תבואות השדה חלק א רעט

שיהי' מהני תנאי אפי' במצוה שא"א ע"י שליח ואינו דומה למ"ש התוס' בנזיר שם דהבאת מהני ע"י שליח דהתם עכ"פ בענין נזירות משכח' ע"י שליח משא"כ הכא מאי מהני תנאי גבי סוכה דא"א לקיים ע"י שליח הואיל ויש שאר מצווה שיכול לקיים ע"י שליח ובאמת החתס"ו גופ' כתב שם שהי' רק כדמות ראי' מדברי תוס' הנ"ל ובלתי ספק שהרגיש בחילוק הזה הנכון כמ"ש דכל דבר שא"צ להתנות בפירוש ומהני מצד עצמו אינו דומה כלל לב"ג וב"ר וא"א לדיני תנאי לכך מהני אפי' בא"א לקיים ע"י שליח משא"כ בב"ג וב"ר אילו לא הי' הותר' מרע"ה שצריכין לעבור הירדן לא היינו יודעי' שמוכרחי' לעבור ומדוע לא יתנו להם ארץ גלעד כיון שהם בקשו אותה ושאר שבטים לא בקשו ועי' בחתס"ו שם סי' נ"ו ולכך בעינן כל דיני תנאי ובעינן אפשר לקיים ע"י שליח נמי משא"כ בהני מצוות סוכה או תפלין דממילא מובן שאין כוונתו לעשות המצוה ולעבור על בל תוסיף שפיר מהני אפי' בדבר שא"א לקיים ע"י שליח ודו"ק היטב:

פ"ב נבאר בס"ד שיטת הגאונים דבמעכשיו א"צ לדיני תנאים:

(ט) כתב הר"מ פ"ו מהלכות אישות הלכה י"ז וז"ל כל האומר מעכשיו א"צ לכפול תנאו ולא להקדים המעשה לתנאי אבל צריך להתנות בדבר שאפשר לקיימו וכל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי וכן דעת רב האי גאון וע"ש בתה"מ שכתב שהכריחם לזה הרבה משניות שהם בע"מ ולא הזכירו דיני תנאים ועי' בלח"מ שם. ובהלכה י"ח כתב שם הה"מ וז"ל ונראה מדבריו שהטעם שבע"מ ובמעכשיו א"צ לדברי' אלו הי' מפני שהמעשה חל מעכשיו ויתקיים התנאי אבל באם אין המעשה חל עד שיתקיים התנאי והתנאי בא לבטל המעשה שלא יחול עכשיו ולפיכך צריך חיזוק יותר עכ"ל והרמב"ן והרשב"א והר"נ והריטב"א במס' גיטין ע"ה הקשו מכמה מקומות גם מהא דאתקין שמואל בגיט' דשכ"מ והתם נמי במעכשיו הי' דאיך גט לאחר מיתה ואפ"ה צריך לדיני תנאי גם הביא דברי הירושלמי במס' קידושין פ"ג דאמרי' גבי ב"ג וב"ר שהארץ היתה לפניהם והוא בא להוציא מידן אלמא דאפי' שהמתנה חלה מעכשיו מ"מ צריך לדיני תנאי והר"נ והריטב"א שם כתבו להקשות מסבר' דמה אם באם שהמעשה לא אלים כ"כ שלא אמר מעכשיו ואפ"ה אמרי' דלא מהני תנאי אם לא בכל פרטים האלו מכ"ש במעכשיו דהמעשה אלים יותר שהרי כבר חל למפרע בוודאי מסתבר לומר שאין תנאי יכול לבטלו אם לא הי' בו כל דיני תנאי ודעת הש"ע בא"ע סי' ל"ח סעיף ג' כדעת הר"מ והגאונים דבמעכשיו א"צ לדיני תנאי. והנה מהך דאתקין שמואל בגיט' דשכ"מ ולא תיקן לשון קצרה לומר ע"מ ולא הי' צריך לדיני תנאי יש לתרץ בפשיטות דבאמת כתבו הרבה פוסקים דמדינא ל"ב תנאי כפול ורק משום ב"ד טועין תקן שמואל שיתנה בת"כ עי' ברמב"ן מס' נדרים מ"א דחיישי' לב"ד טועי' [ואע"ג דהר"מ לא ס"ל הכי לענין ת"כ דס"ל דמדינא בעי מ"ע י"ל דמשו"ה לא תקן לומר ע"מ משום ב"ד טועי' דלא ס"ל ע"מ כמעכשיו או דיסברו דבמעכשיו נמי בעי כל דיני תנאי] ובזה א"ש לשון אתקין דמשמע דמדינא לא צריך וא"כ ליכא להוכיח מדשמואל דבמעכשיו נמי בעי ס"כ ודו"ק ועי' בס' בני אהובה פ"ו מהל' אישות הלכה י"ז שכ' ג"כ כדברינו. אמנם הא וודאי קשה מה שהקשה הר"נ והריטב"א דבמעכשיו כיון דהמעשה אלים טפי וודאי מסתבר דניבעי כל דיני תנאים:

(י) והנלע"ד להבין דעת קדושים בהא דבמעכשיו לא בעי' דיני תנאים דהנה הרבה ראשונים כתבו דאי לאו דילפינן מב"ג וב"ר לא הי' מועיל שום תנאי עי' לעיל באות ח' ולכאורה צריך להבין מדוע לא יוכל להתנות שהמעשה לא יתקיים רק בתנאי ומה זה שכתבו דאי לאו מב"ג וב"ר לא הי' מועיל שום תנאי ואיזה סברא יש בדבר. ונ"ל דהנה דעת קצת גאונים דבדיני ממונות א"צ לכפיל' התנאי ולא לשאר דברים הובאו בר"מ פ"ו מהלכות אישות הלכה י"ד וחולק עליהם דהא ב"ג וב"ר בדיני ממונות הי' ועי' בר"מ פ"ג מהל' זכי' הלכה ח' וסם ג"כ חולק על הגאונים וכתב הראב"ד שם ליישב דעת הגאונים דבממון א"צ לדיני תנאי וז"ל וטעם גדול יש לדבר ואיך יתכן דזה מוכר קרקע או נותנו ואומר אינו נותנו או מוכרו אא"כ יעשה לו כך וכך ויוציא אותו מידו ולא עשה לו מה שהתנה עליו אבל גיטין וקידושין אומדן דעת' הי' מכיון שנתן דעתו לגרש או לקדש אינו אלא כמפליג בדברי' וקירוב הדעת או ריחוק הדעת אין תנאי מועיל בו לרחק או לקרב אא"כ חזקו בכפילו כי כולם חיזוק התנאי הם ובין תבין ונחלת ב"ג וב"ר לא היתה אלא מוחזק' ביד ישראל ואינו דומה לקרקע המוחזק לו לאדם מירושתו או ממקחו עכ"ל העתקתיו אות באות. ונראה להסביר דבריו דהנה ענין גיטין וקידושין הי' ענין חזק ואינו עושה דברי' כאלו אלא בהסכמ' הדעת כמ"ש הר"נ מס' נדרים פ"ו ע"א גבי לענין תוך כד"ד. וא"כ אמרי' דמכיון שהסכימ' דעתו לזה או לרחק או לקרב עיקר ענין אצלו הי' המעשה והתנאי הי' רק לטפל אצלו אולי תעשה זה. אבל מ"מ לא הסכימ' דעתו שאם לא תעשה זה הדבר תתבטל המעשה והלכך אמרי' אם לא הותנה בחוזק הענין אינו מכוין כ"כ על התנאי שעל ידו תתבטל המעשה רק לזרוזי בעלמא מתנה עמה אבל אין דעתו שתתבטל המעשה עי"כ ואינו מקפיד כ"כ בקיום התנאי זולת אם התנה בכל פרטי התנאי דבזה מגלה דעתו שהתנאי הי' דווקא ודו"ק היטב. ולא אמרי' אם אין כוונתו על התנאי דווקא א"כ למה התנה אותו י"ל בזה ב' פנים. א' דסובר דלמא מ"מ תקיים התנאי מעצמו אבל באמת אין כוונתו שהתנאי יגרום ביטול מעשה. ב' לפימ"ש הרמב"ן והרשב"א מס' יבמות ק"ו ע"א דאפי' אם התנאי אין גורם לבטל המעשה מ"מ צריכ' לקיים תנאי מצד שכירות היכא שהותנה ועי' בקצה"ח סי' רמ"א ס"ק ט' שכ' שם דהדין כן בכל תנאים אפי' היכא דלא מהני לבטל המעשה מ"מ צריכ' לקיים אותם מצד שכירות רק שאינו יכולים לגרום ביטול מעשה אפי' אם אין מקיימים התנאי א"כ שפיר אמרינן דעיקר כוונתו על קיום המעשה והתנאי הי' רק דברים בעלמא ולבטלה לא יצאו דבריו מה שהותנה על התנאי דהא עכ"פ צריכה לקיימם אע"פ שאין גורעי' ביטול הענין ושפיר אמרינן דאם אינו מחזק דברי התנאי אין כוונתו לבטל המעשה משא"כ בענין ממון שאין זה ענין חזק כ"כ שפיר אמרינן דדעתו שלא יתקיים זולת בהתקיים התנאי אמנם ה"ד בממון דעלמא שמצד עצמו אינו עומד למכור או ליתן משא"כ בב"ג וב"ר שהענין ראוי מצד עצמו להתחלק הארץ וכיון ששאר שבטים לא הקפידו ליקח שם חלק א"כ הרי המעשה עכ"פ מצד עצמו ראוי להתקיים בלא תנאי והו"א דהתנאי שיעברו חלוצי' הי' רק לזירות בעלמא ולכך הוצרך מרע"ה לכפול התנאי בב"ג וב"ר אע"ג שלא הי' רק בענין ממון ודו"ק היטב. ועי' בחתס"ו לא"ע ח"ב סי' נ"ו ד"ה וכן נראה שכ' ג"כ קרוב לדברינו ועלה בידינו לבאר בביאור רחובות בס"ד לבא לעומק דברי הראב"ד ולא לחנם כתב הראב"ד במתק לשונו ובין הבין והי' ענין שצריך הבנת הדעת: