תבואות השדה חלק א רפד

דבאמת לא קיי"ל כר"מ דבעי ת"כ והא דאתקין שמואל בגיט' דשכ"מ היינו רק לרווח' דמילת' משום ב"ד טוע' דיסברו כר"מ ע"ש ועי' רשב"ם מס' ב"ב קל"ז ע"ב בסוגי' דהייך אתרוג ע"מ שתחזירהו לי ע"ש וא"כ ה"נ אפש"ל דמשבוע' אברה' לא היה ראי' דאפש"ל דבאמת לא בעי' ת"כ והא דקאמ"ל ואם לא תאבה האשה היינו שאברהם אבינו הי' ירא דלמא אליעזר טועה בדין וס"ל דבעינן ת"כ וא"כ כיון שבכל גוונא יחול עליו השבועה לא ית עצמו ליקח אשה ממשפחתו דהא לא יועיל כלום ולכך קאמ"ל להדיא ואם לא תאבה ונקית משבועתי כדי שיזרז עצמו שימצא מקום לנקות עצמו מהשבועה אבל לפי האמת לא בעי' ח"כ ולכך מייתי קרא דאליעזר דלמה לו להביא הכפל וע"כ דבעי' ת"כ ומה שהקשה המהרש"א דהו"ל מעשה קודם לתנאי דכתיב וישביעני ואח"כ אם לא אל בית אבי. י"ל עפ"י מ"ש המקנה בחי' למס' כתובות ע"ד דנדרים ושבועות מהני תנאי אע"ג שא"א לקיימו ע"י שליח לא בעינן דיני תנאי' כיון דלא הוי רק דבור' בעלמ' ושפיר מצי מבטל לי' התנאי ע"ש א"כ ה"נ י"ל דבשלמא ת"כ בעינן בשבועה נמי כדי שלא יחול השבועה בכל גוונא כיון דלא אמרינן מכלל הן אתה שומע לאו א"כ אי לא יכפול התנאי יהי' נראה שמקבל השבועה בכל גוונא משא"כ לענין תנאי קודם למעשה דהא רק משום שהתנאי אינו מבטל המעשה אי הוי מעשה קודם ושבועה כיון דהוי רק דבור' גריד' שפיר מצי מבטל לי' התנאי אע"ג דהשבועה הי' קודם כיון דהי' רק דבור' בעלמא ודו"ק היטב:

והנה לרחב"ג אמרינן דאצטריך אז תנקה וגם אם לא תאבה לניחות' דידה ולניחות' דקרובי' ויש לפרש מ"ט אברהם הקפיד על ניחות' דידה ואליעזר הזכיר שם ניחות' דקרובי' די"ל דהנה אברהם אבינו מסתמ' הי' מבקש רק אשה כשרה לבנו. וכל אשה שלא תתרצה ברצון טוב לילך לבית אברהם מסתמ' לא תהי' כשרה ולכך התנה אם לא תאבה האשה שלא יכוף אותה משא"כ אליעזר הי' ירא אולי יסברו שהשבועה יחול עליו אפי' אם לא ירצו ליתן לו וממילא יחשוב לבן שבוודאי אליעזר יעשה כן השתדלות אפי' ביד חזקה לוקח אותה כדי שינקה משבועתו וממילא יקדי' לבן עצמו וירצה להרוג את אליעזר כדרך בא להרגך השכם להרגו ולכך אמר להם כי אברהם אמר לו אז תנקה מאלתי אם לא יתנו לך כלומר שאין לו שום טעם לכוף הקרובי' שיתרצו ואין לו שום עילה לזה כי בלא"ה ינקה משבועתו וממילא לא יהי' ללבן שום סבה שיהרוג את אליעזר כיון שבל"ז ישאר נקי וזהו על דרך אגדה ודו"ק:

