תבואות השדה חלק א רסו

דלחייב על השיראי' משום דהוי מיתה לזה ותשלומין לזה אשמעינן רב אשי כסברתינו הנ"ל דכיון דס"ל לאביי דמית' ביד"ש נמי פוטר וע"כ דלא חל עליו חיוב ממון כלל וא"כ ממילא מיתה לזה ותשלומין לזה נמי פוטר דאינו נכנס בחיוב עונש ממון כלל כל היכא דבשעת מעשה זו נתחייב בעונש חמור ממנו ולכך אפי' מיתה לזה ותשלומין לזה נמי פטור וא"כ ממילא מתורץ נמי קושי' הראשונה בס"ד דאכתי לא א"ש מילת' דרב אשי אליבא דרבא דס"ל ממון לזה ומיתה לזה חייב וא"כ היה חייב בתשלומין אפי' אי הוי יליף כאביי מאסון אסון דזהו אינו דבאמת הא דרבא מחייב במיתה דזה וממון לזה הי' ג"כ רק מה"ט דלא ס"ל דכל מקום שחל עונש חמור אין חל עליו עונש הקל ולכך מיתה ביד"ש אינו פוטר לרבא כמ"ש משום דבכל קלב"מ איכא חיוב' לצי"ש עכ"פ וא"כ מיתה ביד"ש אינו פוטר כלל רק כרת דגלי רחמנא דהוי כמיתה שלכם וא"כ ממילא מיתה לזה וממון לזה חייב דשם אין הב"ד עונשין אותו רק עונש אחד לכל בע"ד עונש אחד. רק לאביי דס"ל דלצי"ש נמי ליכא חיוב ממון וא"כ מיתה לזה וממון לזה נמי פטור ולכך אפי' באכילת תרומה משלו כיון דנתחייב מיתה בשעת קריעת שיראי' לא חל עליו חיוב תשלומין כלל. וא"כ הך מילת' אתא רב אשי לאשמעינן באמת דלאביי פטור לגמרי מממון אפי' לצי"ש בכל קלב"מ ולכך אפי' מיתה לזה ותשלומין לזה נמי פטור ולרבא דס"ל דרק כרת פוטר הי' משום דס"ל דבכל קלב"מ איכא חיוב' לצי"ש ולכך מיתה אינו פוטרה וא"כ ממילא בכה"ג היכא שלא נתחייב מיתה על ממון חבירו כמו באכילת תרומה וקריע' שיראי' חייב לרבא וא"כ ל"ק קושי' מהרש"ל דהא רבא ס"ל מל"ז ותשל"ז חייב דבאמת רק מה"ט ס"ל דחייב משום דס"ל דלצי"ש חייב אפי' בקלב"מ וא"כ במיתה לזה ותשלומין לזה לא שייך לפטור כלל וא"כ הך פלוגת' אי מיתה ביד"ש נמי פוטר או לא שייכא באידך פלוגת' אי ממון לזה ונפשות לזה חייב או פטור כמ"ש ותלי' הכל אי איכא חיובי' לצי"ש עכ"פ או לא הכל כמ"ש ודו"ק היטב:

פרק רביעי נבאר אי הא דקלב"מ עושה קנין כלומר שקנה אותו המעות או החפץ מה שנפטר מתשלומין או דאמרינן דאינו עושה קנין רק שהוא פטור מלשלם:

(כט) הדבר מבואר במס' סנהדרין ע"ב ע"א דרב ס"ל הביא במחתרת ויצא ונטל כלים פטור מ"ט בדמים קנינהו משמע דס"ל דע"י שהי' מתחייב בנפשו קני לי' לחפץ ממש. ורבא שם ס"ל מסתברא מילת' דרב כששבר דווקא אבל נטול לא דכי אוקמי' רחמנא ברשותי' לענין אונסא אבל לענין מקנא ברשות' דמרייהו קיימא וא"כ ס"ל לרבא דהא דנפטר ע"י קלב"מ הי' רק דליכא לחייבו בתשלומין מאחר דיש עליו עונש חמור מזה משא"כ היכא שהחפץ שנתחייב מיתה עליו עדיין הי' בעין לא קני לה ושיטת בעל המאור שם במס' סנהדרין דהא דאמרינן דכי איתא בעינן הדרה למרה לאו מדינא הי' רק חומר' בעלמא אבל מדינא קני אפי' ממונ' בעינן והרמב"ן במלחמות שם חולק עליו ופי' בש"ע חו"מ סי' שנ"א שכ' ג"כ בהא דמגרר ויוצא בשבת דפטור היינו אם אבדו שם כלומר מיד בשעה שנתחייב מיתה אבל אם אבדו אח"כ חייב וכ"ש אם המעות עדיין בעין שחייב להחזירו וכן הר"מ פ"ג מהלכות גניבה נקט הא דפטור במגרר היינו שאבדו שם ועי' בש"כ חו"מ סי' שנ"א שכ' עמ"ש המחבר והרמ"א אבל אם אבדו אח"כ חייב וז"ל וצ"ע מנ"ל הא וטור לא כתב כן אלא במחתרת דמיד שיצא מהמחתרת ליכא עליו חיוב מיתה אבל הכא י"ל כיון דגם אח"כ עומד עדיין בחיוב מיתה דשבת פטור אפי' כשאבדו אח"כ. ולע"ד נראה הך סברת בעל המאור דמדינ' אפי' החפץ בעין נמי קני לה בדמים תלי' בהא עפ"י מה שהבאתי לעיל באות כ"א דברי תוס' מס' ע"א פ"ב ע"א דמשו"ה לא הוי גזילה קנין משום דבאיסור' אתא לידי' ולכך אינו נקנה רק אי אמרינן בעלמא משיכה קונה והנה בוודאי אי ס"ל דגזילה הוי קנין רק דגזלן דעלמא צריך להחזיר משום והשיב את הגזלה א"כ שפיר י"ל דהיכא דבשעה שגזלו לא חל עליו חיוב השבה משום דנתחייב מיתה א"כ נשאר הדבר בחזקתו לעולם אפי' אח"כ ושפיר מצינו למימר דע"י קלב"מ קני החפץ ממש רק דרבנן אמרו דכי איתא בעינן הדרא למרי' וא"כ כי נאבד אפי' אח"כ נמי פטור וכן הי' שיטת רש"י מס' סנהדרין ע"ב ד"ה מסתברא דאפי' כששבר לאחר כך נמי פטור אמנם אי אמרינן דגזילה לא הוי קנין כלל משום דבאיסור' אתא לידיה א"כ ניהו דהיכ' דחל עליו חיוב מיתה בשעת שנתחייב בתשלומין מפטר מממון משום דקלב"מ מ"מ היכא שהי' בעין החפץ עדיין או האונס נעשה אח"כ חייב לשלם כשאר שומר דזהו לא מקרי תשלומין רק חזרת חפץ לבעלים והנה לרב לשיטתו דס"ל יאוש קונה וס"ל נמי משיכה קונה עי' בס' קצה"ח סי' שס"א פשיטא דגזילה הו"ל קנין בגוף החפץ וא"כ אע"ג דשאר גזלן נתחייב בהשב' מקרא דוהשיב את הגזלה מ"מ הכא כיון דבשעת גזילה ליכא עליו חיוב תשלומין משום קלב"מ ממילא פטור לגמרי ונקנה לו החפץ אפי' כשהי' בעין עדיין ועי' בס' מ"ג מס' גיטין בסוגיא דהמטמא והמדמע בתוס' ד"ה מנסך שכתב ג"כ דלרב הו"ל הגזילה קנין בגוף החפץ. והנה לעיל באות כ"א כתבנו דהך סברת התוס' מס' ע"א שם דגזילה לא הוי קנין משום דבאיסור' אתא לידיה היינו דווקא אי אמרינן כ"מ דא"ר ל"ת אעל"מ א"כ שפיר אמרינן דכיון דבאיסור' אתא לידיה מגרע כח הקנין וא"כ ס"ל לרבא לשיטתו שפיר דבנטל כלים ואיתנהו בעיניהו לא קני ע"י המחתרת דבכה"ג לא אמרינן בדמים קנינהו אמנם אי ס"ל אע"מ א"כ הוי גזילה קנין וא"כ אפי' דשאר גזלן חייב להחזיר החפץ משום דהתורה אמרה והשיב את הגזילה מ"מ כיון דהיכא דבשעת גזילה לא חל עליו חיוב תשלומין משום דקלב"מ וגזילה הוי כמו קנין בגוף החפץ דאע"ג דבאיסור' אתא לידיה אינו מגרע כח הקנין שפיר קנה החפץ אפי' כשהי' בעין רק מדרבנן אפשר דמ"מ חייב להחזיר כשהי' בעין כשיטת בעהמא"ו מס' סנהדרין שם שלא יהי' חוטא נשכר וא"כ היוצא לנו מזה דמאן דס"ל אעל"מ לא אמרינן דע"י קלב"מ יש לו קנין ממש בגוף החפץ אמנם אי אמרינן אע"מ קני' גוף החפץ היכא דקלב"מ:

(ל) ועפ"י סברא הנ"ל דאפי' אי ס"ל קלב"מ מ"מ לא קנה גוף החפץ וחייב מדינא להחזיר לבעלי' כשהי' בעין או אפי' כששבר אח"כ ואפי' בשבת דיש עליו החיוב מיתה גם אח"כ מ"מ חייב כשאבדו אח"כ כמ"ש הרמ"א חו"מ סי' שנ"א יש מקום ליישב קושי' הקצה"ח סי' ל"ח שהבאתי לעיל באות י"ח אמאי אמרי' בשטר שיש בו רבית גובה הקרן הא הלוה עובר משום לא תשימון ואע"ג דאינו לוקה מ"מ הו"ל כמו חייבי מלקיות שוגגין דפטור לר"ל ואמאי גובה הקרן הא אין לוקה ומשלם. ולדברינו א"ש דהנה ר"ל ס"ל סוף מס' ב"ב שיעבודא דאורייתא וכבר כתבנו בחידושינו לסוגי' דש"ד דמאן דס"ל ש"ד היינו שהשיעבוד הי' בתורת קנין שנכסי הלוה נשתעבדו להמלוה וקני להו בקנין גמור וא"כ הוי לענין הקרן כאילו הי' המעות בעין כיון דר"ל ס"ל ש"ד ושפיר ס"ל דאע"ג דחייבי מלקיות שוגגין פטורין מ"מ חייב לשלם הקרן דלענין הקרן כיון דש"ד