תבואות השדה חלק א רס

נקט לה התנא רק אגב גררא דאין בין. וכמו דאמרינן בעלמא סוגי' דדוכת'. עדיפ' ועי' לח"מ פ"ב מהלכות חגיגה הלכה ב' ועי' ס' יד מלאכי אות תל"ה וצ"ע בזה:

(ט) אמנם מ"ט באמת לא רצה רש"י לומר כדעת התוס' דהך ולאפוקי מר' נבה"ק דקאי על ר' חסדא דלר' נבה"ק הבא על הנדה אין משלם קנס דקלב"מ נ"ל דהנה לכאורה יש לחקור אי נימא דנדה אין משלם קנס איך משכחה חיוב קנס כלל מה"ת בנערה דמא נערה אית לה קנס לכ"ע ולא פליגי ר"מ ורבנן רק בקטנה עי' מס' כתובות ל"ו ע"א. הא יכול לטעון בכל פעם דלמא היית נדה ואע"ג דאיהי טוענת ברי שטהור' הייתי הא קי"ל בו"ש לאו ברי עדיף ובפרט הכא דהוי ברי גרוע ושמא טוב דלא הו"ל למידע דאע"ג דלענין נדה האמינת' התורה מוספר' לה היינו רק לענין איסורן דאי אפשר בענין אחר כע"ש הרמב"ן ריש מס' גיטין ד"ה ע"א נאמר מ"ש משא"כ לענין ממון להוציא קנס מנ"ל. אמנם י"ל עפ"י מ"ש הפרמ"ג פתיח' כוללת דבספק חייבי מיתת ב"ד אינו פטור מתשלומין כיון שאין הב"ד יכולין לממש אותו בשום אופן לא דמי לחייבי מיתת שוגגי' וחייב בתשלומין א"ש דה"נ לא הוי רק ספק כרת ואינו פוטר מתשלומין. אמנם אחר העיון קצת לא דמי כלל דבשלמא בחייבי מיתת ב"ד בספק ליכא כלל עונש ב"ד עליו ושפיר חייב בתשלומין משא"כ לענין כרת בספיקא נמי איכא איסור כרת וקמי' שמים גלי' ואיך אפשר לחייבו בתשלומין מספק. וע"כ דבנדה לכ"ע חייב קנס דאלא"ה לא משכחת תשלומי קנס ובפרט בנערה שהגיע זמנה לראות דבכ"פ יכול לומר דלמא היית נדה וליכא חיוב תשלומין. אמנם התוס' אפשר דס"ל דספיקא דאורייתא מה"ת לקולא וא"כ בספק נדה ליכא אפי' ספק כרת וא"כ לעולם נדה פטורה מקנס דכרת פוטרו ושפיר משכחת לה קנס דליכא לטעון דלמא היית נדה דבספיקא אין כאן עונש כרת כלל דספיקא דאורייתא מה"ת לקולא ודו"ק ועד"ז נמי יש ליישב שיטת ספר הקציעות שהבאתי לעיל דפסק כר' כבה"ק די"ל דרבנן ור' נחוני' פליגי בהא דהנה לכאורה י"ל דמסברא כרת פוטר מתשלומין כמו מיתה ב"ד עפ"י סברת הגמ' לקמן ל"ז ע"א דמשו"ה מיתה פוטר מממון משום דאיכא איבוד נשמה ופרש"י שם וז"ל יש כאן עונש חמור ודיו בכך אם ענשתי לאבד נשמה. וא"כ ה"ה מה"ט בכרת נמי אכא איבוד נשמה בעוה"ב וז"ל רש"י ד"ה את יוהכ"פ וכו' חיוב נפש הי' זה כלומר דמשו"ה ס"ל לר"נ דכרת הוי כמב"ד דכרת כמי הוי עונש חמור. וא"כ מ"ט דרבנן דלא משוי כרת כמב"ד וצ"ל דרבנן הוכיחו שפיר דע"כ כרת אינו פוטר מתשלומין מדמצינו חיוב קנס מה"ת ואי כרת פוטר איכא ספיקא דלמא הי' נדה. אמנם כן היינו דווקא אי ס"ל ספיקא דאורייתא מה"ת לחומרא וא"כ שפיר קשה איך משכחת חיוב קנס מה"ת דלמא הי' נדה וע"כ דכרת אינו פוטר מתשלומין אמנם אי ס"ל דספיקא דאורייתא מה"ת לקולא לק"מ מקנס דבספיקא דלמא נדה הי' ליכא שום עונש כרת וממילא קיימי' בסברא חיצונ' דהיכא דאיכא כרת באמת כיון דהיא עונש חמור כמו מיתה דיו בכך ופטור מתשלומין וכיון דהך פלוגת' אי ס"ד לקולא או לחומרא תלי' אי בעינן גבי אשם תלוי חתיכה אחת מב' חתיכות או אפי' בחתיכה אחת כמ"ש המהרי"ט והפר"ח בקונטרס הספיקות ואיכא הרבה תנאי מס' כריתות פ' ספק אכל דבעינן חתיכ' אחד מב' חתיכות דספיקא דאורייתא מה"ת לקולא א"כ לא מוכח מדחייב' התור' קנס דכר' אינו פוטר מתשלומין כמ"ש ושפיר ס"ל כסברא החיצונ' דכרת נמי פוטר מתשלומין והני מתני' דמוכחי דלא כר' נבה"ק ס"ל ספיקא דאורייתא מה"ת לחומרא ושפיר יש להוכיח מחיוב קנס ולא אמרינן דלמא נדה היתה דכר' אינו פוטר מתשלומין כמ"ש ודו"ק:

(י) והנה במ"ש דמסברא הי' לומר דכרת פוטר מתשלומין כמו מיתת ב"ד כיון דכרת ג"כ הוי עונש חמור מסוגי' מוכח אפכא אדרבא דסברת החיצונות הי' דכרת אינו פוטר מדפריך הגמ' מ"ט דרי נבה"ק ואצטריך לאשכוחי קראי משמע דהסברא מתנ' דכרת אינו פוטר מתשלומין לולא דגלי קרא להדי'. ונ"ל דהנה במס' ב"מ צ"א ע"א גבי אתנן אסרה תורה ואפי' בא על אמו משמע דאפי' היכא דאמרינן קלב"מ מ"מ חיוב תשלומין רמא עלי' רק שאין כח לב"ד לענשו בשמים מ"ש ברש"י ד"ה אמר רבא וא"כ לפ"ז גבי נדה אע"ג דאיכא נמי עונש חמור מ"מ כיון שלא עפ"י ב"ד הי' נענש רק בידי שמים שפיר חייב בתשלומין כיון דאפי' במיתת ב"ד נמי תשלומין עליו רמי' רק שלהב"ד אין כח לענשו בשתים וע"ש מס' ב"מ בשטמ"ק ד"ה לצאת ידי שמים. אמנם אי אמרינן דמשו"ה מפטר מתשלומין בעונש מיתה משום דכל היכא דאיכא עליו עונש חמור לא חל עליו עונש הקל ממנו א"כ שפיר י"ל דאפי' בכרת אע"ג דהי' בידי שמים כיון דעכ"פ איכא עליו עונש חמור לא שייך שם עונש הקל ממנו. ולפ"ז לר' נבה"ק היכא דפטור מתשלומין אפי' לצאת יד"ש נמי פטור:

(יא) והנה ראיתי להגאון בעל נו"ב בספרו צל"ח למס' פסחים ב"ט מ"א שכ' באמת כך דלר' כבה"ק דס"ל דכרת פוטר מתשלומין ס"ל דאפי' לצי"ש נמי הטור וכן הובא ג"כ במ"ב מד"ת לאו"ח סי' פ"ט באות ה' שם. ויש להביא ראי' לסברא זו מדברי התוס' כאן ד"ה הכל מודים שכתבו דר"ש התמני על כרחך לית ליה דר' נקורי' מדאצטריך קרא למעוטי חייבי כריתות מקנס. והנה לכאורה יש להקשות מנ"ל להתוס' הכי דלמא לעולם ר"ש נמי ס"ל כר"נ דכרת פוטר מתשלומין והא דאצטריך קרא למעוטי מקנס לח"כ היינו דאי משום דלא מפטר רק משום קלב"מ א"כ לצאת ידי שמים חייב עכ"פ וא"כ אי תפס לא מפקינן מיניה לכך אצטריך קרא למעוטי ח"כ מקנס שפטור לגמרי ואפי' לצי"ש כמי פטור. אמנם לסברת הצל"ח הנ"ל א"ש דהא אליבא דרנבה"ק בלא"ה אפי' אי לא מפטר רק מטעם קלב"מ נמי פטור אפי' לצי"ש והוכיחו התוס' שפיר דר"ש ע"כ ל"ל דר"נ מדאצטריך קרא למעוטי חייבי כריתות מקנס ודו"ק. וא"כ לפי"ז י"ל דוודאי הגמ' פריך שפיר ע"ט דר' נחוני' דעכשיו קיימינן דאפי' כל היכא דאמרינן קלב"מ לצי"ש חייב וא"כ חזינן דבאמת איכא עליו חיוב תשלומין נמי רק שאין להב"ד כח וא"כ שפיר קשה כרת עכ"ל דפוטר כיון דשם אינו נענש ע"י הב"ד אמנם באמת אי ס"ל דכל היכא דאמרינן קלב"מ היינו משום שאין חל עליו עונש הקל כלל במקום דאיכא עונש חמור א"כ תו ליכא סברא לחלק בין כרת שהי' בימי שמים למיתת ב"ד כיון דמ"מ איכא עונש חמור לא חל כלל עונש הקל:

(יב) בפלוגתא רש"י ותוס' אי לר' נבה"ק רק כרת במזיד פוטר ולא בשוגג לכאורה הי' מקום לומר דתלי' בפלוגתא דאביי ורבא דלאביי דיליף אליבא דר"נ מאסון והנה שם כתיב וקרהו אסון משמע שהאסון נעשה בפועל דיעקב מסתמ' לא הי' ירא רק שלא יבא באמת איזה מקרה ח"ו וא"כ באמת ח"כ שוגגי' או מיתה ביד"ש שוגגי' כיון דליכא עונש מיתה חייב בתשלומין לר"נ נמי אמנם לרבא דס"ל אמרה תורה כרת שלי כמיתה שלכם משמע דהוי כמו מיתת ב"ד משמע דאפי' בשוגג נמי פטור ועי' בחי' פנ"י בחידושיו לקמן בתוס' בד"ה זר שאכל תרומה דרוצה באמת לומר דלרבא דילפינן דכרת שלו כמיתה שלכם משמע דכרת דשוגג נמי פוטר מתשלומין וע"ש שרוצה