תבואות השדה חלק א כח

משום דלא דמי ללאו דחסימ' ומה יענה בדחוי' דרבא וכי משום דכתב ביה רחמנא עשה יתרה מגרע גרע והי' דבר שצריך לעמוד עליו להבין מסברא. אמנם באמת מצינו עוד אחרת כיוצא בו במס' יומא ל"ו ע"ב ס"ל לריה"ג דנבלה הוי לאו הנל"ע דכתיב לגר אשר בשעריך ועיין ברש"י שם ד"ה וריה"ג שכתב דאע"ג דפשיטא לן דהך עשה לא שייכא כלל אחר עבירת הלאו מ"מ לא לקי משום דלא מיחד כלאו דחסימה ועמדתי משתומם דנשארה קושית הגמרא בכאן וכי משום דכתב ביה רחמנא עשה יתירה מגרע גרע ולא נתקררה דעתי עד שראיתי בס' יד מלאכי בכללי הש"ס באות שע"ח שהביא בשם הר"ש אלגאזי דלאו שאין לוקין עליו חמור מלאו שלוקין משום שלא ניתן עונשו לכפרה וא"כ ממילא ל"ק וכי משום עשה יתרה מגרע גרע דאדרבה משום דיש בו עשה יתירה הי' חמור ולא ניתק לכפר' בעונש מלקות וכה"ג כתב המהרש"א במס' סנהדרין ס"ד לענין אין עונשין מה"ד ועיין בחי' פנ"י בסוגיא שכתב ג"כ כה"ג ואם כן שפיר מצינו למימר דאפי' קדמו עשה נמי אין לוקין דלא ניתן ענשו לכפרה. ומה מאוד יומתק בזה לרמז מה דקאמר בגמרא אח"כ לר"י ור"ל אזדו לטעמיהו לענין קימו ולא קימו או בטבו כפלוגתא גבי שבועה שאוכל ככר זו היום ועבר היום ולא אכל לדר"י ס"ל ה"ס שמ' התראה ור"ל ס"ל ה"ס ל"ש התראה שיטת רשה הי' דאי אמרינן בטלו ולא בטלו הוי התרא' ספק ואי אמרי' קימו ולא קימו לא הוי ה"ס ולכך לא מצי ר"ל סובר בטלו ולא בטלו דהא הוי ה"ס והנה לא מצינו טעמא מ"ט לא ס"ל לר"י קימו ולא קימו ותוס' בד"ה במאי קמפלגי עמדו בזה וכתבו דבטלו ולא בטלו מסתבר וטפי ולא צריכין לטעמא רק לתרץ מדוע סובר ר"ל קימו ולא קימו וכה"ג כתב הריטב"א דבטלו ולא בטלו מסתבר טפי והנה באמת סתמו הדס"ד מ"ט מסתבר טפי בטלו ולא בטלו אמנם על דרך הנ"ל א"ש בס"ד כמה שאבאר דר"י ס"ל ל"ת שקדמה עשה לוקין וא"כ קשה מאונס שגירש דאין לוקין וע"כ צ"ל דכל ימיו בעמוד והחזיר והוי ל"ת הניתק לעשה וא"א כל ימיו קאי לעשה ע"כ צ"ל בטלו ולא בטלו לפרש"י אמנם לר"ל דס"ל קימו ל"א כל ימיו לעשה וס"ל דל"ת שקדמו עשה נמי אין לוקין כמה שפרש"י דר"א ס"ל דאין חילוק בין קדמו עשה היכא דכתיב העשה אח"כ והנה י"ל דהך פלוגת' אי לאו שאין בו עשה לוקין עליו או לא תלי' בהך סברא אי לאוי שאין בו מלקות חמירה כשיטת הר"ש אלגאזי שהבאתי לעיל דהנה הא פשיטא דלאוי שאין בו מעשה צריך להקל עליו ולכך ס"ל לר"ל כיון דלאו שיש בו מעשה סגי' בעונש מלקות מכ"ש לאו שאב"מ ולכך ס"ל לאו שאב"מ לוקין עליו אמנם ר"י ס"ל אפכא דאדרבה מה שחייב מלקות היא חומרא טפי אם כן אין לחייב מלקות בלאו שאב"מ דקולא מלאו שיש בו מעשה כדאמרינן לעיל במס' מכות י"ג ע"ב דלא הוי דומי' דלאו דחסימ' וא"כ א"ש הכל דר"י כיון דס"ל לאו שאב"מ אין לוקין וע"כ דהך לאו שיש עליו מלקות חמיר טפי ואם כן ממילא מוכרח לסבור דל"ת שקדמו עשה לוקין דכי משום דכתב רחמנא עשה יתיר' מגרע גרע כמ"ש הגמרא דמה דאינו חייב מלקות הי' קולא ואם כן קשה באונס שגרש אמאי אינו לוקה וע"כ צ"ל דכל ימיו אתי' לעשה ואם כן הוכיח שפיר דע"כ בטלו ולא בטלו תנן דאי ס"ל קימו ולא קימו אם כן לא נוכל לומר כל ימיו אתי' לעשה. אמנם ר"ל דס"ל לאו שאב"מ לוקין וע"כ צ"ל דמה שניתק למלקות לא הוי חומרא כ"כ ולכך באב"מ נמי לוקין כמ"ש ואם כן שפיר סבירא לי' ל"ת שקדמו עשה נמי אין לוקין ולא קשה קושית הגמרא וכי משום עשה יתיר' מגרע גרע דאדרבה משום שיש בו עשה יתירה חמיר ולא ניתן ענשו לכפר' מלקי' וא"כ א"צ לומר כל ימיו לעשה ושפיר מצי ס"ל קימו ולא קימו דלא להוי התרא' ספק. וא"כ א"ש דכמו דר"ל מוכרח לסבור קימו ולא קימו דלא להוי התראת ספק ה"נ אזיל ר"י לטעמיה במה דס"ל לאו שאב"מ אין לוקין וע"כ דלאו דמלקות חמירי ואם כן ל"ת שקדמו עשה לוקין כמ"ש הגמרא וכי משום דכתב בי' עשה יתיר' מגרע וא"כ הוצרכנו לאוקמי' ברייתא דאונס שגרש משום דכל ימין אתי' לעשה וע"כ צ"ל דבטלו ולא בטלו תנ' וא"כ א"ש לפרש"י הך ואזדו לטעמייהו דכמו מכח הך פלוגת' דשבועה שאוכל ככר או היום מוכרח לר"ל לומר קימו ולא קימו דלא להוי ה"ס לפרש"י ה"נ לר"י כיון דס"ל לאו שאב"מ אין לוקין ואם כן ממילא ל"ת שקדמו עשה לוקין כיון דעונש מלקות חמור וע"כ גבי אונס אתי' כל ימיו לעשה אחר הלאו ואם כן מוכרח לומר בטלי ולא בטלי וא"ש ר"י לטעמיה ור"ל לטעמיה וא"צ לדחוק כמ"ש התוס' דבטלי מסתבר טפי וכ"ז עולה יפה לפרש"י בס"ד ודוק. פרק שני בו יבואר בס"ד כמה גונא ל"ת הנל"ע (ד) א' גבי אונס שגרש אמרינן דאינו לוקה משום דהוי נל"ע אמנם בגמרא מכות ט"ו ע"א איתא דהוי ל"ת שקדמו עשה ואפ"ה אין לוקין ורבא שם ס"ל דכל ימיו אתי' לנתיקו ללאו דלא יוכל לשלחה הא קדמו עשה לוקין והר"מ פי' מהלכות נערה ובתולה כתב דהוי קדמו עשה ואפ"ה אין לוקין עי"ש בכ"מ. והנה במסכת תמורה ה' ע"א אמרינן דלבר"א אתי' כל ימיו לנתוקי ללאו אמנם לאביי דס"ל כל מילתא דא"ר ל"ת אע"מ אם כן אי לאו כל ימיו הו"א דאיסורא דעבד עבד ואי לא בעי לא להדר ולכך אתי קרא דכל ימיו לומר שחייב להחזיר ואם כן לא מייתר קרא לנתק הלאו ואפשר דאביי ס"ל באמת ל"ת שקדמו עשה לוקין ויבואר עוד בס"ד ב' שלוח הקן ע' ברמב"ם פי"ג מהלכ' שחיטה דפוסק כרב' דהוי נל"ע ולא כר' יהודא דאמר שלח מעיקרא משמע והנה בפי' המשנה למס' מכות כתב הר"מ דר"י ס"ל לאו הנל"ע לוקין והיא תמוה דהא במס' חולין אמרינן דר"י ס"ל שלח מעיקרא משמע עי' בחי' פנ"י והר"מ פי"ג מה"ש כתב דשלה"ק הוי עשה ול"ת ותמה שם בכ"מ דהא מעיקרא ליכא ל"ת וכי עכר ושקלה ליכא רק עשה לחודא ואמאי קאמר דשלה"ק הוי עשה ול"ת. ע"ש הלכה י"ט אמנם אי נימא דהר"מ ס"ל דהלאו לא נגמר עד שיבטל העשה הוי א"ש דמיד כשיקחנה לטהר' מור' ויבטל העשה גם הלאו נגמר ואגב אורחי' נפרש מ"ש שם הר"מ ואין עשה דוחה ל"ת ועשה ועשה ול"ת דוחה עשה עכ"ל כלומר ולכך חייב לשלח האם אע"ג שיבטל ע"י ממ"ע דטהר' מצור' וכבר עמדו בזה המפורשים מאי בעי בזה במ"ש ועשה ול"ת דוחה עשה ובס' בר טעם בדין להנל"ע פ"ג ראיתי שכתב שכוונת הר"מ לשלול סברת הריב"א במס' חולין קמ"א שכתב דאע"ג דאין עשה דוחה ל"ת ועשה מ"מ הל"ת נדחית ולכך כתב דעול"ת דוחה עשה כלומר דאף הל"ת נמי אינו נדחית אם עבר ושקלה לטהר' מצור' עי"ש. ואני אומר הגם שכך האמת דהר"ם ל"ל סברת הריב"א והארכתי בזה לעיל בחידושינו לסוגי' דעדל"ת וכן כתב הגאון בס' דברי אמת בקונטרס הלאוין דף פ"ז ע"א מ"מ בדברי הר"מ נ"ל כוונה אחרת והי' דהנה לכאורה י"ל דע"כ ל"א אין עשה דוחה ל"ת ועשה רק כמו גבי כסוי הדם ביו"ט ומאי דאמרי' במס' ביצה ח' ע"ב דיו"ט הוי עול"ת דהנה אם ילך ויכסה ביו"ט במלאכ' האסור' יבטל העול"ת דיו"ט בקום ועשה ואם לא יכסה יבטל ממצות כסוי בשוא"ת שפיר אמרי' דבכה"ג אין עשה דוחה ל"ת ועשה וכן כתוב בס' הכריתות בחלק חמישי שער ג' דשוא"ת לא מקרי דחיה עי"ש לענין השבת אבידה בכהן והי' בביה"ק ואם כן מוטב שלא יכסה ואינו מבטל מצות כסוי רק בשוא"ת אמנם גבי שלוח הקן נגד עשה דמצור' דאם לא יקח לטהר' מצור' ומשלח האם א"כ גם המ"ע דמצור' נתבטל בקום ועשה במה ששולח האם ואם כן אי הוי שקולי' באמת לא הי' מצו לשלח האם ולבטל מצות טהרה מצור' בקום ועשה ולכך הוצרך לומר דשלוח הקן דהוי עול"ת דוחה העשה וא"כ אף שמבטל העשה דטהר' מצור' בקו"ע נמי מותר כיון דהעשה נדחית ודוק ועיין בספר החינוך סי' תקמ"ד ג' נותר הוי נמי נל"ע עיין בר"מ פי"ח מהלכות פסולי המוקדשין הלכה ט' ובכ"מ שם תמה למה נקיט הר"מ שאין לוקין מסי' דהוי לי' להנל"ע ותיפוק לי' דהוי לאו שאין בו מעשה ובמל"מ שם הוסיף להקשות דהא להטעם דהוי להנל"ע אם כן היכא שנאבד הנותר הי' לוקה כיון שאינו יכול לקיים העשה כמו שפסק הר"מ בכל לאוי הנל"ע דלוקה היכא שאינו יכול לקיים העשה כגון גבי אונס שגירש אם נתקדשה לאחר דלא בעי' בטלו בידים ממש עיין בכ"מ פט"ז מהלכ'