תבואות השדה חלק א רפג

מיני' וע"כ לאורויי' אתא דאין מלמדין משא"כ הכא גבי ת"כ מכיון דאמרי' דבעי כפילא ממילא הוצרך בכ"מ לכופלו לחזק התנאי עי"ש. ולפי מ"ש א"ש דהגמ' קאי על הני שני כתובים דכתיב ת"כ גבי שכר ועונש והתם ע"כ לא בא הקרא בכפיל' לחזק לשון התנאי דגבי שכר ועונש כיון דליכא מלתא יתירת' אין התנאי צריך חיזוק כע"ש וע"כ דלשני כתובים אתא לגלות על מקום אחר דלא בעינן ת"כ ודו"ק היטב:

(כ) אמנם כן ה"ד גבי שכר ועונש אין נ"ע כלל לגופ' בכפילא דבלא"ה נמי הוי ידעינן דשכר ועונש תלוי בקיום המצווה אמנם גבי שבועה אברהם אבינו לאליעזר וכן בשבועת סוטה. אפי' לדעת הריטב"א והרשב"א דשם גבי סוטה דלאו שייך לא אתי תנאה ומבטל למעשה אין נ"מ בתקל"מ וכן בהן קודם ללאו ע"ש ופליגי על דעת התוס' ד"ה בשלמא וד"ה הנקי דגבי סוטה נמי בעי הן קודם ללאו ותקל"מ מ"מ ת"כ וודאי בעי דאי לא כפליה למאן דס"ל דבעי ת"כ לא הי' התנאי חל כלל והוי השבוע' כמו בלי תנאי ולא מהני כלל. והנה ממה שאמר' התורה תנקי הו"מ למילף ת"כ מסוטה והא דבאמת לא יליף ר"מ ת"כ מסוטה י"ל כיון דבב"ג וב"ר מפורש טפי לכך יליף מהתם אבל ה"ה דמצי לילף מסוטה נמי והא דלא אמרינן דב"ג וב"ר וסוטה הוי שני כתובים הבכ"א יש ליישב דסוטה הוי איסור' דאית בי' ממונ' וב"ג וב"ר הו"ל ממון גריד' ולא מצי למילף חד מחברי' ולא הוי שני כתובים א"כ אי לאו דגלי רחמנא בב"ג וב"ר דבעינן ת"כ לא הוי דרשי' המסור' דהנקי גבי סוטה. והנה י"ל אי נימא דבסוטה בעינן באמת ת"כ מחמת המסור' דהנקי או לא תלי' בהא דאי ס"ל כתוב' דאורייתא א"כ הוי סוטה איסור' דאית בי' ממונ' שפיר מצינו למימר דמשו"ה כתבה התורה הנקי לת"כ משא"כ אי נימא דכתוב' אינו מה"ת והוי סוטה איסור' בעלמא א"כ ליכ' למימר דהנקי כתבה רחמנא לת"כ דהא גבי סוטה בלא"ה לא בעי ת"כ דבאיסור' גריד' לכ"ע ס"ל דלא בעי ת"כ דאי הוי אמרינן באיסור' גריד' כמי בעי ת"כ א"כ יקשה משתויי יין ופרועי ראש מנ"ל דבעית' כמ"ש רש"י מס' שבועות ל"ו ע"ב ע"ש (ואין זה סותר למ"ש לעיל באות י"ט בבשכר ועונש לא בעי ת"כ והי' הגמ' פריך מס' שבועות מנ"ל דשתויי יין הוי בעית' למאן דס"ל דלא אמרינן מכלל הן אתה שומע לאו א"כ הרי חזינן עכ"פ דבשכר ועונש נמי בעי' ת"כ יש לחלק דבוודאי באזהר' מיוחדת כגון שתויי יין וודאי אמרינן שפיר אי הו"א דבאיסור' נמי לא אמרינן מכלל לאו אתה שומע הן לא הוי ידעינן דבעית' משא"כ הני קראי אם תטיב ואם בחקתי ואם תאבו ושמעת' דקאי על כלל כל התורה פשיט' דלא בעי' ת"כ כמ"ש דהתנאי לא הוי מלת' יתירת' ודו"ק היטב):