(כד) בתוס' ד"ה בשלמא הא הוי לאו קודם להן דאם לא שכב כתיב בריש' וי"ל דמה שאנו רוצים חשיב הן וכן בסמוך ד"ה הנקי הקשו דהו"ל מעשה קודם לתנאי דחנקי הוי מעשה ואח"כ התנאי דואת כי שטית והריטב"א כתב דבשלמא כפל בעינן כיון דל"א מכלל לאו אתה שומע הן אבל הן קודם ללאו ושאר דיני תנאי' לא בעי אלא בתנאי לבד לחזק התנאי כדי שיחול על המעשה אבל בשאר ענינים בכפיל' לבד סגי' לי' ויש להסביר דבריו דכיון דגבי סוטה הי' התנאי על לשעבר כמ"ש המל"מ פ"ו מהלכות אישות ואין כאן שייכות לומר דהתנאי לא יבטל המעשה דרק תנאי דלהבא לא מצי מבטל לי' למעשה משא"כ בתנאי דלשעבר לא התחיל כלל המעשה לכך לא בעי' דיני תנאי רק כפילא מ"מ בעי' דאי לא כפליה אין כאן אלה ושבועה כלל. ועי' באחרונים כאן וכן כתב בשו"ת אמרי אש לא"ע סי' מ"ד דאע"ג דבסוט' לא בעינן שאר דיני תנאים וכן בכ"מ היכא דליכא מעשה מ"מ כפיל' בעי אפי' בשבועה דל"ש לא אתי תנאי ומבטל למעשה אבל אם לא כפל א"כ ליכא שבועה כלל ע"ש. הנה חזינן דלדעת התוס' אפי' בתנאי לשעבר נמי בעינן כל דיני תנאי ולהריטב"א ורשב"א לא בעינן דיני תנאי וי"ל דאי אמרינן דדיני תנאי הי' גזה"כ א"כ אין חילוק בין לשעבר להבא וזה שהקדימו התוס' בקושיית' דהא כל תנאי מב"ג וב"ר גמרינן כוונת' דעיקר' דמילת' הי' גזה"כ ולכך הקשו שפיר מתן קודם ללאו וכן בסמוך מתקל"מ. אמנם שארי הראשונים ס"ל דכל דיני תנאי הם מן הסבר' ולכך בעינן הן קודם ללאו ותקל"מ כמה שכתבנו לעיל דבכל הני איכא סבר' ובתנאי דלשעבר דליכ' סברא דאיך שייך לומר בגמר דבריו אדם נתפס וחל הקללה או הברכה אפי' כשלא נעשה התנאי דהרי עיקר השבועה הי' על לשעבר ולכך ס"ל דכאן בלשעבר לא בעינן דיני תנאי. ועד"ז י"ל בכוונת דברי התוס' ישנים שכ' ח"ל בד"ה הנקי ואע"ג דהוי לאו קודם להן הא אמרינן מכאן שפותחי' בזכי' תחלה מס' סנהדרין ל"ב ע"ב כלומר לכך צריך לפתוח באם לא שכב ולכאור' אינו מובן כוונתי דמה תירצו על קושיית' דהו"ל לאו קודם להן. רק עפ"י הנ"ל י"ל דת"י ס"ל דאע"ג דבעינן הן קודם ללאו היינו דאם מסיים כהן נראה שעיקר כוונתו וכל הענין שרוצה לעשות הי' ההן. וא"כ ה"ד כשאין לנו טעם אחר מה שפותח בלאו משא"כ אם יש לו איזה טעם לפתוח בלאו אזי לית לן בת אפי' מסיים בהן וא"כ הכא כיון שיש לו טעם לפתוח באם לא שכך פותחי' בזכות סגי' אפי' בלאו קודם להן. אמנם תוס' דידן לא ניחא להו בהך סברא וס"ל דכל דיני תנאי הוי גזה"כ וא"כ אפי' כשיש לו איזה סיבה לפתוח בלאו נמי בעינן הן קודם ללאו ולכך הוצרכו לתרץ דהכא חשיב הן מה שאנו רוצים. והנה לסברת התוס' ישנים שכתבנו דכל שיש איזה טעם לפתוח בלאו סגי' אפי' בלאו קודם להן א"כ קשה מאי פריך רבא מס' גיטין ע"ה ע"ב גבי אם לא מתי דהו"ל לאו קודם להן הא התם נמי איכא טעמא לפתוח באם לא מתי משום לא מקדי' פרענית' לנפשי' ומאי פריך רבא. וי"ל דבאמת בהכי פליגי שמואל ורבא דרבא ס"ל דבכל גוונא בעינן הן קודם ללאו וא"ש מה שהאריך שם מכדי כל תנאי מהיכ' גמרינן וכו' כלומר דבכל גוונא לא מהני רק דומי' דב"ג וב"ר וכן התוס' דידן נמי נקטו הך לישנ' דהא כל תנאי מב"ג וב"ר גמרי' כמ"ש ושמואל ס"ל דהיכ' שיש טעם לפתוח בלאו מהני אפי' לאו קודם להן וזה רבות בשנים שהארכתי בזה במקו"א בס"ד ודו"ק:

(כה) כבר נודע ומפורסמ' הקושי' לדברי התוס' דמה שאנו רוצים חשיב הן א"כ מאי פריך מס' גיטין ע"ה באם לא מתי דהו"ל לאו קודם להן הא אנו רוצים שלא ימות. ועי' בחי' פנ"י שכתב דע"מ עיקר המעשה הי' הנתינת הגט וא"כ ל"ל דאם לא מתי יהי' ההן אע"פ שאנו רוצים שלא ימות ועי' במל"מ נתעורר ג"כ בזה. ונראה לי להסביר הענין ומקודם נתרץ קושי' המהרי"ט בחי' בסוגי' על דברי התוס' דאם לא שכב חשי' הן א"כ איך ילפינן מס' סנהדרין ל"ב ע"ב דבד"נ פותחי' בזכו' תחלה מדהקדי' אם לא שכב הרי ע"כ הוצרך לפתוח באם לא שכב שהוא ההן שיהי' קודם לסברת התוס' ועי' בס' אור חדש שהביא ג"כ קושי' זו ונ"ל לתרץ דהנה באמת יש להבין סברת התוס' וכי מפני שאנו רוצים שיהי' כך חשיב הן. אמנם הענין הי' כך דהנה בכל תנאי שהי' דבר והפיכו אינו מתקיים רק ענין אחד כמו באם שיתקיים התנאי יחול הענין ואם לא יתקיים הוי כאילו לא נעשה שום דבר וכל הענין בטל וא"כ שפיר אמרינן דאם מסיים בהן יהי' נראה שכוונתו לקיים הענין אפי' בלא קיום התנאי דבגמר דבריו אדם נתפס כמ"ש הר"נ שם ובב"מ אמרינן דקיום הענין חשיב