תבואות השדה חלק א רעו

דרך הדרגה דבשלמא לדידי דס"ל דאפילו שלא בפני השליח נמי מצי לבטל ולא אמרי' דהוי רק הפלגת דברים לענין קידושין כיון שיש מקום קפידא שלא להיות שלוחה ע"כ ה"ה גבי תרומה אע"ג שאין מקום קפידא מ"מ כיון דהוי בפניו שפיר מהני הביטול דכל שיש רק מדריגה אחת דהיינו או בפניו או שיש מקום קפידא לא אמרינן דלא הוי ברצון גמור משא"כ לר"ל דס"ל דגבי קידושין אע"ג דאיכא מקום קפידא כיון דהוי שלא בפניו לא מתני אביטול דלא הוי ברצון גמור א"כ גבי תרומ' דאיכא ג"כ מדריגה אחת לומר דלא הוי ברצון גמור כיון שאין כאן מקום קפידא לא מהני הביטול אפי' בפניו ושפיר מקשה ר"י לר"ל מביטל עד שלא תרם דאפי' אי מיירי בפניו מ"מ הרי אין כאן מקום קפידא והול"ל דלא מהני הביטול וכה"ג מצינו כמ"פ בש"ס דהקושיא אזיל על דרך הדרגה ודו"ק:

(יד) ומעתה מצינו מקום מקור מקומו טהור למ"ש לעיל באות ו' לדעת הר"מ דמשו"ה ס"ל דלא מהני ביטול בתרומה רק כששינה השליח וכתבנו דהר"מ מיירי שלא בפני השליח דיש סברא לומר דהוי רק הפלגת דברים ואנחנו לא ידענו עדיין מאין הוציא הר"מ דבר זה דכל דאיכא תרתי אפי' לר"י נמי הוי רק הפלגת דברים והיינו בתרומה דאיכא שתי סברות לומר דהביטול אינו ברצון גמור משום שאין כאן מקום קפידא וגם שהיה שלא בפניו כמ"ש להוכיח מלשון הר"מ דמיירי שלא בפניו ולדברינו א"ש דכיון דהכא מוכח דלר"ל ס"ל דאפי' כשאין כאן רק סברא אחת לומר דהביטול לא הוי ברצון גמור נמי לא מהני דאלא"ה לא הוי מקש' ליה ר"י מתרומה דלמא מיירי מתרומה בפניו דוקא וע"כ דלר"ל ס"ל באחת משתים או שאין כאן מקום קפידא אפילו בפניו או שלא בפניו אפי' במקום דאיכא קפידא כמו בקידושין נמי אמרי' דהוי רק הפלגת דברים דאלא"ה לא הוי מקשה ליה ר' יוחנן כמ"ש וא"כ שלא לעשות פלוגתא רחוקה כ"כ בין ר"י ור"ל מסתיין לומר דר"י ס"ל דרק בכה"ג אמרי' דהביטול הוי ברצון גמור אי היכ' שיש מקום קפידא כמו בקידושין או בתרומה היכא שהוי בפני השליח וכן כששינה בתרומה דאיכא נמי מקום קפידא שהרי חזינן ששינה מדעת המשלחו ס"ל דהוי הביטול ברצון גמור. ולא דברים בעלמא משא"כ היכא דאיכא תרתי שאין מקום קפידא וגם שלא בפני השליח ר"י נמי מודה דהביטול לא הוי ברצון דמנא תיתי לעשות פלוגתא רחוקה כ"כ בין ר"י ור"ל לומר דלר"י בכל גוונא הוי הביטול ברצון גמור וא"כ מ"ש לעיל באות ה' ואות ו' לדעת הר"מ דמיירי שלא בפני השליח וגם כיון שאין מקום להקפיד אמרי' דהביטול לא היה ברצון גמור קמה וגם נצבה ויש לו ראיה מדברי הגמ' בס"ד:

(טו) ולפי מה שהסברנו בסברת התוס' דלכך לא מהני הביטול שלא בפניו דכיון בשעה שהביטול יוצא מפיו על הספק יצא ממילא לא הוי כהסכמ' חזקה כ"כ ולכך לא מהני נפתח לנו שערי בינה בס"ד להבין דברי אדונינו המהרש"א ז"ל שהקשה לדעת התוס' דר"ל מודה דבפניו יכולה לבטלו א"כ מאי פריך ממתני' דהשולח גט התם הוי בפני השליח ותירץ דהקושיא קאי אאמיר' לשליח ע"י שליח דלר"ל כמו דלא מהני ביטול שלא בפני השליח ה"נ לא מהני הביטול ע"י שליח אחר אפילו בפני השליח ע"ש ודבריו הקדושים אינו מובני' כ"כ דמ"מ קשה מנ"ל להמקשה לדמות אהדדי אליבא דר"ל דלמא רק שלא בפניו לא מהני הביטול משא"כ בפני השליח שפיר מהני אפי' ע"י שליח ומנ"ל להקשות ולאסוקי בתיובתא אמנם לפמ"ש נכון הדבר דהנה הטעם דלא מהני לר"ל הביטול שלא בפניו היא משום דכיון שבשעה שהביטול יוצא מפיו אינו רק על הספק דדלמא כבר נעשה מעשה א"כ לא הוי כהסכמת חזקה כ"כ א"כ ממילא כשמבטל המשלח ע"י שליח אע"ג שהשליח השני מבטל אותו בפניו מ"מ הדבור של המשלח יוצא שלא בפני השליח והוי רק על הספק ולא אלים כ"כ שיבטל השליח ולא מהני לר"ל ומקשה שפיר ודו"ק:

(טז) ועפ"י מ"ש דעיקר הטעם דלא מהני לר"ל הביטול היא משום שיוצא על הספק מפיו הוי כהפלגת דברים א"ש מה דיש לכאורה להקשות לשיטת הר"מ פ"ג מהלכות אישות הלכה ט"ו דשליח הולכה א"צ לעשותו בפני עדים רק שליח קבלה א"כ מאי מקשה על ר"ל ממתני' דהשולח גט דלמא דוקא גבי שנתנה רשות לשלוחה לקדשה דנעשה השליח בפני עדים אלים ענין השליחות ולא מצי לבטלו משא"כ גבי השולח גט דמיירי בשליח להולכה ולא נעשה בפני עדים לא אלים כולי האי ושפיר מצי לבטלו והיא קושיא גדולה לכאורה אמנם לפמ"ש א"ש כיון דכל הטעם דלר"ל לא מצי לבטל היא רק משום שכיון שמבטלו שלא בפניו ויוצא הדבור מפיו על הספק ממילא לא הוי כהסכמת חזקה והוי רק דברים בעלמא א"כ אין חילוק בין שליח לקבלה שנעשה בפני עדים או שליח להולכה שא"צ עדים דסוף סוף הרי הדבור השני של הביטול גרוע טפי כיון שרק על הספק יצא מפיו והוי לר"ל כהפלגת דברים בעלמא ודו"ק:

(יז) בתוס' ד"ה אם בטל עד שלא תרם כתבו הכא לא משני כדלעיל שאני נתינת מעות דכמעשה דמי דהכא ליכא נתינת מעות אלא דבור לבד ודבריהם תמוהים מאוד וכי מאי ס"ד דכאן הוי מעשה וכבר עמד המהרש"א על דבריהם וכתב דהיינו כיון דמסתמא מיירי שקבל השליח הקידושין אחר שחזרה דאלא"ה אין כ"מ אי חוזרת או לא וא"כ שפיר הוי מעשה אחר החזרה ומשו"ה קאמרי דמ"מ לא הוי רק דבור כיון דקודם חזרה ליכא נתינת מעות וגם זהו דוחק דמהי תיתי שנחשוב לאיזה מעשה מה שהשליח מקבל קידושין אחר חזרתה ונ"ל להסביר דברי התו' ע"פ מ"ש לעיל בריש הסוגיא דמשו"ה ס"ל לר"ל דלא מצי לחזור דכמו דמצינו דמעשה הקידושין היא ענין חזק יותר משארי ענינים ע"פ סברת הר"נ מס' נדרים פ"ז ע"א ה"נ הדבור של הקידושין היא אלים טפי ואין בכח הדבור גרידא לבטלו וא"כ לפי הך סברא אין מקום כלל להקשות מתרומה דהפרשת תרומה פשיטא דלא הוי ענין חזק כ"כ ובפרט ע"י שליח דמטעם אמירה לגבוה נמי ליכא כמ"ש הפנ"י בסוגי' דע"י שליח לא אמרי' אמירה לגבוה כמסיר' להדיוט וזה כוונת התוס' הכא לא משני כדלעיל שאני נתינת מעות ליד אשה דכמעשה דמי ובאמת אין הכוונה דוקא נתינת מעות דהא מתני' בשטר נמי מצי מיירי כמ"ש המקנה ורק משום דענין קידושין הוי ענין חזק ואפי' הדבור אלים טפי וא"כ לא הי' מקשה מתרומה דתרומה לא הוי ענין חזק כל כך וע"ז שפיר תירצו התוס' דע"כ אמרי' דקידושין הי' ענין חזק אע"ג שלא נגמר עדיין הענין היינו רק כשהיה גם איזה פעולה כמו נתינת מעות אבל הכא בנתינת רשות לשליח בדבור גרידא אפי' בקידושין לא הוי ענין חזק וכה"ג אמרי' מס' גיטין ס"ז ע"א דבורא אמרי מעשה לא עבדי ה"כ לא אמרי' דקידושין הוי ענין חזק אעפ"י שהמעשה לא נגמר עדיין הי' רק כשלא הי' דבור גרידא משא"כ בדבור גרידא אפי' בקידושין לא הוי ענין חזק ושפיר מקשה מתרומה וזה ברור בכוונת התוס' בס"ד ועי' לעיל אות ב' ודו"ק: