תבואות השדה חלק א רעד

(ו) והנה אחרי שזכינו לחלק דבתרומה כיון שאין הענין נתבטל אמרינן דלא הוי רק הפלגת דברים כיון שאינו מבטלו בפניו מיושב שפי' דברי הר"מ דהנה כד נדייק בלשונו בחבורו ובפי' המשנה יראה להדי' דהר"מ מביטול שלא בפני השליח דווקא מיירי דהנה בחבורו כתב והלכו לתרום וביטל שליחותו ולמה זה נקט והאריך בלשונו והלכו לתרום א"ו לאשמעינן אתי דמיירי שהלך השליח וממילא הי' הביטול שלא בפניו וגם בפי' המשנה כתב והעיקר אצלינו אין אדם מבטל שליחות בדברים הרי שלא כתב שאין אדם מבטל שליח בדברים רק שליחות כלומר ענין השליחות דהיינו שלא בפני השליח ואי הוי נקט אין אדם מבטל שליח בדברים היה במשמע דאפי' בפני השליח נמי אינו מבטלו לכך מדייק בלשונו שליחות כלומר דרק ענין השליחות לא נתבטל בדברים דכה"ג שאינו מבטלו בפניו שפיר יש לומר דהביטול לא הוי רק הפלגת דברים בעלמא כיון שאין לו על מה להקפיד ולכך לא מהני הביטול רק היכא ששנה דאז יש לו מקום להקפיד שפיר אמרינן דלא הוי רק כהפלגת דברים בעלמא כיון שמצא מקים להקפיד ע"י מה ששנה השליח. והנה כיון דהסוגי' נמי יש ליישב דר"י נמי מודה דביטול שלא בפני השליח ובתרומה שאין לו מקום להקפיד לא מהני רק דר' יוחנן מוקי למתני' דמיירי בפניו ולר"ל הי' ס"ל לר"י דאפי' בפניו נמי לא מהני הביטול כיון דנקט סתמ' לא אתי דבור וכו' שפיר ס"ל להר"מ דביטול שלא בפני השליח היכא שלא שנה כלל ולא וצא מקום להקפיד אמרינן כיון דמבטלו שלא בפני השליח הוי כהפלגת דברים בעלמא ולקמן נבאר עוד בס"ד בענין ביטול השליח שלא בפניו בפלוגת' דרש"י ותוס' בשמעת' דרב זביד ודו"ק עי' לקמן אות י"ג ואות י"ד:

(ז) ועפ"י מ"ש דר"י הוי ס"ל דלר"ל לאו משום דדבור הראשון אלים לא מבטל לי' דבור השני רק משום דכל דבור השני הי' גרוע כיון שיש להסתפק בו דהוי כהפלגת דברים בעלמא ולכך מקשה לי' מתרומ' ובתר הכי השיב לו ר"ל טעמו משום דדבור הראשון אלים דהיינו כמ"ש לעיל באות א' דבקידושין הוי ענין חזק ולכך לא מצי לבטל לי' וא"כ לא קשי' מתרומה דשם אין הענין אלים כ"כ יש ליישב מה שהקשה המהרי"ט בחידושיו מאי פריך לי' מהשולח גט וכי לא ידע דכל כמה דלא מטי גיטא לידה לאו כלום הי' ע"ש ולפימ"ש א"ש דכיון דסברא דר"ל הי' משום דקידושין הוי ענין חזק ולכך הדבור אלים טפי כמ"ש הר"נ לענין תוך כד"ד א"כ שפיר מקשה לי' מגירושין דהא לענין זה הוי גירושין כמו קידושין ממש דגם בגירושין אמרינן תוך כד"ד לאו כד"ד משום דהענין הוי ענין חזק עפ"י סברת הר"נ שכתבתי לעיל ומתרץ לי' שאני גירושין וכו' כלומר דמ"מ הוי בקידושין הדבור אלים טפי דהא מכיון דמטי הקידושין לידה תו לא מחסר שום פעולה שיגמרו ובהגעת הזמן ל' יום ממילא יהיו נגמרי' אם לא יהי' שום מניעה מחמת איזה דבר אחר משא"כ בגירושין דאכתי מחסר' מ"מ איז' פעולה שיהיו נגמרי' לגמרי דהיינו הנתינ' הגט מיד השליח ליד האשה ממילא לא אלים כולו האי ושפיר מצי לבטל ודו"ק היטב:

(ח) עוד יש ליישב דברי הר"מ במה דפסק דלא מהני ביטול השליחות רק כששנה עפ"י מ"ש לעיל באות ה' בשם ספר מראה הפנים בירושלמי פ"א דמס' תרומות דגבי תרומה כיון דגלוי דעת' נמי מהני לתרום א"כ כשעשאו שליח בפירוש אלים טפי ולא מצי לבטלו ויש להסביר הדבר עפ"י מה דאמרי' מס' ב"ב ס"ג ע"ב המוכר בית לחבירו ואמר לו ע"מ שדיוט' העליונה שלי מותר להוציא בה זיזין ולבנות עליה על גביו דכל לישנא יתרה לטפויי אתי עי"ש וכן פסק הר"מ פכ"ד מהלכות מכירה הלכה ט"ז. והנה יל"ד דבמתני' פ"ג מס' תרומות מ"ד איתא שם בד"א כשלא דבר אבל הרשה את בן ביתו עבדו ושפחות וכו' ואח"כ איתא שם הך דאם בטל עד שלא תרם. הנה במתני' נקט הרשה והר"מ פ"ד מהל' תרומות נקט האומר לשותפו או לעבדו לתרום ומ"ט שנה הר"מ לשון המשנה דבמתני' איתא הרשה והר"מ נקט האומר א"ו דהרשה משמע אפי' ע"י גלוי דעתה בעלמא דכל שמגלה דעתו דניחא לי' שיתרומו הוי נמי הרשה משא"כ האומר משמע שאמר בפירוש ועשאו שלוחי' להדי' וא"כ הוי לישנא יתרה וכיון דקיי"ל דכל לישנא יתרה לטפויי קאתי שפיר ס"ל דאפי' לבטל נמי לא מצי דכיון שאמר לישנא יתרה חזק כ"כ ענין השליחות דהוי כאילו התנה להדי' שלא יחזור זולת כששנה השליחות אמרי' דבכה"ג לא היה דעתו שלא יוכל לבטל ענין השליחות והוא ע"ד כמ"ש במראה הפנים ועלתה בידינו בס"ד להראות לו פנים בהלכה ודו"ק היטב:

האמנם דלפי"ז הוי מצי ר"ל לתרץ דמתני' מיירי שלא עשאו שליח בפירוש רק ע"י גלוי דעתה לכך מצי לבטלו משא"כ הכא שנתקדשה בפירוש לא אתי דיבור ומבטל דיבור רק כיון דלהאי לישנא ס"ל לר"ל דרק בדיבור ע"י מעשה לא מצי לבטל לכך משני לי' דשאני הכא דדיבור ודיבור הי' וללישנא דרב זביד דלא משני לי' הכי י"ל דבלא"ה איכא נמי שנוי' אחרינא כמה שמתרץ בירושלמי כששנה ונקט שקדם בעה"ב ותרם את כריו וע"כ צ"ל דה"ה דהו"מ לשנויי הכי דמתני' רק משו"ה מהני ביטול כיון שלא עשאו שליח בפירו' כמ"ש ועי' בש"ע אה"ע סי' ל"ה סעיף ד' שהביא שם בשם יש מי שאומר דבקידושין נמי מהני אפי' שלא מינוהו בפירו' לשליח רק שגלה דעתו שחפץ באשה פלונית ומסתמא ה"ה באשה נמי מהני אפי' כה"ג שלא מנתה שליח להדי' דדיני שליחות לקידושין באיש ואשה שוי' כמ"ש בש"ג שם סי' ל"ו סעיף ב'. וא"כ לפי"ז היה לנו לומר דגם בקידושין היכא שעשתה שליח בפירו' הוי יתור לשון ולטפויי קאתי ולא מצי לבטל. אמנם יש לחלק דבשלמא גבי תרומה דמיירי בבני ביתו ומשרתיו וכן נקט הרמב"ם והם מכירי' מסתמא ברמיזותיו ובדעותיו שפיר אמרי' דשליחות בפירוש הוי כיתור לשון ולטפויי קאתי ולא מצי לבטל משא"כ באשה שעשתה שליח לא אמרי' דהוי לישנא יתרה כיון דגלוי דעת נמי מהני דאולי חששה שלא יבין ע"י גלוי דעת בעלמא אם לא תאמר לו בפירוש וא"כ אם מנתה אותו לשליח להדי' לא הוי יתור לשון:

(ט) והך דינא דגלוי דעת' בקידושין לענין שליחות דמהני אימא בה מילתא מה דקשי לי טובא לפימ"ש שם בחלקת מחוקק ס"ק י"ב דלא הוי רק ספק קידושין היכא שלא עשאו שליח בפירוש. והאיך משכחת לה שיהי' ספק קידושין דהנה המל"מ פ"ז מהלכות אישות הלכה כ' רוצה לומר דמי שעשה שליח לקדש לו אשה והלך וקדשה לו באופן דלא הוי רק ספק קידושין נוכל לומר דלא הוי מקודשת כלל דמצי אמ"ל לתקוני שדרתיך ולא לעוותי והוי כשנה בשליחותו וא"כ הכא בשדכן שגלה לו דעתו שחפץ באשה פלונית א"ך מצינו למימר דאם קדשה לו הוי ספק קידושין ממנ"פ אם לא הוי קידושי וודאי איך יהיו קידושי ספק הא כל הספק בכאן לא הוי רק אם הוי כשלוחו ע"י גלוי דעת' בעלמא או לא וא"ב אי נימא דלא הוי רק ספק קידושין אפי' בשליח ממש אם ע"י מעשה של השליח נסתעף דהוי ספק קידושין אמרי' דמסתמא לא ניחא לי' בשליחותו דלתקוני שדרתי וא"כ ה"נ אמאי לא נימא כיון דלא הוי וודאי קידושין א"ב