תבואות השדה חלק א רסב

ביה החומרא אפי' לצי"ש נמי פטור וה"נ אמרה תורה כרת שלי כמיתה שלכם כלומר כאילו עבדינן ביה החומר' ממש וזה כוונת רש"י ד"ה ושמתי וז"ל למדני שהכרת מקום מיתה וחילופיה והך מ"ש רש"י וחילופה מיותר לכאורה אלא כוונת רש"י שהכר' חילוף המיתה כלומר כאילו נעשה בו החומרא ממש וא"כ אפילו לצי"ש נמי פטור והא דאמר רבא מס' ב"מ צ"א דלצי"ש חייב היא רק לרבנן במיתת ב"ד היכא דלא נעשה בו החומרא והא דלא קאמר הגמר' נ"מ זו בין אביי ורבא נ"ל דהגמרא לא קאמר רק מה שמבואר יותר בדבריהם אבל יש לומר דזהו נמי כ"מ בין אביי ורבא ודו"ק:

(טז) וראיתי בספר הפלאה שהקשה האיך מוכח כלל מקרא דחייב בתשלומין בשוגג משום דגלי רחמנא והיכא גלי דלמא לעולם בתשלומי תרומה נמי אמרינן קלב"מ והא דחייבה רחמנא תשלומין בשוגג היינו משום דהא מסקינן בסוגי' דבאמת חייב משום מדאגבי' קני' ולא משכחת שפטור מתשלומין רק בתחב לו חבירו. וא"כ הא דחייב בתשלומין היינו כשלא תחב לו חבירו וחייב משום מדאגבי' קני'. ונ"ל דאליבא דאביי שפיר כ' התוס' דע"כ גלי רחמנא בתרומה דלא אמרינן קלב"מ דוודאי הא דאגבי' קני' היינו מטעם גזלן שנתחייב מיד באונסין דגזלן קני' לי' משעת גזילה להתחייב באונסין כמ"ש התוס' מס' ע"א ע"א ע"ב ד"ה ואס"ד עי"ש. וא"כ היינו דווקא במזיד שנתכוין לקנותה משא"כ בתרומה דלא ידע שהי' תרומה א"כ מצי לומר דהתירה ניחא לי' דלקני דאיסור' לא ניחא לי' ולא נתחייב בתשלומין בשעת הגבהה וע"כ דגלי רחמנא גבי תרומה דל"א קלב"מ. וודאי לרבא דס"ל מס' שבת דף ס"ט ע"ב דשגגת מיתה נמי הוי שגגה כלומר אם ידע שהי' תרומה ועובר בלאו רק ששגג במיתה נמי הוי שוגג שפיר מצינו למימר דנתחייב משעת הגבהה משא"כ לאביי שם דס"ל להדי' דגבי תרומה עד שישגוג בלאו שבה כלומר שהי' סבור שהי' חולין ע"ש ברש"י ד"ה בלאו וא"כ כיון שהי' סבור שהי' של חולין לא נתכוין לקנות' ולא חל הקנין אפי' לענין אונסין דאיסור' לא ניחא לי' דלקני ואפ"ה חייבי' רחמנא אלמא דבתרומה גלי רחמנא דל"א קלב"מ לאביי ודו"ק. לכך הוצרכו התוס' לאסוקי דבתרומה רק הטעם משום דהוי כפרה ול"ש קלב"מ משא"כ תשלומי הקדש לא הוי כפרה ולכך האוכל חמץ של הקדש לא מעל לר' נחוני' דס"ל כרת פוטר ודו"ק:

(יז) כבר הבאתי לעיל באות ז' שיטת הרמב"ם פ"ו מהלכות תרומות דאם התרו בו באכיל' תרומה דלוקה ואינו משלם והקשה המל"מ שם הא אמרינן בגמ' דבאמת חייב משום דנתחייב משעת הגבהה והוי חיוב תשלומין קודם מיתה ואינו פטור רק בתחב לו חבירו ואמאי סתם הר"מ דפטור בכל גוונא. ונ"ל דהנה לכאורה יל"ד מאי פריך הגמ' והא מכיון דאגבי' קני' והא לא קני לי' רק לענין להתחייב באונסין כמו שואל בעלמא דהא לגוף הגזילה לא קני באמת והנה אי אמרינן אפי' דכל שואל נתחייב באונסין משעת שאלה ולא רק משעת משיכה ועי' היטב ברמב"ם פ"א מהל' שאלה ופקדון הלכה ה' ובפ"ג מהלכות גניבה הלכה ד' ובהה"מ ובלח"מ בהל' שאלה ופקדון מ"מ אינו לענין שחייב באמת משעת שאלה רק שאם יארע אונס שיתחייב שיהי' חל החיוב למפרע ונשתנו בז' נכסיו משעת שאלה למפרע אבל חיוב גמור ליכא עליו כ"ז שהי' בעין דהדרא בעינן ודבר זה למדנו מתורתו תל הריטב"א ז"ל הובא לקמן ל"ד ע"ב בשטמ"ק בד"ה ופליג' דר' פפא ע"ש וא"כ ע"כ לא נוכל לומר שנתחייב למפרע רק אם נעשה אח"כ אונס שחייב בתשלומין שייך לומר דחל חיוב התשלומין למפרע משא"כ בהך חלב או תרומה דבשעה שנולד האונס דהיינו השעת אכילה ליכא חיוב תשלומי דכרת או מיתה פוטר לי' א"כ האיך שייך לומר דנתחייב משעת הגבהה הא בשעת הגבהה לא רמי' אכתי שום חיוב רק אם יתיליד אונסי יהי' חייב למפרע וכאן הרי לא נולד אונס המחייב דבשעה שנולד האונס נפטר מתשלומין משום קלב"מ. ונצטערתי מאוד על זה עד שראיתי במס' גיטין נ"ג ע"א תוס' ד"ה מנסך בסוה"ד שכ' וז"ל ורב סבר כיון דבשעת הגבהה ל"ש לומר קלב"מ יש לחייב מחמת הגבהה על כל מה שיעשה אח"כ אע"ג דההוא שעתה קלב"מ עכ"ל הנך רואה להדיא שהתוס' נחתי קצת לזה לומר דנתחייב משעת הגבהה אע"ג דבשעת לידת אונסא קלב"מ מ"מ קשה דאכתי טעמא בעי כיון דבשעה שנולד האונס לא נוכל לחייבו בממון משום קלב"מ ואמאי יהי' חייב משעת הגבהה אח"כ ראיתי להגאון בס' טוב גיטין שם שהתעורר בזה. והנה הט"ג כ' שם ליישב עפ"י מה דס"ל דאע"ג דקלב"מ מ"מ לצי"ש חייב וא"כ ה"נ כיון דבשעה שנולד האונס רמי' עליו חיוב לצי"ש עכ"פ שפיר מהני לי' הגבהה לחייבו מעיקרא על כל מה שיתחייב וכיון דבשעה שנולד החיוב רמי' עכ"פ עליו העונש רק שאין לב"ד כח לענוש אותו. בכה"ג היכא שהחיוב התחיל מעיקר' לא הוי שתי רשעיות באים כאחד ע"ש. ויש להסביר הדבר יותר עפ"י מ"ש השטמ"ק מס' ב"ק פ' ע"ב בסוגי' דעקוץ לי תאנה וכן במס' ב"מ צ"א גבי חוסם פי פי' ודש בה דבמה דחתנו מעיקר' להתחייב לא אמרינן קלב"מ א"כ ה"נ כיון דנעשה עליו כשואל עכ"פ משעת הגבהה הוי כמו שהותנה בפירש שיתחייב כל כמה שלא יחזירנה לו וא"כ כי אכלו אע"ג דבשעת אכילה נתחייב בכר' או מיתה לא מפטר מתשלומין דהו"ל משעת הגבהה כאילו הותנה שהתחייב ולא אמרינן קלב"מ וז"ל השטמ"ק שם במס' ב"ק דלא אמרו אין מת ומשלם אלא בדבר הבא דרך נזקא אבל בדבר שקבל עליו דרך תנאי ומשא ומתן וכו' משלם בב"ד עכ"ל:

(יח) ועפ"י סברת השטמ"ק הנ"ל דהיכ' דאתני בהדי' ל"א קלב"מ הי' מקום ליישב מה שהקשה בס' קצה"ח סי' ל"ח ס"ק א' בשטר שיש בו רבית דקיי"ל דגובה הקרן ואמאי כיון דהלוה עובר בלאו משום לא תשימון עליו נשך ואע"ג שאין לוקה עליו מ"מ למאן דס"ל חייבי מלקיות שוגגין פטורין א"כ אמאי משלם הקרן ועפ"י סברא הנ"ל א"ש כיון דבקרן הותנה לשלם ל"ש קלב"מ רק דהרבית פטור דברבית ל"ש לומר שנתחייב דהא אפי' אם כבר נתנו להמלוה נמי מוציאין מידו הגם די"ל דקושי' הקצה"ח ל"ק כלל דעד כאן ל"א חייבי מכות שוגגין פטורין רק בלאו שיש בו מלקות רק שאינו לוקה מחמת שהי' שוגג או לא התרו בו בכה"ג פטור מתשלומין משא"כ בלאו דלא תשימון דאינו לוקה משום דהו"ל לאו שאין בו מעשה ל"ש כלל לומר בי' אינו לוקה ומשלם כיון דלא הוי בגדר מלקות כלל ודו"ק:

(יט) ונחזור לענינינו למ"ש הט"ג כיון דבשעה שנולד האונס נמי רמי' חיובא עליו לצי"ש עכ"פ לכך שפיר נתחייב משפת הגבהה והנה לכאורה ל"ש הכא הך תירוצא עפ"י סברת הצל"ח שהבאתי לעיל באות י"א דלר"נ לצי"ש נמי פטור בקלב"מ והכא לר"נ קיימינן וא"כ מאי פריך הגמ' מדאגבי' קני' הא נתחייב בחיוב ממש למפרע רק אם יתיליד אונס' והכא בשעה שנולד האונס לא נכנס לכלל חיוב משום קלב"מ כלל. אמנם אם כנים דברינו מ"ש לעיל באות ט"ו דלאביי דיליף מאסון באמת חייב לצי"ש רק לרבא דיליף מכרת שלי כמית' שלכם הוי כאילו נעשה בו החומר' ופטור לצי"ש א"ש דהכא אליבא דאביי באמת חייב לצי"ש וא"כ