תבואות השדה חלק א כז

שלו מקרי כיון דאסור בהנאה מ"מ כיון שהאפר יהיה מותר ממילא חשיב ממונו "מ. אמנם התרצן ס"ל דמ"מ לא מקרי ממונו דאפי' הא דמ"מ מותר לאו ממונו מקרי דאפי' אחר נמי רשאי לזכות בהאפר כמ"ש הריטב"א להדיא במס' קידושין נ"ו ע"ב בסוגי' דהמקדש בערלה עי"ש. ואפשר נמי דס"ל להמקשן כיון דע"כ עשאו הכתוב ברשותי' דאלא"ה אינו עובר כיון דלא הוי שלו ובלא יראה כתיב לך אם כן ממילא נמי יהיה שלו שיוכל לבטלו ונימא דאינו עובר על ב"י רק אם אינו רוצה לבטלו ובעיקר אי יש זכי' וקנין באיסורי הנאה כבר האריכו בזה ועיין בר"נ במס' ע"א פרק ג' ובשו"ת הריב"ש סי' מ"א ובסוף הספר נדפס שתי קונטר' אחד שהאריך בענין הזה ועיין בט"ב מד"ק לאו"ח סי' י"ט שהאריך ג"כ בדברי הר"מ במ"ש פ"א מהלכ' חו"מ דקנה חמץ בפסח לוקה ואין שייך קנין בחמץ בפסח ועי' בקונטרס הנ"ל בסוף שו"ת הריב"ש שהביא כל זה וכאן אין רצוני להאריך בזה ודוק. יג ראיתי בשיטה מקובצת למס' ב"ק כ"ט ע"ב שהקשה ואמאי דאמר ר"א ב' דברים אינו ברשותו ועשאו הכתוב כאלו הי' ברשותו אמאי לא חשיב שור הנסקל נמי דהי' ברשותו לענין להתחי' בנזקי' ונראה לו דה נה לכאורה י"ל דשור הנסקל חשיב ברשותו עכ"פ לענין וה זולת מה שעשאו הכתוב בעליו להתחייב בנזקו הרי היא ברשותו ג"כ לענין שאם בא אחר וקדם והורגו מחוייב לשלם לו שכר המצוה שחטף ממנו כדאיתא להדי' מס' ב"ק צ"א ע"ב ועי' בש"ע חו"מ סי' שפ"ב ובש"כ שם שהאריך בזה ועי' בשו"ת חת"ס לאו"ח סי' ק"כ שכתב ג"כ כה"ג אמנם לענין חמץ נ"ל שאפי' שורף חמץ של חבירו א"צ לשלם לו שכר מצוה וע' מס' ב"ק צ"ח ע"ב במ"ש בגמרא ושרפו במועד פטור שהכל מצוי' עליו לבערו. והחילוק נ"ל כך דגבי חמץ כבר כתבנו לעיל שעיקר המצוה הי' שלא יהיה לו החמץ ומצו' תשביתו היא ג"כ בשוא"ת שהחמץ יהי' מושבת ועיין בספר מנחת חינוך סי' ט' שכתב כן להדיא ואם כן אם בא אחר ושורף חמץ של חבירו לא נתבטל חבירו ממצוה כלל שהרי החמץ עכ"פ מושבת ממנו, משא"כ שור הנסקל דאטו המצוה היא שלא ישהא השור הנסקל בביתו ואטו עובר עליו על ב"י בכל רגע ורגע והמצוה היא לקיים בפועל ובערת הרע וע"כ כל שקדם אחר והורגו חטף ממנו המצוה ומחייב לשלם לו וא"כ א"ש דבשלמא חמץ בפסח אמרי' דעשאו הכתוב כא לו היא ברשותו דהא באמת אינו ברשותו כלל אפילו לענין קיום מצות שריפה נמי אינו בכלל ממונו ואם בא אחר וחטף ממנו אותה המצוה א"צ לשלם לו משא"כ שור הנסקל הוי ברשותו לענין קיום המצוה שמקרי ממונו ואם בא אחר וחטף ממנו המצוה צריך לשלם לו ואפי' בזמה"ז נמי אם תפס לא מפקינ' מיניה כמ"ש בש"ע חו"מ סי' שפ"ב. יד עוד נ"ל באופן אחר ליישב שיטת הטור דס"ל דאם מצא חמץ עובר למפרע בב"י מקושי' הב"ח דמאי פריך וכי משכח' לבטלה הא יעבור למפרע. ונ"ל דהנה הא ודאי ע"כ נוכל לומר דעובר למפרע אע"ג דהיה בדק כבר ואם כן תו לא הוי אתחזק ולא הוי רק ספיקא אם יש שם חמץ עדיין ובודאי אי אמרי' ספיקא דאורי' מה"ת לקולא לא אמרינן דעובר למפרע ועיין פר"ח לאו"ח סי' תל"א רק אי אמרי' ספיקא דאורייתא מה"ת לחומרא שפיר י"ל דעובר למפרע הגם דבשו"ת דברי חיים ח"א לאו"ח סי' ח' כתב דרכא לא שייך לומר ספיקא דאורייתא מה"ת לקולא ע"ש אין דבריו מוכרחים כ"כ והנה ידוע מ"ש גדולי האחרונים דמאן דס"ל גבי אשם תלוי בעי' חתיכה מב' חתיכות דוקא ולא מחייב בחתיכה אחת ס"ל ספיקא דאורייתא מה"ת לקולא והנה רב ס"ל כו' פ' ספק אכל מס' כריתות דבעי' חתיכה מב' חתיכות וא"כ א"ש דודאי הטור שפיר ס"ל דעובר למפרע היכא שלא בטל דס"ל ספיקא דאורייתא מה"ת לחומרא וכ"כ המג"א מידי דהוי אמי שאכל חלב בשוגג ופשיטא דהכא גבי ספק חמץ לא שייך אקבע איסורא עכ"פ אמנם הגמרא דקאי אליבא דרב ואיהו ס"ל ספיק' דאורייתא מה"ת לקולא פריך שפיר וכי משכחת לבטלה דהא לדידיה ודאי אינו עובר למפרע כיון דס"ל ספיקא דאורייתא מה"ת לקולא ודוק:

שער ה יבואר הטעם דל"ת הניתק לעשה אין לוקין (א) קיי"ל דכל ל"ת הנל"ע אין לוקין עלי' והיא בכמה מקומות בש"ס עיין סוף מס' חולין קמ"א ובמס' מכות ט"ו ע"א והנה מס' מכות אמר רבב"ח אר"י כל ל"ת שקדמו עשה לוקין עליו ופרש"י שם דהיינו כל שיכול לקיים העשה בלא עביר' הלאו תו לא אמרינן דהעשה מנתק הלאו דבשלמא כשאינו יכול לקיים העשה בלא עביר' הלאו שפיר אמרינן דהעשה מנתק הלאו מה שאין כן כשיכול לקיים קודם העביר' ועי"ש בתוס' ד"ה כל ל"ת והנה בגמרא איתא אח"כ דר' יוחנן חזר בו מברייתא דאונס שגרש דישראל מחזיר ואינו לוקה אע"ג דעשה דולו תהיה לאשה קדים ללאו ואע"ג דמהא דתנן הבא אל המקדש טמא דלוקה אע"ג דאיכא עשה וישלחו מן המחנה מוכח דקדמו עשה לוקין עיין בחידושי מהר"ם דר"י לא חזר בו רק ממה דאמר כל ל"ת שקדמו עשה לוקין דחזינן גבי אונס דאינו לוקה אע"ג שקדמו עשה אבל גבי הבא למקדש טמא מודה דלוקה דא ל"כ קשה ממשנה דהבא אל המקדש טמא דלוקה על הברייתא דאונס שגרש דאינו לוקה וע"כ דיש לחלק ביניהם ועיין בחי' הפנ"י והנה לחלק בין הך דבא אל המקדש לאונס שגרש יש לומר בפשיטות דבאמת לאו משום שקדמו עשה חייב מלקות גבי הבא אל המקדש רק דיש לחלק דע"כ ל"א דכל היכא דניתק לעשה אין לוקין היא רק היכא שאין העבירה נמשכת כמו אונס שגירש ועבר על לא יוכל לשלחה הנה מיד שעבר אינו מוסיף חטא יותר במה ששוהא מלהחזיר' וא"כ ע"כ כי בא העש' לחובי להחזיר מנתק עונש הלאו וכן גבי שליח הקן כשעקר ולקח האם על הבנים דלא הוי עבירה נמשכת וע"כ בא העשה לנתק עונש הלאו משא"כ גבי הבא אל מקדש טמא דהיא עבירה נמשכת וכל עוד ששוהא מלצאת עומד שם באיסור טומאה במקדש א"כ אין לנו הכרע העשה בא לנתק העונש הלאו דהא איכא למימר דלעולם לא נפטר מעונש הלאו שעבר והעשה שחייבתו התורה הי' כדי שלא יוסיף באיסורי אח"כ וא"כ אי לאו דרבב"ח הטעם היא משום שקדמו עשה לא הוי תקשה לן הך דהבא אל המקדש עם אונס שגירש דיש לחלק בין עביר' נמשכת כמ"ש וחיי ראשי שאחר שהעליתי חילוק זה מסברא דנפשאי מצאתי בשעה"מ פ"א מהלכ' חומ"צ הלכה ג' שכתב ממש כזו הסבר' בשם הרמב"ן מכתיבת יד עי"ש. (ב) אמנם י"ל דעיקר הסברא תלי' בהא מילתא. דהנה לכאורה י"ל ב' טעמים בהא דל"ת שנל"ע דאין לוקין האחד כיון שמקיים עשה עכ"פ אחר עבירת הלאו אע"ג שיש בידו לקיים העשה גם קודם עבירת הלאו מ"מ כיון שעכשיו היה מקיים עשה יש להעשה כח בעצמותה לנתק הלאו וא"כ להך טעמא לכאורה לא היה מקום לחלק בין קדמו עשה או לא דמ"מ העשה מנתק הלאו מעונש הלאו אמנם היינו דוקא אי אמרי' דבכ"מ עשה עדיפא מל"ת שפיר מצינו לומר דעשה שנתקיים אחר עבירת הלאו מנתק עונש הלאו אע"ג שהי' לקיים העשה גם קודם עבירת הלאו משא"כ אי אמרינן דבכ"מ ל"ת חמירה מעשה כמה שהארכנו לעיל בחי' לסוגי' דעדל"ת א"כ אין סברא לומר דע"י קיום העשה ניתק עונש הלאו דהא ל"ת חמירה וע"כ צ"ל דמש"ה אין לוקין דלמאי כתבה רחמנא להעשה אם לא לנתק הלאו [ואע"ג דגבי נותר הוצרכה התורה לכתוב משום דינא דשריפת קדשים מ"מ למה סמכה העשה סמוך ללאו עיין בתוס' מס' תמורה דף ע"ב ד"ה ור' יעקב] ואם כן היכא שהעשה קודם ללאו דשייך לקיים קודם עבירת הלאו ממילא לוקה על הל"ת ואין העשה מנתק העונש הלאו. ובחי' פנ"י כתב דעיקר פלוגתא אם ל"ת שקדמו עשה לוקין הי' בשקלא וטריא דבתר הכא מאי דא"ל ר"פ לרבא והא לא דמי לאוי ללאו דחסימ' וא"כ כל היכא דאיכא עשה אצל הלאו אין לוקין אמנם לרבא שהשיב לו וכי משום דכתב בי' רחמנא עשה יתרה מגרע גרע ורק הכא שהלאו נכתב אח"כ אמרינן שנתיק לאוי היא דאתי אם כן בל"ת שקדמו עשה לוקין. והנה לכאורה צריך להבין אי נימא דכל חילי' אינו דס"ל ל"ת שקדמו עשה נמי אין לוקין היא רק