תבואות השדה חלק א רסג

שפיר שייך לומר מדאגבי' קני' כמ"ש הט"ז כיון דגם בשעה שנולד האונס הוי גברא בר חיובא עכ"פ ומדוייק מאוד הלשון בגמ' מה דקאמר ולאב"י פטור ולמה הוצרך לכפול ולומר ולאביי הא ידעינן דאליבא דאביי אזלינן רק לפי דברינו א"ש ולאביי כלומר דלאביי כיון דבאמת יש חיוב לצי"ש אפי' לר"נ א"כ שייך שפיר להקשות הכא לחייב מדינ' משום מדאגבי' קני' וא"כ א"ש דהרמב"ם י"ל דלא ס"ל הא דרבא דבכל קלב"מ חייב לצי"ש עכ"פ ועי' בר"מ סי"ג מהלכות שכירו' הלכה כ' ובש"ע חו"מ סי' של"ח סעיף ד' שהביאו כאוקומת' דר"ס מס' ב"מ צ"א ע"א דמשו"ה לוקה ומשלם משום דמשע' משיכה נתחייב במזונותיה. הגם דאין מזה הכרח לומר דהר"מ לא ס"ל הך דרבא רק משו"ה הבי' הא דר"פ לומר דמדינ' חייב לשלם מ"מ י"ל דהר"מ ס"ל דאפי' לצי"ש נמי פטור וא"כ ל"ש לומר מדאגבי' קני' כיון דעכ"פ בשעה שנולד האונס לאו בר חיוב' כלל ואיהו לא נתחייב משעת הגבהה רק אם יארע אונס שיהי' בר חיוב' והכא בשעה שנולד האונס לא הוי בר חיובא כלל כיון שלוק' א"כ ל"ש לומר מדאגבי' קני' כקושי' הנ"ל ולכך פסק שפיר שפטור מתשלומין ועי' מ"ש לעיל באות ז' ודו"ק:

(כ) ואין לדחות דברינו מ"ש דקושי' הגמ' דמשעה דאגבי' קני' קאי לאביי דס"ל דלצי"ש עכ"פ חייב הא במס' ב"מ צ"א ע"א לא משני אביי כתירוצא דרבא שם דמאי דקתני משלם היינו לצי"ש אלמא דלאביי אפי' לצי"ש נמי פטור. דזהו אינו דלעולם חייב לצי"ש לאביי נמי והא דלא משני כתירוצא דרבא שם היינו משום דלשון משלם משמע לי' מדינ' לכך מוקי הברייתא כר"מ דס"ל לוקה ומשלם. והנה לעיל באות ז' הבאתי מ"ש המראה פנים בישוב דברי הרמב"ם דהיכא דעבדינן החומר' פטור אפי' החיוב תשלומין בא קודם חיוב המלקות ודחיתי דבריו דהר"מ לא ס"ל הכי. ומעתה עפ"י דברינו יש לקיים מקצת דבריו עכ"פ דהיינו כיון דעבדינן החומר' לא רמי' עליו לצי"ש נמי וא"כ ל"ש לומר מדאגבי' קני' כיון דבשעה שנולד האונס דהיינו בשעת אכילה. לא הוי גברא בר חיובא כלל משום מלקות ממילא לא מהני מה שנתחייב משעת הגבהה באונסי' למפרע לחייבו משום האכילה כיון דבשעת אכילה לא הוי בר חיובא אפי' לצי"ש משום דלוקה ושפיר פסק הרמב"ם פ"ו מהלכות תרומות דהיכא דהתרו בו ולוקה פטור מתשלומין ולא אמרינן מדאגבי' קני' כיון דעל שעת אכילה לא הוי בר חיובא כלל ודו"ק. וא"כ אפי' אי נימא דהר"מ נמי ס"ל דאפי' בקלב"מ חייב לצי"ש כרבא במס' ב"מ מ"מ א"ש דברינו דהיכא דעבדינן בי' החומר' באמת פטור אפי' לצי"ש והא דפסק הר"מ פ"ב מהלכות גניבה בגונב חלבו של חבירו חייב בתשלומין לאו משום דס"ל כר"ח משום מדאגבי' קני' רק התם מיירי בלא התרו בו וליכ' מלקות רק כרת וס"ל כרת אינו פוטר דלא קיי"ל כר' נחוני' ודו"ק:

(כא) עוד נראה ליישב באופן אחר דברי הר"מ דפסק דפטור כשהתרו בו ולא מדאגבי' קני' דהנה בס' טוב גיטין שם כ' דמשו"ה אמרינן לרב מנסך ממש משום מדאגבי' קני' אע"ג דבשעת ניסוך חייב מיתה משום דרב ס"ל דגזלן קני לי' ממש והיינו דגזלה גופא הו"ל קנין רק שהתורה חייבו בהשבה. וא"כ מכיון דבעלי' אתיאשו דל"ש השבה קרי לי' למפרע אמנם בעיקר הסברא אי נימא דגדלה הו"ל קנין ממש נ"ל דתלי' דאי ס"ל מעות קונה מה"ת א"כ גדלה לא הוי קנין אבל אי ס"ל משיכה קונה מה"ת שפיר הוי גזילה קנין גמור רק דהתורה חייבתו בהשבה וכן משמע מדברי התוס' מס' ע"א ע"ב פ"א ד"ה ומאי לא ניתן להשבון שכתבו בסוף דבריהם וז"ל אבל גזל דבאיסור אתא לידי' אי לא מהני משיכה במקח לא מהני אף בגזל עכ"ל משמע למאן דס"ל משיכ' קונה הוי הגזילה קנין מעלי' רק היכא שהי' בעין חייבתו התורה בהשב' והנה בקצה"ח סי' שס"א ס"ק א' העלה דמאן דס"ל משיכ' קונה ס"ל נמי יאוש קונה וא"כ י"ל דלאביי פריך שפיר הגמ' מדאגבי' קני' על ב' אופנים א' דהנה לרבא במס' ב"ק ס"ו ע"ב מספקא לי' אי יאוש קונה מה"ת והנה להך סברא דס"ל יאוש קונה מה"ת ס"ל משיכה קונה ומסתמא ס"ל לאביי תלמודו נמי הכי ואי משיכה קונה א"כ הו"ל גזל קנין מעלי' וקשה שפיר הא מדאגבי' קני' ואמאי פטור. או די"ל עוד דבאמת כתבו התוס' שם במס' ע"א דהיכא דל"ש קנין מעות כגון מציאה ומתנה לכ"ע משיכה קונה רק בגזל לא מהני משום דבאיסורא אתא לידי' לא מהני קנין משיכה רק אי משיכה קונה במקח עי"ש היטב בדברי תוס' הנ"ל ועי' בקצה"ח סי' שס"א וא"כ י"ל דע"כ לא אמרינן משום דגזל באיסורא אתא לידי' לא הוי גזל קני רק אי אמרינן כל מלתא דא"ר ל"ת אעל"מ משא"כ לאביי דס"ל אע"מ הוי גזל קנין מעלי' לכ"ע כיון דל"ש מעות קני לי' החפץ בקנין גמור וא"ש לישנא דגמ' ולאביי פטור כלומר לאביי אי דס"ל בכ"מ משיכה קונה ואי נמי ס"ל מפות קונות מ"מ בגזל דליכא מעות וודאי קני' לי' במשיכה אע"ג דבאיס רא אתא לידי' כיון דס"ל אע"מ וא"כ בשעת דאגבי' קני' לגמרי ושפיר חל חיוב תשלומין קודם ולכך הוצרך לאוקמי' בתחב לו חבירו וא"כ א"ש דהרמב"ם ס"ל כרבא אעל"מ דמסתמ' הלכה כרבא לגבי' אביי (הגם בלח"מ פ"ו מהלכות בכורות רוצה לומר דהר"מ ס"ל כאביי אע"מ מ"מ אין זה מוכרח) וס"ל נמי יאוש אינו קונה וגם ס"ל כר"י דמעות קונות א"כ לא הוי גזל קנין מעלי' וקנין גמור רק להתחייב באונסין והיינו רק אם בשעה שנולד האונס הוי גברא בר חיובא משא"כ הכא באכילת תרומה דבשעה שנולד האונס ליכא חיוב' עליו דקלב"מ וא"כ ל"ש לחייבו משעת הגבהה דבשעת הגבהה אכתי ליכא עליו שום חיוב תשלומין רק כקבלה אחריות אי יתיליד אונס' דיהי' חייב למפרע כמ"ש לעיל באות י"ד וא"כ כל היכא דבשעת לידת האונס לא הוי בר חיובא א"כ לא נוכל לחייבו משעת הגבהה. רק לאביי פריך שפיר מדאגבי' קני' דלאביי כיון דס"ל דגזילה הוי קנין ממש וא"כ נתחייב בתשלומין מיד רק כל זמן שישנו בעין חייב בהשבת החפץ גופי' מגזה"כ והשיב את הגזילה וא"כ ממילא היכא דאכלו אע"ג דבשעת אכילה קלב"מ מ"מ חייב בתשלומין למפרע כיון דקני' לי' להגזילה ונתחייב בהשב' או גוף החפץ או דמיה משא"כ לדידן דגזילה לא הוי קנין ממש כמ"ש רק שנתחייב באונסין וא"כ ממילא היכא שעל שעת האונס ליכא חיובא משום דקלב"מ איך נוכל לחייבו תשלומין על קבלת אחריות קודם האונס כיון דבשעת חלות האונס ליכא עליו חיוב תשלומין דקלב"מ וא"כ ל"ש לומר מדאגבי' קני' וא"ש פסקא דהר"מ דהיכ' דהתרו בו ולוק' על האכילת תרומה שפיר פטור מתשלומין דלדידן ל"ש לומר מדאגבי' קני' ודו"ק היטב כי הי' נכון בס"ד. (כב) בתוס' ד"ה ולאביי פטור הקשו דה"נ הו"מ לאקשויי' מתני' דכל שעה דקתני פטור מתשלומין והיינו משום דכרת פוטר כר' נחוני' הא מדאגבי' קני' ותירץ הפנ"י דהתם אפשר שהי' שוגג באכילת תרומה וכסבור שהי' חולין ולא נתכוין לקנות והס' הפלאה תירץ לשיטת הר"מ דקונה חמץ עובר בב"י וחייב מלקות א"כ לא נתחייב בתשלומין משעת הגבהה כיון דחייב מלקות על הגבהה משום ב"י אמנם אכתי