(כא) ועפ"ז י"ל פרפר' אחד במס' גיטין ע"י דאמר רשב"ג אין לך תנאי בכתובי' שאינו כפול ואיכא תרי לישנ' שם בגמ' לחד לישנ' לר"מ קאמר לי' אין לך תנאי וכו' והו"ל שני כתובי' ואין מלמדי' ולחד לישנא לרבנן קאמר לי' אין לך תנאי שאינו כפול וגמרינן מינייהו והנה באמת אין להכריע בין הני תרי לישנ' דהא להך לישנ' דס"ל לרשב"ג דגמרינן מיניהו צ"ל דלא הוי שני כתובי' דמצרך צריכין ע"ש ברש"י ותוס' וא"כ במאי פליגי הני תרי לישנ' אי ס"ל לרשב"ג כר"מ דבעי ת"כ או כרבנן אמנם לפימ"ש א"ש דהנה באמת אפי' אי לא ילפינן מב"ג וב"ר הא שפיר מצינו למילף מסוטה דכתבה רחמנא הנקי וע"כ דבעי ת"כ אמנם אי ס"ל דכתוב' אשה אינו מה"ת וא"כ הוי סוט' איסור' גריד' וע"כ דלאו לת"כ כתבה רחמנ' הנקי דבאיסור' כ"ע ס"ל דלא בעי ת"כ והנה במס' כתובות י' ע"א איתא שם הרי לישנ' אליב' דרשב"ג מעיקר' אמרינן דרשב"ג ס"ל כתובת אשה אינו מה"ת ואח"כ אמרינן איפוך וס"ל כתוב' אשה מדאורייתא וא"כ י"ל דהני תרי לישנ' ממש במס' כתובות הוי הני תרי לישנ' ממש במס' כתובות הוי הני תרי לישנ' במס' גיטין דלמה דס"ל מעיקר' דרשב"ג ס"ל כתוב' אשה אינו מה"ת א"כ ליכ' למילף מסו' דניבעי ת"כ דהא ע"כ לא כתבה רחמנא הנקי לת"כ דבאיסור' גריד' הא לכ"ע לא בעי ת"כ דוודאי ר"מ דס"ל מס' כתובות נ"ו ע"ב דכתוב' דאורייתא והו"ל סוטה איסור' דאית בי' ממונ' שפיר ס"ל דכתבה רחמנא הנקי לת"כ משא"כ לרשב"ג וס"ל לגמ' שם במס' גיטין דמב"ג וב"ר לא מצינו למילף לת"כ דצריך הדבר לאומרו כרחב"ג וכיון דס"ל לרשב"ג כתוב' אשה אינו מה"ת א"כ בסוט' ע"כ לא בעי ת"כ ולא דרשינן הנקי ולכך אמרינן דפליג על ר"מ ולישנ' בתרא אזיל לפי מה דמסקינן במס' כתובות איפוך וס"ל לרשב"ג כתוב' דאוריי' א"כ שפיר מצינו למדרש הנקי לת"כ בסוטה דהוי איסור' דאית בי' מעונ' ולכך מוקי לה לרשב"ג כר"מ דבעי' ג"כ ת"כ דשפיר מוכח מסוט' אפי' אי לא ילפינן מב"ג וב"ר ודו"ק היטב:

(כב) עוד י"ל דבקיום המצווה כגון אם תטיב ואם בחקתי לא בעינן ת"כ דכיון דקיי"ל שכר מצוה בהאי עלמא ליכ' א"כ הוי הך אם תטיב כמו לאחר ובלאחר אית' לדדי' בירושלמי בסוגי' דלא בעי' ת"כ ועי' בר"מ פ"ט מהל' גירושין ובמלחמות להרמב"ן פ"ב דמס' ביצה גבי ההוא גבר' דאמר הבו ד' מאה זוזי לפלני' ולנסוב ברתאי כ' ע"א שהביא נמי ההוא דהירושלמי דבלאחר לא בעי ת"כ וי"ל עפ"י מ"ש בסימני' הקודמי' דעיקר דיני תנאי' הי' רק משום דכל שאינו מחזק התנאי י"ל דעיקר כוונתו על קיום המעשה אפי' בלא קיום התנאי וא"כ כל שאומר לאחר הרי אומר בפירוש שאין דעתו עוד על קיום המעשה כלל רק לאח"כ לכך לא בעינן לחזק התנאי כיון דאין כאן מעשה כלל. ועי' ברמב"ן בחי' למס' גיטין ע"ה ע"ב גבי אתקין שמואל ומיושב נמי קושי' הפנ"י מה שהקשה גבי קיום המצו' דהמצו' הי' התנאי והשכר הי' המעשה וא"כ ל"ש מ"ש התוס' דהרבה מצוות אפשר לקיים ע"י שליח דהא המעשה בעינן שיהי' אפשר לקיים ע"י שליח ועי' בחתס"ו סי' נ"ו ח"ב לא"ע ולפימ"ש א"ש דשכר המצוה הוו כמו לאחר כיון דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא ולא בעינן דיני תנאי ודו"ק היטב:

(כג) בגמ' בשלמא לר"מ היינו דכתיב אז תנקה מאלתי עי' מהרש"א שהקשה אמאי לא מייתי הגמ' קרא דאם לא תאבה ועי' רש"י ד"ה בשלמא שכ' וז"ל ומכללא לא שמעינן דאם תלך לא תחול. ונראה ליישב דהנה לכאורה יש לעיין אי ס"ל דכל היכא דאיכא אומדנ' ל"ב ת"כ והנה גבי שבוע' אליעזר וודאי איכא אומדנ' דמסתמ' לא רצה לקבל על עצמו שיחול עליו השבוע' שלא ינקה בשום אופן מן האלה וא"כ כיון דע"כ לא כשום ת"כ קאמר לה הך דאז תנק' ממילא לא מוכח מידי ועי' בשעה"מ פ"ו מה"א שכ' ג"כ בהך דיהוד' שאמר אם לא אביאנו אליך וחטאתי לאבי אע"ג דלא כפל הוי אומדנ' דמסתם לא יקבל ע"ע שיהי' מנוד' בב' עולמות בלי שום תנאי וא"כ אפש"ל דוודאי מקרא דאברהם לא מוכח דבלא"ה לא בעי' לת"כ דהא איכא אומדנ' שרק על תנאי קבל השבוע' רק מסיפור אליעזר דכפלי' עוד פ"א ע"כ מוכח דאת' למדרש דבעלמ' בעינן ת"כ ובזה א"ש נמי אמאי לא יליף ר"מ ת"כ משבועת אליעזר ולפימ"ש א"ש דהכא בלא"ה ל"ב ת"כ דאיכא אומדנ'. ועוד י"ל עפימ"ש הרמב"ן במס' נדרים י"א