תבואות השדה חלק א רעא

(מג) ועפי"ז א"ש נמי דברי הר"ע דלא הביא כלל דמיירי בנסכא כאוקומת' דגמ' מס' שבת שם דהנה רש"י שם ד"ה שהרי איסור שבת תביא נמי מה דאוקמי' הכא דאפקי' או לצדי ר"ה או כשצרף למטה מג' וגם שם יל"ד מה בעי רש"י בזה. ונראה דהנה לכאורה יל"ד לפימ"ש לעיל דאע"ג שלא חל עדיין חיוב מיתה ממש בשעה שנתחייב בתשלומין מ"מ פטור כיון דהו"ל במעשה אחד חיוב תשלומין וחיוב מיתה וכמ"ש הריצב"א לעיל בתוס' ד"ה לא צריכה דאע"ג שאין באי' כאחד ממש מטיב לי' כמו באים בב"א א"כ מאי פריך הגמ' הא קדם לי' איסור גניבה לאיסור שבת מ"מ כיון דבמעשה אחד נתחייב מיתה ותשלומין אע"ג דקדם לי' איסור גניבה שפיר פטור מתשלומין כיון דהכל בא לו במעשה אחד וצ"ל דער כאן לא אמרינן דכיון שהכל במעשה אחד פטור מתשלומין אע"ג דחיוב תשלומין קדם לי' היינו דווקא אם אין אנו דנין רק שהב"ד יחייבו אותו בתשלומין שפיר אמרינן מכיון שבאותו מעשה נתחייב מיתה ג"כ לא נוכל לחייבו בתשלומין אע"ג שחיוב תשלומין קדם לי' קצת מ"מ הכל היה במעשה אחד משא"כ לומר שהחפץ שנתחייב עליו מיתה יהי' נקנה לו בקנין גמור זה וודאי לא אמרינן רק אם בשעת הקנין נתחייב מיתה ממש דאז שפיר אמרינן דקנה לי' כמו דאמרינן במחתרת דבדמים קנינהו משא"כ היכא דלא נתחייב עדיין מיתה ממש איך אפשר שיחול הקנין שיהי' פטור מלהחזירו כיון שלא נתחייב עדיין מיתה ממש וא"כ א"ש דהתם במס' שבת מקשה ר' ביבי בר אביי ואיתו לשיטתו הי' ס"ל במס' סנהדרין דהגונב כיס קנה לי' לגמרי שיהי' שלו ולא רק לפטור מתשלומין ופריך שפיר הא קדם לי' איסור גניבה לאיסור שבת והאיך נוכל לומר שקנה לי' כיון דאכתי לא נתחייב מיתה ממש ולכך הביא רש"י שם לתרץ מה מקשה ר' ביבי בר אביי דקדם לי' איסור גניבה לאיסור שבת הא מ"מ כיון שהי' במעשה אחת שפיר מפטר מתשלומין ולכך הביא רש"י שם אוקומתא דהכא דמיירי בצדי רה"ר או בצרף ידו למטה מג' כלומר דמוקמי' לה שקנה לי' ממש ולכך פריך שפיר האיך חל הקנין ממש כיון דליכא עליו עדיין חיוב מיתה ממש. וא"כ א"ש דהר"מ לשיטתו דס"ל כרבינא דאפי' ברה"ר נמי מיירי והיינו דהברייתא לא מיירי לענין קנין ממש רק לענין חיוב אונסין וא"כ ממילא ל"ק קושית הגמ' שם מס' שבת קדם לי' איסור גניבה לאיסור שבת דמ"מ כיון דהכל הי' במעשה אחד לא נוכל לחייבו תשלומין כיון שבאותו מעשה נתחייב מיתה ג"כ והגמ' לא פריך שם רק אי הוי ס"ל דקני לי' לכיס ממש בקנין גמור שהי' שלו ע"י שנתחייב מיתה בזה וודאי בעינן שיהי' עליו חיוב מיתה ממס בשעת הקנין ודו"ק היטב כי הי' סברא נכונה לחלק דהא דאמרינן דאע"ג דאין באין כאחד ממש הו"ל מיתה ותשלומין באי' כאחד דהא דווקא לענין שהב"ד אין יכולין לחייבו בתשלומין כיון שבאותו מעשה נתחייב מיתה ג"כ משא"כ דנימא שקנה לי' להחפץ ממש למאן דס"ל דקלב"מ עושה קנין זה לא מהני רק היכא שבשעת הקנין נתחייב לי' מיתה ג"כ משא"כ אם הקנין קדם קודם חיוב מיתה לא חל הקנין וממילא אפי' כשנתחייב מיתה אח"כ חייב להחזיר לבעליו כיון דבשעה שהי' הקנין ראוי לחול לא קני לי' כיון דלא נתחייב מיתה עדיין ודו"ק היטב כי בזה נתיישבו כל דברי הר"ע בס"ד מה שלא הביא שום אוקימת' לא לענין כיס רברבי וגם לא לענין נסכא ולא לענין בצרף ידו למטה מג' ולא כהטור חו"מ סי' שנ"א שהבי' אוקימת' דרב אסי דמיירי בצרף ידו למטה עג' דהר"מ ס"ל דכל הני אוקומת' לא הוי רק אי מוקמי' לברייתה לענין קנין ממש משא"כ אי הברייתא מיירי רק לענין חיוב אונסין בכל גוונ' הוי ברשותו אפי' ברה"ר ותלי' החיוב ופטור רק אי נתחייב בגניבה קודם שיבא לידי איסור שבת או לא ועי' בקצה"ח סי' שנ"א שהניח דברי הרמב"ם בצ"ע ולפימ"ש נתיישב הכל בס"ד:

(מג) והנה מ"ש בדברי הר"מ דמשו"ה לא הביא האוקומת' דמס' שבה דמיירי בנסכא דכיון דהכל היה במעשה אחת מפטר מתשלומין אע"ג דקדם לי' איסור גניבה יש להביא ראי' לזה משיטת הר"מ גופא דהכל תלוי במעשה אחת דהנה הגמ' פריך אמאי ס"ל גונב כיס בשבת חייב שכבר נתחייב בגניבה והא אמרינן הגניבה צורך הוצאה הי' כמו דאמרינן עקיר' צורך הנחה ומשני דמיירי כשעמד ונתבטלה עקירה הראשונה והרמב"ם לא הביא דמיירי כשעמד וא"כ קשה לכאורה אמאי לא נימא הגבהה צורך הוצאה וצ"ל דהר"מ ס"ל כמ"ש התוס' ד"ה הכא נמי נימא דאי ס"ל דבעי' לא מצי לאהדורי דווקא לא קשה מידי וא"כ ה"נ נתחייב בהגבהה כיון דאכתי מצי לאהדורי דכבר כתבנו לעיל באות ל"ד דהר"מ ס"ל כהך לישנה דבעי' לא מצי לאהדורי מדלא הביא במעביר סכין ברה"ר וקרע שיראי' דפטור וא"כ קשה לכאורה אמאי ס"ל להר"מ מגרר ויוצא דפטור והא במגרר נמי הי' מצי לאהדורי דהא בשעה שתוציא מקצת הכיס כבר נתחייב לי' בגגיבה ואכתי היה מצי לאהדורי שלא להוציא כל הכיס וצ"ל דדווקא בענין שהי' כמו שני מעשים כמו זריק' חץ וקריע' שיראי' או הסבר' סכין וקריע' שיראי' אז לא מפטר רק אי לא מצי לאהדורי. וכן בגונב כיס והגביה' שם ברה"י כבר אזדא לי' מעשה קנין הגניבה ושפיר נתחייב בתשלומין אע"ג שאח"כ נתחייב מיתה בהוצאה לרה"ר מ"מ הרי כבר נסתלקה מעשה הראשונה וז"ש הר"מ גנב כיס בשבת והגביה שם ברה"י כלומר שכבר נסתלק מעשה הראשונה משא"כ במגרר כיס ויוצא דהכל היה במעשה אחת לא בעינן לא מצי לאהדורי דווקא דאע"ג דמצי לאהדורי בשעה שהוציא מקצת הכיס מ"מ כיון דהכל הי' במעשה אחת שפיר פטור מתשלומין אע"ג דמצי לאהדורי רק בהעברה סכין וקריע' שיראי' כיון דקריע' שיראי' הי' מעשה אחרת לגמרי אינו פטור כיון דמצי לאהדורי ולא מפטר רק בזורק חץ כמ"ש כיון דידעינן בבירור בשעת חלות חיוב התשלומין שיחול עליו חיוב מיתה פטור מתשלומין אפי' בשני מעשים כמ"ש לעיל אות ל"ר ואות ל"ה ודו"ק היטב:

בעזרת האל עלי גומר אתחיל לכתוב ח"ת במס' קידושין בפרק האומר. וד' הגדול והגבור. יחננו דעה בינה והשכל בסוגי' דאתי דבור ומבטל דבור:

(א) במתני' וכן האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שלשים יום ובא אחר וקדשה בתוך שלשים יום מקודשת לשני. ובגמ' לא בא אחר וקדשה וחזרה בה מהו ר' יוחנן אמר חוזרת אתי דבור ומבטל דבור ר"ל אמר אינו חוזרת לא אתי דבור ומבטל דבור. והנה אע"ג דר"ל ס"ל לא אתי דבור ומבטל דבור מ"מ אם חזרה, ע"י מעשה שקבלה קידושין, מאחר וע"י כך חזרה מקידושי הראשונים גם ר"ל מודה דמהני חזרה דמסתמא לא פליג ר"ל על מתני' דקתני להדי' מקודשת לשני. והנה יש להקשות לר"י דס"ל אתי דבור ומבטל דבור א"כ אמאי נקט במתני' ובא אחר וקדשה דמקודש' לשני ואמאי לא אשמעינן רבותא טפי דאפי' בדבור בעלמא נמי מצי' חזרה מקידושי הראשוני' שוב ראיתי