תבואות השדה חלק א רפב

וא"כ עכ"פ היכא דכופל התנאי הי' צריך להקדים תנאי למעשה וע"כ דרחב"ג פליג אכלהו כלומר אפי' על הן קודם ללאו ולכך ליכא מעלה נמי בהקדמת התנאי למעשה. ולכך סיימו שפיר לכן נ"ל דפליג אכלהו כלומר דבאמת משו"ה ס"ל לגמר' דלא בעינן תנאי קל"מ משום דפליג אכלהו כלומר כיון דלא בעי ת"כ וא"כ ל"ש הן קודם ללאו וא"כ ממילא ליכא מעלה בתנאי קודם דאדרבא איכא ריעותא שלא יסיים במעשה. ולפי"ז אפשר דהתוס' נמי מודי לרש"י דאפי' לרחב"ג היכא שכפל התנאי דאז מסיים בלאו וא"כ איכא מעלה בהקדמת התנאי דלרחב"ג נמי צריך להקדים התנאי והא דהקשו משם על רש"י היינו דהתוס' לא נחתי לזה לומר דכוונת רש"י במ"ש דלרחב"ג צריך להיות התקל"מ דהוא רק בשכפלו דאיכא נמי הן קודם ללאו וכן נראה מלשונם שהביאו לשון רש"י דאת"כ לחודא פליג אבל לעולם בעי תקל"מ משמע דהיה ס"ל להתוס' בדברי רש"י דלרחב"ג לעולם אפי' היכא דליכא ת"כ בעינן תקל"מ והקשו שפיר ממס' ב"מ. אבל לפי האמת כמ"ש אפשר דרש"י נמי מודה דהיכא דליכא ח"כ ליכא מעלה בתקל"מ דאדרבא איכא ריעותא שלא יסיים במעשה וא"כ מתני' דקתני כל תנאי שיש מעשה בתחלתו דאינו תנאי דמשמע דלעולם בעינן תקל"מ דלא כרבנן רק כר"מ. ואפשר דהתוס' נמי מודה דהיכא דכפלי' לתנאי דלרחב"ג נמי עדיף תנאי קל"מ רק דהתוס' לא נחתי לזה לפרש כן בדברי רש"י ולכך הקשו ממס' ב"מ ולפי האמת אין כאן פלוגתא בין רש"י ותוס' וכ"ע ס"ל דאם לא כפל לתנאי אזי לרבנן נמי לא בעי תנאי קל"מ דליכא מעלה בהקדמת התנאי כיון שמסיים במעשה ואם כפל גם התוס' מודי דבעינן תקל"מ דאז שפיר איכא מעלה להקדים התנאי רק דהתוס' לא נחתי בדברי רש"י לפרש דס"ל דלא בעינן תקל"מ רק היכא דכפליה ולכך הקשו ממס' ב"מ אבל לפי האמת לק"מ ודו"ק. (יח) בגמ' שפיר קאמר לי' רחב"ג לר"מ ופירש"י קושי' היא היכא יליף ר"מ מיני' דבעינן כפיל' דקדק רש"י לכתוב כפיל' דרש"י ס"ל דתקל"מ והן קודם ללאו הוי מסברא ולכך ס"ל דרחב"ג לא פליג אתקל"מ וכן הן קודם ללאו צריך אע"ג דלא בעי' כפילא מ"מ היכא דכפלי' אין לו לסיים בהן אפי' לרחב"ג כסברת הר"נ במס' גיטין שהבאתי לעיל משום דבגמר דבריו אדם נתפס עי' בס' אור חדש אבל הא וודאי דמכלל הן אתה שומע לאו זהו מוכח מסברא אי לא יתור הלשון גבי ארץ גלעד ולכך פריך היכא שמעינן מיני' כפיל' הא שפיר קאמר לי' רחב"ג לר"מ צריך הי' הדבר לאומרו וכו' ויש ליישב הלשון מה דקאמר הגמ' לר"מ והא ידעינן דלר"מ קאמר לה ונ"ל דהנה הפנ"י הקשה מאי פריך הגמ' שפיר קאמר וכו' הא אי נימא כסברת הראשונים דכל תנאי הוי חידוש ואי לאו מב"ג וב"ר לא הוי ידעינן כלל דמהני שום תנאי וא"כ כיון דלא מצינו עכ"פ תנאי באופן אחר רק בכפיל' ממילא בעינן ת"כ וכן הקשו שאר אחרונים עי' במקנה ותירץ הפנ"י כיון דבאיסור' אית לן מכלל לאו אתה שומע הן ממילא אי ליכא יתור דבארץ כנען מנ"ל דבעינן בממון או באיסור' דאית בי' ממונ' ת"כ כיון דמסבר' הו"ל למימר מכלל הן אתה שומע לאו כמו באיסורא. והנה במס' שבועות ל"ו ע"א איתא שם במתני' אל יככה ויברכך וייטיב לך ר"מ מחייב משם מוכח דר"מ נמי ס"ל מכלל לאו אתה שומע הן מקמי' דאמרי' התם איפוך והא דבמס' נדרים י"א ע"א אמרי' דלר"מ בנדרי' נמי לא ס"ל מכלל הן אתה שומע לאו כבר תירץ הר"נ מס' שבועות שם ובנדרים דנדר הוי איסור' דאית בי' ממונא משום דמתסר חפצא וא"כ כיון דמחלק בין איסור לממון וע"כ משום כדי שלא יקשה מב"ג וב"ר אמרי' דבממון בעינן ת"כ וקאמר שפיר קאמר לי' לר"מ כלומר לר"מ דווקא דמצינו לי' להדיא דבאיסור אית לי' מכלל לאו אתה שומע הן מנ"ל דבממון לא אמרי' הכא הא גבי ב"ג וב"ר צריך הי' הדבר לאומרו ולא משום ת"כ ודו"ק. (יט) בגמ' פריך מאם תטיב שאת ומאם בחקותי תלכו לרחב"ג דלא בעי ת"כ א"כ למה כפל הקרא בהני ומשני דהו"א לא ברכה ולא קללה לכאורה קשה לר"מ דס"ל דהני כפילות אתא לת"כ אמאי לא יליף ר"מ מהני קראי וכ"ה דהוי שני כתובים הבכ"א ואין מלמדי' הא ע"כ מצרך צריכי דאלא"ה יקשה באמת לר"מ האיך ס"ל דבעינן ת"כ הא הוי שני כתובים הבכ"א כדאמרינן במס' גיטין ע"ו אליבא דרשב"ג עי"ש. ונ"ל בזה דע"כ ס"ל דבעינן ת"כ היינו דווקא היכא דהתנאי הי' איזה מילתא יתירתא כמו בהר"ז גיטך ע"מ שתתני לי מאתי' זוז דבאמת רוב אינם מגרשי' נשותיהן עבור השכר שיתנו לו והוא מתנה שיתנו לו מאתים זוז וכדומה בכה"ג שפיר אמרי' דכל שאינו מתנה כהלכתו בכל הני דברים הבאים לחזק התנאי אמרי' דאין דעתו דווקא על התנאי והוי התנאי כהפלג' דברים בעלמא. וכן בב"ג וב"ר כיון דבאמת שאר שבטים לא היו רוצים בארץ הגלעד וא"כ הי' לו למרע"ה ליתן להם אפי' אם לא יעברו והוא התנה עמהם שיעברו דווקא לכך בעינן כל דיני תנאי ועי' מ"ש לעיל באות י' בשם החת"ס משא"כ בדבר שאין התנאי מילתא יתרת' כלל כגון השוכר את הפועל ואמר לו עשה עמי מלאכה ואשלם לך אטו מי נימא כיון דלא אמר לו אם לא תעשה לא אשלם לך שחייב לשלם לו אעפ"י שלא עשה מלאכה זה לא מצינו בשום מקום וע"כ כמ"ש דשם העשי' מלאכה אבל בע"ה לא הוי מילתא יתירת' דכן ראוי שהוא עושה המלאכה ובע"ה משלם לו ולכך לא מצינו בשום מקום שיצטרך דיני תנאים בשוכר חבירו לעשות עמו מלאכה. והנה באמת בכל יעודי שכר ועונש דאמרי' דהשכר הוי המעשה וקיום המצווה הוי תנאי ועי' בחי' פנ"י באמת מדינ' ג"כ לא הי' בעי דיני תנאים דעשי' המצווה לא הוי מילתא יתרת' כלל דהרי זה היה תכלית הבריאה שישראל יקיימו התורה וד' ייטיב להם ברצונו הטוב. וקושי' הגמ' הכי אזלא דבשלמא לר"מ דמצינו בשום מקום עכ"פ דכפילת התנאי מיפה כח התנאי א"ש דכתבה התורה אם תטיב ואם לא תטיב אע"ג דשם לא הי' בעי כפילא כמ"ש דשם קיים התנאי מעצמו כיון דלא הוי מילתא יתרת' מ"מ כתבה התורה לחזק הלשון של התנאי אע"ג דמדינא לא בעי משא"כ לרחב"ג דהכפל אינו מחזק כח התנאי כלל א"כ לאיזה צורך כתבה רחמנא הכא גבי שכר ועונש בכפל לשין כיון דלא מצינו לזה מעלה בשום מקום וכה"ג כתב הרמב"ן בסוגי' גבי הוא יתחטא עי"ש וא"ש קושייתינו דל"ק מ"ט הוצרך ר"ע למילף ת"כ מב"ג וב"ר ולא ילפינן מאם תטיב דבעינן כפילא. דלפימ"ש א"ש כיון דבאמת גם ר"מ מודה דגבי אם תטיב לא היה בעי ת"כ כמ"ש כיון דהתנאי לא הוי מילתא יתרת' דהוי כמו בפועל עם בעה"ב דלא בעי ת"כ. וא"כ ליכא למילף מהתם. רק כיון דמצינו בב"ג וב"ר דהכפל מחזק התנאי לכך כתבה התורה הכפיל' גבי שכר ועונש נמי אע"ג דמדינא לא בעי לא נמנעה התורה לחזק הלשון אבל לא למילף מהתם דהתם באמת מדינא לא בעי ת"כ ודו"ק היטב ויש ליישב בזה סוגי' דמס' גיטין ע"ו ע"א. והי' מקום בזה ליישב מה שהק' בס' שעה"מ פ"ו מה"א וכן בס' אור חדש מה קאמר הגמ' מס' גיטין ע"ו אין לך תנאי בכתובים שאינו כפול והו"ל שני כתובים הבכ"א הא לא דמי לשאר שני כתובים דבשלמא בכ"מ דאיכ' שני כתובים אמרי' דנכתוב חדא ונילף אידך