תבואות השדה חלק א רעז

אנא עלך מגלה תעלומות נבונים. וסודי חכמים למדני להבין דברי קדושי'. ידעני אורח ישרים. עמק הלוכות ראשונים. זכני להבין בחכומים. רחמני כרחם אב על בנים לסדר דברים בענייני התנאים:

(א) עיקר דיני התנאים הובאו בש"ס מס' קידושין ס"א ומס' גיטין פ"ה ועוד בשאר מקומות אשר יבא בדברינו בס"ד. והנה דעת רש"י מס' קידושין ד"ה ר"ח אמר וכן במס' גיטין ד"ה משום דהו"ל דרבנן לא פליגי על ר"מ רק לענין תנאי כפול דלא בעי אבל פנאי קודם למעשה גם לרבנן בעי ותוס' בד"ה לאפוקי הקשו דבמס' ב"מ צ"ד ע"א משמע דלרבנן לא בעי תנאי קודם למעשה דמוקי למתני' דקתני התם כל תנאי שיש מעשה בתחלתו אינו תנאי כר"מ דווקא ע"ש. והנה מדברי התוס' נראה דס"ל דתנאי קודם למעשה נמי לא הוי מסברא ולכך ס"ל דרבנן פליגי אתנאי קודם למעשה נמי אמנם רש"י ס"ל דתנאי קודם למעשה הוי מסברא דלא אתי תנאי ומבטל לי' למעשה ולכך ס"ל דבתנאי קודם למעשה לא פליגי רבנן ועי' בב"ש סי' ל"ח ס"ק ו' שכ' להדי' דהא דבעינן תנאי קודם למעשה ואפשר לקיימו ע"י שליח ידעינן מסברא אפי' אי לא ילפינן מב"ג וב"ר ע"ש ויבואר בדברינו בס"ד:

(ב) המהרי"ט בחי' למס' קידושין על הרי"ף הקשה מה סברא הוא לומר דבעינן באמיר' נמי תנאי קודם למעשה דאלא"ה לא אתי התנאי ומבטל לי' למעשה ואמאי לא הא קיי"ל אתי דבור ומבטל דבור ונ"ל דע"כ לא אמרינן אתי דבור ומבטל דבור רק היכא שבא בדבורו השני לבטל הדבור הראשון לחלוטין אזי אמרינן דכיון דנשתנה דעתו מכמו שהי' בראשונה ועדיין לא עשה מעשה שפיר מלי לחזור משא"כ היכא שאינו עוקר דבורו הראשון לגמרי רק שרוצה להטיל בו תנאי א"כ הרי חזינן עכ"פ שאין רוצה בהחלט לבטל דבורו א"כ שפיר אמרינן אולי מה שמתנה התנאי הי' רק כמפליג בדברים ובפרט לפימ"ש לעיל בסוגי' דאתי דבור דענין קידושין הי' ענין חזק ולכך לא מצי התנאי לבטל דבור של המעשה רק כשהתחיל בלשון התנאי דאז חזינן דמעיקר' נמי דעתו היתה רק על התנאי משא"כ כשהתחיל בלשון המעשה אמרינן דעיקר רצונו הי' המעשה ומה שמתנה אח"כ בתנאי אינו רק דברים בעלמא ואין זה דומה לאתי דבור ומבטל דבור דהכא גם לפי דבור התנאי אינו רוצה לבטל הדבור הראשון לגמרי ועדיין עומד בדעתו א"כ ל"ש אתי דבור ומבטל דבור כיון דבאמת אינו רוצה לבטלו וא"ש דעת רוב הפוסקים דס"ל דאפי' באמירה נמי בעינן תקל"מ ועי' בראב"ד פ"ג מהל' זכיה ומתנה הלכה ח' משם יש קצת ראי' לסברתינו ולקמן נביא לשונו בס"ד באות י':

(ג) אמנם כפי הנראה מדברי הר"מ פ"ו מהלכות אישו' הלכה ד' ס"ל דהא דבעינן תקל"מ הי' רק שלא יהי' המעשה בפועל ממש קודם התנאי אבל באמירה בעלמא לא אכפת לן והנה הטור אה"ע סי' ל"ח הקשה עליו דהיכא דהא המעשה קודם פשיט' דלא מצי לחזור והנה הב"י שם כתב דאפי' שהי' בדברי' אחרים עם התנאי נמי לא מהני התנאי ובאמת לשון הר"מ נמי משמע דעיקר רבות' אשמעינן אע"פ שהי' בשעת הנתינה ואמירה בלי הפסק לשון התנאי אפ"ה לא מהני דכתב ונתן הדינר בידה והשלים התנאי משמע כמ"ש הב"י דהי' בלי הפסק ומה שהקשו על הב"י דהרי בקידושין קיי"ל תוך כד"ד לאו כד"ד כבר כתבנו במקו"א דהיכא דהוי בלי הפסק כלל אפי' בקידושין נמי הי' מצי לחזור ולכך נקט הר"מ דאם הי' כבר מעשה הנתינ' אז לא יוכל התנאי לבטל אפי' בלי הפסק כלל ואח"כ ראיתי שגם המקנה בקו"א בסי' ל"ח סעיף ב' כ' כדברינו ודו"ק:

(ד) אמנם הלח"מ שם הקשה על הר"מ דאי נימא דהא דמעשה קודם לתנאי לא מהני הי' דווקא היכא שהי' המעשה בפועל א"כ מאי קאמר רבא מס' גיטין ע"ה דמשו"ה בהרי זה גיטך ע"מ שהנייר שלי הר"ז מגורשת משום דהו"ל מעשה קידם לתנאי והיכן ראה רבא בברייתא דמיירי שנתן לה גיטה ואח"כ הותנה התנאי ע"ש ונ"ל דהנה באמת יל"ד מה ראה רבא לחלוק על אביי דלא הוי הטעם משום דלא כפלי' לתנאי וכבר הרגיש בזה הפנ"י שם וצ"ל דרבא רוצה לאוקמי הבריית' אפי' לרבנן דפליגי אר"מ בתנאי כפול ומכאן הוכיח רש"י באמת דתקל"מ רבנן נמי מודי וא"כ שפיר אפש"ל דמשו"ה דחוק רבא ומוקי לבריית' שהי' מעשה הנתינה קודם התנאי כדי לאוקמי בריית' ככ"ע ובזה א"ש דהנה כמו כן יש להקשות מה פריך ר' אדא בר אהב' שם על רבא טעמא דמעשה קודם לתנאי וכו' ומסיק משום דהו"ל תנאי ומעשה בדבר אחד ולא ניחא לי' לומר כתירוצו של רבא דטעמ' דלא מהני התנאי משום דהו"ל מעשה קודם (הגם די"ל דר' אב"א ס"ל דרבנן פליגי על תקל"מ נמי כדעת התוס' שם) אמנם הר"מ ס"ל דר' אב"א נמי מודה דבעינן תקל"מ רק משו"ה לא ניחא לי' באוקומת' דרבא דהא אינו מפורש בבריית' שהי' מעשה קודם לתנאי כקושי' הלח"מ אמנם אי הו"א דבאמירה נמי בעינן תנאי קודם א"כ הדק"ל מאי מקשה ר' אב"א על רבא ולא ניחא לי' משום דהוי מעשה קודם לתנאי דהא באמירה מפורש להדי' בברייתא דהמעשה הי' קודם דקתני הר"ז גיטך ע"מ שהנייר שלי ועכצ"ל דס"ל דזה לא מקרי מעשה קודם לתנאי ולכך מוקי לה משום דהו"ל תנאי ומעשה בדבר אחד ולא צריכ' לדחוק נפשי' ולומר דבריית' מיירי שהי' מעשה הנתינה קודם לתנאי. אמנם הר"מ לא ס"ל דבעינן תנאי ומעשה בד"א ע"ש בהה"מ הלכה ב' וא"כ כדי לאוקמי בריית' ככ"ע דחקינן ומוקמי' דמיירי שהי' הנתינ' ממש קודם לתנאי וא"כ אדרבא משם ראי' לשיטת הר"מ דלא מקרי מעשה קודם לתנאי באמיר' בעלמא דאלא"ה לא הי' ר' אד' בר אהב' העלה דין חדש ולומר דבעינן תנאי בדבר אחר ומעשה בדבר אחר דהך מילת' לא נוכל למילף מתנאי ב"ג וב"ר כמ"ש המפו' דשאני התם דלא סגי לי' בלא"ה ומעשה שהי' כך הי' וע"כ דס"ל דבאמירה בעלמא אין קפיד' אפי' מעשה קודם ובריית' לא הוזכר' שהי' המעש' קודם ולכך מוקי לה משים תנאי ומעשה בד"א אבל רבא לא ס"ל הך דתנאי ומעשה בד"א ולכך דחוק לאוקמי הברייתא בשהי' המעשה ממש קודם וא"כ שפיר הוכיח הר"מ דמעשה קודם לתנאי לא הוי רק מעשה ממש דאלא"ה למה לא רצה ר' אב"א לאוקמי כרבא משום מעשה קודם לתנאי עד שהעלה דין חדש דתנאי ומעשה בד"א ודו"ק וזה רבות בשנים כתבתי דהר"מ לא ס"ל דבעינן מעשה ממש קודם התנאי רק בקידושין דהדבור לא חשיב מעשה כ"כ כיון דאם האשה אינו מרוצה לא חלו הקידושין משא"כ בגיטין הר"מ נמי מודה דאפי' באמירה בעינן שלא יהי' המעשה קודם דדבור דגירושין אלים טפי דמצי לגרשה בע"כ ועי' בחי' מהרי"ט ושוב ראיתי להגאון בחתן סופר שכ' ג"כ לחלק מה"ט בין קידושין לגירושין ודו"ק:

(ה) הר"מ בהל' אישות פ"ו מנה ד' דברים שצריכין להיות בכל תנאי שיהי' כפול והן קודם ללאו ותנאי קודם למעשה ושיהי' התנאי דבר שאפשר לקיימו. אמנם תנאי בד"א ומעשה בד"א לא הביא וכ' שם הה"מ דלא ס"ל הך דר' אב"א במס' גיטין וגם לא הביא