי ח"א סי' תכ"א מש"כ בעניני התנאים: