תבואות השדה חלק א רע

במצעי כגון שמוציאו דרך מחתרת דדרכו בגריר' וקושי' הגמ' דלאו אורח' הי' לא קאי רק הא ליכא כאן איסור גניבה כיון דלאו אורח' הי' לא קני. והנה מדס"ל להר"מ פ"ג מהלכות מכירה הלכה א' דדבר שדרכו להגביה אינו נקנה רק בהגבהה ולא במשיכה וא"כ קשה כאן בגונב כיס דכיון דכיס סתמא הוי דבר שדרכו להגביה א"כ אמאי יחיי' משום גניבה וע"כ צריך לחלק דאע"ג דלא קני רק בהגבהה היינו רק לענין קנין משא"כ להתחייב באונסין אפי' במשיכה נמי כמו דס"ל ברה"ר דאע"ג דלא משיכה ברה"ר מ"מ לענין חיוב אונסין קנה לי' וא"כ ממילא א"ש דברי הר"מ דכיון דס"ל דאפי' ברה"ר נמי קונה לענין חיוב אונסין ממילא אפי' בזוטר' נמי מחייב באונסין והגמ' לא מוקי לה במצעי רק מקמיה דידעינן להא דרבינ' לחלק בין קנין ממש ובין לענין קנין לחיוב אונסין משא"כ לבתר דידעינן להא דרבינ' דחיוב אונסין יש כאן אפי' היכא דלא מהני הקנין לקנות ממש ממילא לא צריכין לאוקומת' דמצעי כלל דחייב אונסין יש כאן אפי' בסתם כיס דהוא זוטרא ולענין שבת נמי חייב כמ"ש התוס' ד"ה אלא שדרך הוצאה בכך בגריר' לענין שבת נמי וא"ש מה דנקט הר"מ פ"ג מהל' גניבה הברייתא דגונב כיס סתמא ולא נקט דמיירי במצעי או כאוקומת' דרב אשי שצרף ידו למטה מג' ודו"ק:

(לט) והנה במס' שבת צ"א ע"ב פריך הגמ' לר"י דס"ל שם אגד כלי שמיה אגד א"כ אמאי מגרר ויוצא פטור הא קדים לי' איסור גנבה לאיסור שבת דמיד שהוציא מקצת הכיס קנה המעות מה שהי' חוץ לרשות הבעלים ולענין שבת לא מחייב עד שיוציא את כל הכיס ומשני הגמ' דמיירי בנסכא דלא קנה עד שיוציא את כל הכיס והו"ל קנין הגניבה וחיוב שבת באים כאחד וקשה על הר"מ דס"ל פי"ב מהלכות שבת הלכה י"א כר"י דאגד כלי שמי' אגד ח"כ אמאי לא קאמר בהך דמגרר ויוצא פטור דמיירי דווקא בנסכא דאי במעות הו"ל איסור גניבה קודם חיוב שבת ונראה דהנה הך ברייתא דגונב כיס הובא במס' סנהדרין ע"ב ע"א ובמס' ב"ב פ"ו ע"א שם מקשה הגמ' לאביי דס"ל דדברי' שדרכן להגביה לא קנה במשיכ' מהך ברייתא דגונב כיס ומוקי לה במידי דבעי מתנא והנה שם במס' ב"ב ובמס' שבת הביא ברש"י מה דפריך הגמ' ודאפקי' להיכא וכו' אי לרה"ר איסור שבת איכא איסור גניבה ליכא ולכאורה יל"ד מה בעי רש"י בזה דלכאורה שם במס' שבת ובמס' ב"ב ליכא נ"מ בהך קושי' האיך מיירי דאפק' להיכא ונ"ל דהנה לעיל באות כ"ט כתבנו דמאן דס"ל אע"מ מצי סבר דע"י קלב"מ קנה לגוף החפץ ממש כמו רב במס' סנהדרין גבי נטל כלים דס"ל בדמים קנינהו דס"ל דקלב"מ הו"ל קנין ממש משא"כ למאן דס"ל אעל"מ לא הוי קלב"מ קנין ממש למאן דס"ל משיכה אינו קונה והכא לא מהני גבי גניבה משיכה שיהי' נקנה לו ממש דהוי משיכה באיסור כמ"ש התוס' מס' ע"א ע"ב ע"א ד"ה ואס"ד עי"ש היטב ולכך מוקי הגמרא במס' סנהדרין הא דהי' מגרר ויוצא פטור היינו רק מתשלומין היכא דשדינהו בנהר' אבל שיקנה לו הכיס אין שום הו"א שיקנה וכן הר"מ פ"ג מהל' גניבה נמי לא נקט רק אם אבדו שם הר"ז פטור מתשלומין במגרר ויוצא:

(מ) ונוראות נפלאתי מל הש"כ חו"מ סי' שנ"א שתמה על מ"ש הרמ"א דאם אבדו אח"כ חייב לשלם ותמה דלמא לא אמרי' הכי רק במחתרת דליכא עליו חיוב מיתה אח"כ כשיצא מהמחתרת משא"כ בשבת דאיכא עליו חיוב מיתה גם אח"כ דלמא פטור אפי' כשאבדו אח"כ עי"ש והוא פלא הא ממס' סנהדרין מוכח להדיא דלענין הא אין לחלק בין מחתרת לענין חיוב מיתה דשבת דהנה רבא שם ס"ל דבמחתרת אינו פטור רק כששבר ולא בנטל דלענין מקני' ברשות' דמריהו קיימו ופריך שם ר' ביבי בר אביי מהך דגונב כיס דמגרר ויוצא פטור ואיהו ס"ל דאפי' הכיס בעינ' נמי פטור מלהחזיר. ולכאורה קשה מאי פריך דלמא דווקא בשבת דאיכא אח"כ ג"כ עליו חיוב מיתה לכך קנה לי' לכיס ממש משא"כ במחתרת דנפקע חיוב המיתה לא קנה לי' וע"כ דס"ל לגמרא דאין חילוק בין מחתרת לשבת ועי' היטב בקצה"ח שם. אמנם למאן דס"ל אי עבד מהני באמת י"ל דגונב כיס בשבת במגרר ויוצא דקנה לי ממש. וא"כ י"ל במס' ב"ב לא היה מקשה מברייתא דגונב כיס דמהני אפי' בדבר שדרכו להגבהה מ"מ מהני משיכה דבאמת אין כאן קושי' כ"כ דלענין קנין שיקנה ממש לא מהני כיון דהי' דבר שדרכו להגביה משא"כ בברייתא דגונב כיס דמיירי רק לענין אי יש עליו חיוב אונסין או לא שפיר ס"ל דבמשיכה נמי נתחייב באונסין אמנם לפימ"ש א"ש דהתם מקשה לאביי ולאביי דס"ל אע"מ אמרי' דבקלב"מ קנה גוף החפץ ממש ופריך שפיר איך קנה בגונב כיס כיון דאין דרכו במשיכה רק בהגבהה ובזה א"ש נמי מה דלא הקשה ר' אדא בר מתנ' שם לרבא דהא רבא נמי ס"ל שם דדברי' שדרכן להגביה אינו נקנה במשיכה רק לפימ"ש א"ש דלרבא לא קשה כלל מברייתא דגונב כיס דלא מיירי לענין קנין כלל דקלב"מ אינו עושה קנין רק לענין חיוב אונסין ובאונסין שפיר חייב אפי' ע"י משיכה נמי דרבא גופא מחלק במס' סנהדרין בין קנין ממש לחיוב אונסין ולכך לא מקשה רק לאביי דלאביי קנה לי' בקנין ממש במגרר ויוצא פריך שפיר והא אין דרכו במשיכה והוצרך לתרץ דמיירי במדי דבעי מתנא:

מא) והנה י"ל דהא דפריך הגמרא במסכת כתובות ודאפקי' להיכ' היינו נמי רק אי ס"ל דהא דמגרר ויוצא פטור דקנה לכיס ממש לכך פריך א"כ בעי שימשכנו למקום הראוי לקנות במשיכ' ולא ברה"ר ולכך משני רב אשי כגון שצרף ידו למטה מג' אמנם אי ס"ל דכאן לא מיירי רק לענין שיהי' ברשותו לחיוב אונסין פשיטא דלא בעי מקום הראוי לקנין ממש. ובזה מדוייק לישנא דגמ' רבינ' מתני לעולם דאפקי' לרה"ר וברה"ר נמי קנה ואמאי אמר רבינ' מתני ולא קאמר רבינ' אמר וכו' כמו דאמרינן מעיקר' רב אשי אמר רק לדברינו א"ש דכוונת הגמ' רבינא מתני כלומר לבריית' מתני לה בענין אחר לא כמה שפרשני עד עכשיו דהבריית' מיירי לענין קנין ממש ולפי"ז ליכא לאוקמי רק במצעי וכן בצרף ידו למטה מג' או לצדי ר"ה רק רבינ' מתני דהכא מיירי אפי' ברה"ר וברה"ר נמי קנה כלומר כיון דהברייתא לא מיירי לענין קנין ממש רק לענין חיוב אונסין וא"ש הלשון רבינא מתני כלומר לברייתא וז"ש רש"י במס' ב"ב פ"ו ע"א ד"ה שהרי איסור שבת ובמס' כתובות פרכינן דמשכי' להיכא והביא אוקומת' דצדי רה"ר או כשצרף ידו ולא הביא שם אוקומת' דרבינא דברה"ר נמי קנה ולפימ"ש א"ש דלרש"י הי' קשה מאי מקשה ר' אדא בר מתנה לאביי דלמא לענין חיוב אונסין קנה אפי' בדבר שאין דרכו במשיכה ולכך הביא רש"י הני תרי אוקימת' והיינו דלהני תרי אוקומת'. ס"ל במגרר ויוצא דקנה לי' הכיס לגמרי וא"כ פריך שפיר הא הו"ל דבר שאין דרכו במשיכה והאיך קנה לי' משא"כ לרבינ' דלא מיירי הברייתא רק לענין חיוב אונסין לא קשה כלל מהך ברייתא דלענין לקנות לאונסין גרידא מהני שפיר אפי' בדבר שאין דרכו במשיכה כמו דמהני ברה"ר אע"ג דמשיכה אינו קונה ברה"ר ודו"ק היטב: