תבואות השדה חלק א רפ

(יא) והנה אע"ג דלענין ממון דלא בעי' ת"כ לא ס"ל להר"מ מ"מ קרוב לזה יש לומר דס"ל דמשו"ה בעינן כל דיני תנאי דלא משום דלא יוכל להתנות ולמה לא הרי הו' אינו רוצה רק באופן הזה. רק דבכל תנאי דאם צריך להבין אם כוונתו שלא יתקיים המעשה רק בנתקיים התנאי א"כ כל הדבור של הרי את מקודשת או הרי את מגורש' הוא שלא צורך כיון דב"כ וב"כ לא יחול המעשה רק אחר קיום התנאי א"כ הי' לה לומר לה אם תתן לי כך וכך או תעשה הדבר הזה אקדש אותך או אגרש אותך ולמה לו למהר עכשיו בנתינ' המעשה וכל ענין המעשה שעושה עכשיו הם דברים בטלים ולכך אמרינן חזקה אין אדם מוציא דבריו לבטלה ומסתמא כוונתו לקיים הענין אפי' בלא תנאי לכך עושה עכשיו המעשה ועל הדבור של תנאי ל"ש לומר אם אין כוונתו על קיום התנאי הוי דבריו לבטלה דז"א כמ"ש דהרי מ"ע מתנה עמה דלמא תקיים התנאי או כמ"ש דמ"מ הרי תצטרך לקיים משום שכירות אע"פ שאין כוונתו שהתנאי יגרום ביטול מעשה. אמנם כן ה"ד בתנאי דאם שאין המעשה חל עכשיו א"כ מוכח מדעשה מעשה שכוונתו ודעתו על קיום הענין אפי' בלי קיום התנאי משא"כ היכא שאומר מעכשיו אמרינן דדעתו וודאי כמה שהתנה שלא יתקיים המעשה רק בקיום התנאי וכאן ל"ל דא"כ למה עושה עכשיו המעשה דזה אינו דהרי מוכרח לעשות עכשיו המעשה אע"ג שאין דעתו רק ע"י קיום התנאי מ"מ כיון דהוא רוצה שהמעשה יחול מעכשיו א"כ הרי מוכרח הי' לעשות המעשה ולכך במעכשיו אמרינן דוודאי אין כוונתו רק בשיתקיים התנאי והא דעושה המעשה עכשיו היינו משום שרוצה שיחול מעכשיו. וא"כ ל"ק מ"ש הר"נ דבמעכשיו כיון דהמעשה אלים טפי מכ"ש שהי' צריך לדיני תנאי' דאדרבא הי' הנותנת כיון דהמעשה אלים ומתחיל הענין לחול מעכשיו א"כ אין מקום לומר אם כוונתו על קיום התנאי דווקא למה עושה המעשה דמשו"ה עושה עכשיו המעשה כדי שיחול מעתה משא"כ באם אי נימא דכוונתו הי' רק על קיום התנאי א"כ למה עושה המעשה עכשיו והיא מעשה חלש ודבור לבטלה וכיון דמסתמא אין אדם מוציא דבריו לבטלה מוכח מענין המעשה גופא שאין כוונתו על קיום התנאי דווקא זולת כשמתנה בכל פרטי התנאי דאז מגלה דעתו שמקפיד על התנאי דווקא וזהו חילוק נכון וברור בס"ד בין תנאי דמעכשיו לתנאי דאם. ובעיקר הקושי' של הר"מ הא בתנאי ב"ג וב"ר נמי הי' ממונ' עי' ברמב"ן למס' נדרים י"א דבאמת לר"מ גם בממון בעינן דיני תנאי רק דאנן לא קיי"ל הכי רק בגיטין וקידושין אזלינן לחומרא ובהא דמעכשיו דלא בעינן דיני תנאי כחלק הרמב"ן ועי' במלחמות פ"ב דמס' ביצה גבי ההוא גבר' דאמר הבו ארבע מאה זוזי לפלני' ולנסוב ברתאי ע"ש:

(יב) אמנם מה שהקשו הראשונים מהא דבתנאי ב"ג וב"ר נמי היה במעכשיו כפי מ"ש הירושלמי דא"י היתה מוחזקת אצלם יש לחלק נמי דע"כ לא אמרינן במעכשיו דלא בעינן דיני תנאים רק היכא שהמעשה מצד עצמו לא היה ראוי רק עפ"י דבורו כמו בגיטין וקידושין וכל עניינים שפיר אמרינן דהיכא דאמר מעכשיו דאז לא מוכח מעשית המעשה שאין מקפיד על קיום התנאי כיון דרוצה שיחול מעכשיו לא בעינן דיני תנאים כמ"ש לעיל. משא"כ בב"ג וב"ר דע"כ היה צריך להתחלק כמ"ש לעיל באות י' בכוונת דברי הראב"ד ואע"ג דהר"מ לא ס"ל לגמרי כסברת הראב"ד דהא הר"מ לא ס"ל לחלק בין ממון דעלמא ובין ענין דב"ג וב"ר מ"מ לענין הא דאפי' במעכשיו נמי בעינן דיני תנאים כיון דבלא"ה היה הארץ עומד להתחלק מודה הר"מ נמי דאי לא כפל התנאי אפש"ל שלא הי' רק לזרוזי בעלמא ודו"ק ולקמן נבאר עוד בס"ד אי ס"ל כהך דירושלמי דהארץ כבר היתה לפניהם וגם דברי הר"מ מ"ש פ"ט מהלכות גירושין דבלאחר א"צ לדיני תנאים והיא גם כן מדברי הירושלמי שם ורמז עליו הרמב"ן בחי' למס' גיטין ע"ה ויבואר לפנינו בס"ד וע' לקמן באות כ"ב:

פ"ג נבאר בס"ד סוגית הגמרא במס' קידושין (יג) מתני' ר"מ אומר כל תנאי שאינו כתנאי ב"ג וב"ר אינו תנאי פרש"י כל תנאי שאינו כפול כוונתו כיון דרש"י ס"ל דרחב"ג לא פליג רק על ת"כ לכך לא נקט רק שאינו כפול והנה מה דנקט כל תנאי יש לומר דהנה הפנ"י מדקדק מנ"ל דבעינן בגיטין וקידושין נמי ת"כ וכמו דאמרינן מס' שבועות ל"ו דבאיסור' מודה ר"מ דאמרינן מכלל לאו אתה שומע הן דלא ילפינן איסורא מממונ' א"כ ה"ה בגיטין וקידושין נמי אע"ג דהוי איסורא דאית ביה ממונא מ"מ איך ילפינן מב"ג וב"ר דהוי ממונא לחודה וע' מ"ש בזה וע' בס' אור חדש מ"מ הא ודאי דלר"מ בגיטין וקידושין נמי בעי ת"כ דמשו"ה סדר התנא הך דינא דר"מ כאן במס' קידושין וז"ש כל תנאי כלומר דגיטין וקידושין נמי ילפינן מב"ג וב"ר ולכאורה יש לומר דטעמא דר"מ כמ"ש התוס' מס' כתובות כ"ו ע"א ד"ה הר"ז מקודשת דאי לאו מב"ג וב"ר לא הוי ידעינן שום תנאי דמתני ולכך בעינן דומיא דהתם וא"כ ממילא בגיטין וקידושין נמי לא מהני שים תנאי היכא דאינו דומה לב"ג וב"ר והא דבאיסורא לא בעי ת"כ י"ל דבשלמא בגיטין וקידושין לא הוי ידעינן דיוכל התנאי לבטל המעשה רק מב"ג וב"ר והלכך בעינן דומיא דהתם משא"כ באיסור דליכא מעשה דומיא שהתנאי אינו מבטל המעש' לא אמרינן דבעינן דומיא דב"ג וב"ר ועיין בפנ"י שהרגיש בזה דבאיסור ל"ש לומר שאין התנאי מבטל המעשה ולקמן נבאר עוד בס"ד:

עוד י"ל הא דנקט ר"מ כל תנאי ע"פ מ"ש הרשב"א במס' גיטין ע"ה ע"ב ד"ה אתקין שמואל דאפילו במקום דמהני אומדנא וגלוי דעת' בעלמא מ"מ היכא דהתנה ולא התנה כהלכתו גרע טפי ולכך אפילו במקום דמתני' אומדנא מ"מ בעינא ת"כ אם התנה וז"ש ר"מ כל תנאי כלומר אפי' במקום דלא בעי' תנאי בפירו' ואומדנ' נמי מהני מ"מ אם התנה בעינן כתנאי ב"ג וב"ר דוקא ודו"ק:

(יד) ברש"י ד"ה כתנאי ואעפ"י שלא נתקיים התנאי וכו' כגון הר"ז גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז ולא פירש לכפול ואם לא תתנו אין כאן תנאי לכאורה קשה הא כה"ג לא מהני אפילו כפילא כיון שאמר הר"ז גיטך ע"מ שתתני הו"ל מעשה קודם לתנאי ואולי י"ל דרש"י ס"ל כדעת הר"מ דבאמיר' לא קפדינן שיהיה תקל"מ והא דכתב רש"י אח"כ וז"ל וה"ה נמי דבעינן תקל"מ מדלא אמר תנו להם אם יעברו משמע דאם אמר הכי לא אתי תנאה ומבטל מעשה דמתנה דקדמי' עכ"ל א"כ נראה בפירוש דאפי' באמירה נמי בעינן תנאי קל"מ דהא אמר אם אם אמר הכי לא אתי תנאה וכו' י"ל דרש"י ס"ל כמ"ש בירושלמי שהארץ כבר היתה מוחזקת אצלם א"כ באמירה בעלמא נמי הוי כמעשה כיון שהיו כבר מוחזקים ועי' ברש"י עה"ת מ"ש על מה שאמרו ב"ג וב"ר כי באה נחלתינו אלינו מעבר הירדן מזרחה כ' וז"ל כבר קבלנוה בעבר המזרחי משמע להדיא כמ"ש דס"ל כהירושלמי שהיו כבר מוחזקים שוב ראיתי בס' עצמות יוסף שעמד ג"כ בדברי רש"י האלו וכתב דהא דנקט רש"י הר"ז גיטך ע"מ שתתני שלא בדקדוק נקט וה"ה