תבואות השדה חלק א רסא

לדחות אמאי לא קאמר הגמ' הך נ"מ בין אביי ורבא. אמנם באמת גם התוס' לא נחתי להך סברא לומר דלאביי אליבא דר"נ בשוגג אינו פוטר דהא לקמן בד"ה זו כתבו התוס' אליבא דאביי דגבי תרומה גלי רחמנא דלא אמרינן קלב"מ והיינו משום דס"ל דאפי' בשוגג נמי אמרי' קלב"מ כמ"ש שם המהרש"א משמע דס"ל לתוס' דאפי' לאביי אליבא דר"נ נמי אפי' בשוגג פטור וצ"ל דס"ל להתוס' דלר' נחוני' דס"ל דאפי' לצי"ש נמי פטור ע"כ דאמרינן דכ"מ שיש עונש חמור לא חל כלל עונש הקל דהיינו תשלומין וא"כ בשוגג נמי דאיכא עכ"פ איסור חמור דהא אפי' בשוגג איכא נמי איסור לא חייל כלל עונש הקל דהיינו ממון ולפי"ז י"ל דרש"י ותוס' פליגי באמת בהך סברא דרש"י ס"ל דלרנבה"ק נמי איכא חיוב עליו לצי"ש והא דכר' פוטר היינו משום דכרת הוי כמו מיתה דהא יש עליו עונש חמור. כמ"ש לעיל במ"ש רש"י חיוב נפש הי' זה או דהי' גזה"כ דכר' הוי כמו מיתה וא"כ ממילא בשוגג דלא הוי עליו עונש מיתה באמת אינו פטור והא במב"ד בשוגג נמי פטור היינו כמי מגזה"כ דמכה אדם ומכה בהמה וא"כ בכרת ביד"ש דליכא קרא לאקושי שוגג למזיד אמרינן באמת דבשוגג לכ"ע חייב בתשלומין. אמנם התוס' ס"ל דלר"נ לצי"ס כמי פטור כסברת הצל"ח שהבאתי לעיל באות י"א והיינו ע"כ דלר"נ ס"ל דכל שיש באיזה דבר עונש חמור כמו חיוב מיתה או כרת ל"ש עונש הקל כלל. וא"כ ה"ה בשוגג נמי אע"ג דאינו נענש בעונש החמור כיון שהי' שוגג מ"מ הרי יש כאן עונש חמור כלומר איסור חמור דאיסור רמי' עליו בשוגג כמו במזיד רק דבשוגג אינו נענש וכל שיש כאן איסור חמור לא חל כלל איסור הקל דהיינו החיוב תשלומין:

(יג) ועפי"ז נמי י"ל הא דבירושלמי בסוגי' ובפ"ז ממס' תרומות רוצה לחלק בין חייבי כריתות גופא בין סתם חייבי כריתות ובין חייבי כריתות שיש להם היתר כגון כדה ובגמ' דילן לא מחלק וי"ל דתלי' כמי בהא דהירושלמי אליבא דר"נ ס"ל דבאמת בכל קלב"מ רמי' עליו חיוב תשלומין מדינא דלא כסברת הצל"ח הנ"ל והא דכרת נמי פוטר הי' רק מגזה"כ דואם העלם יעלימו דא"כ היינו דווקא כרת כה"ג כמו גבי מולך שאין לו היתר כלל משא"כ כרת שיש לו היתר כמו נדה לא מצינו ומסברא ליכא לפוטרו כיון דמדינא באמת רמי' עליו חיוב תשלומין רק שאין כח להב"ד לענוש אותו וא"כ גבי כרת ל"ש זה. רק מגזה"כ מפטר גבי כרת נמי וא"כ בעינן דווקא כרת שאין לו היתר כמו מולך. אמנם סוגי' אליבא דר"נ ס"ל דהא דכרת פוטר הי' משום דכל היכא דאיכא עונש חמור לא חל עליו עונש הקל כלל. וא"כ מאי נ"מ אי יש היתר לאיסורו מ"מ כיון דעכ"פ עבר על חיוב כרת והוא לא נפטר מהך איסורו לא רמי' עליו עונש הקל כלל וליכא גבי' חיוב ממון כלל:

(יד) בתוס' ד"ה זר שאכל תרומה הקשו דאם מיתה ביד"ש נמי פוטר א"כ איך משכחת לה שיתחייב לשלם האוכל תרומה בשוגג, והיינו דתוס' לשיטתייהו מס' פסחים כ"ט ע"א דאפי' כרת שוגג נמי פוטר כן כ' המהרש"א להדיא בדברי התוס' ותירצו התוס' דגבי תרומה והקדש הוי גזה"כ. והקשו אח"כ א"כ הא דמוקמי' מס' פסחים כ"ט ע"א דהא דתני' האוכל חמץ של תקדש במועד דלא מעל דאתיא כר' נחוני' דכרת פוטר מתשלומין והא כיון דגלי רחמנ' גבי הקדש דל"ש לומר קלב"מ דאל"כ אין לך אדם מועיל בהקדש א"כ בפסח נמי דאיכ' כרת לחיי' כלומר דלענין תשלומי הקדש אינו נפטר מטעם קלב"מ. וליכא למימר דדוקא לענין מיתה גלי ולא לענין כרת דהא במתני' דהאוכל תרומת חמץ בפסח בשוגג משלם קרן וחומש ובמזיד פטור מוקמינן נמי כר' נחוניא ואפ"ה בשוגג חייב בתשלומין וע"כ משום דגלי רחמנ' גבי מיתה דתרועה בשוגג דלא אמרינן קלב"מ ה"נ כי איכא כרת ג"כ לא אמרי' קלב"מ ועיין מהרש"ל שהקשה דתוספת בפשיטות הו"מ להקשות הך בריית' דהאוכל חמץ של תקדש על מתני' דתרומת חמץ בפסח בשוגג דחייב כל כמה דלא ידעינן דתשלומי תרומה הוי משום כפרה ולא שייך לומר קלב"מ וכתב המהרש"א דכוונת התוס' באמת להקשות מהך דחמץ של הקדש דלא מעל לר' נחוני' על הך דתרומת חמץ בשוגג דחייב בתשלומין לר' נחוני' נמי וע' בשטמ"ק והנה הא דסלקא דעתיה דתוס' מעיקר' לומר דלא אמרינן כיון דגלי רחמנ' גבי תרומה דלא מיפטר מתשלומין משום מיתה ה"ה כרת נמי אינו פוטר ואח"כ הביאו ראיה מהך דתרומת חמץ דאמרינן כיון דגלי גלי נ"ל דתלי' בהא דודאי אי אמרינן דמיתה דהקדש אינו אלים כ"כ לפטור מתשלומין שפיר אמרינן דעכ"פ כי איכא כרת נפטר מתשלומין אפילו בהקדש ותרומה משא"כ אי אמרינן דהא דגלי רחמנ' בתרומה דלא אמרינן קלב"מ היא משום דתשלומין דהקדש או דתרומה יש להם כח וחיוב יותר דלא נפטר ע"י קלב"מ א"כ ה"ה היכ' דאיכ' כרת נמי לא נפטר מתשלומי תרומ' והקדש דיפה כח הקדש ותרומה דלא אמרינן בהו קלב"מ וא"כ קשה מהך דאכל חמץ של הקדש אמאי לא מעל לר' נחוני' ודוק בלשון התוס' שכ' וכ"ת במיתה דהקדש גלי רחמנא דלא אמרינן קלב"מ וכו' כלומר דאין הטעם דכח תשלומי דהקדש או תרומה אלים רק במיתה דהקדש גלי רחמנא כלומר דכח מיתה של הקדש גרוע וא"כ היכא דאיכא כרת פוטר אפי' בהקדש ותרומה וע"ז הביאו ראיה ממתניתין דתרומת חמץ דלא אמרינן הכי רק דבאמת תשלומי הקדש ותרומה אלים טפי דלא נפטר ע"י קלב"מ רק אח"כ העלו דלעולם לא אלים כח הקרש כ"כ והא דבתרומה משלם היינו משום דתשלומי תרומה כפר' ול"ש קלב"מ לפוטרו מכפרה כמו דלענין קרבן דלא אמרינן קלב"מ שיהיה פטור מקרבן ע' בתוס' פסחים כ"ט ע"א ד"ה ר' נחוניא:

(טו) ובעיקר סברת התוס' שרוצים לומר דתשלומי דהקדש אלים דלא נפטר מטעם קלב"מ נ"ל דע"כ ל"ש לומר דמשום דיפה כח הקדש לענין תשלומין ל"א קלב"מ רק אי ס"ל דבכל קלב"מ רמי' עליו חיוב תשלומין מדינא רק שאין להב"ד כח לענוש בשתים א"כ שפיר י"ל דבתרומה והקדש אלים כח דידהו ולא נפטר מתשלומין משא"כ אי ס"ל בכל קלב"מ דל"ש חיוב תשלומין כלל כמ"ש לעיל דלא חל עונש הקל במקום עונש החמור א"כ אין שום סברא לחלק בין תשלומי הקדש לתשלומי דעלמא כיון דלא רמי' עליו חיוב תשלומין כלל במקום דאמרינן קלב"מ. והנה כיון שכ' לעיל בשם הצל"ח דלר"נ לכ"ע אין עליו חיוב אפילו לצי"ש לכך העלו התוס' דבאמת לא אמרינן גבי הקדש דאלים כח תשלומין דידהו רק משום דתשלומי תרומה הוי כפרה ולא ממונ' לא אמרי' קלב"מ האמנם שהיה מקום לומר דבהאי סבר' אי לצי"ש עכ"פ חייב בתשלומין לר"נ תלי' בילפות' דאביי ורבא דלאביי דיליף מאסון אסון א"כ שפיר י"ל דחייב לצי"ש עכ"פ כמו בכל קלב"מ דדרשינן הא אם יהי' אסון לא יענש כלומר דאין להב"ד כח לענוש אותו אבל לצי"ש חייב משא"כ אי ילפינן מקרא דואם העלם וכו' אמרה תורה כרת שלי כמיתה שלכם. והנה הקצת"ח סי' כ"ח ס"ק א' תביא סברת המהרש"ל במס' ב"ק דבל דעבדינן