תבואות השדה חלק א רנט

סוף פ' גה"נ דאכל חצי זית והקיאו וחזר ואכלו מצטרף דסגי' בהנא' גרונו וא"כ ממילא לכך ח"ש אסור מה"ת כיון דמשכחת חיובא באותו ח"ז עצמו שיאכלנו שנית לאחר הקאה ולכך חל עליו שם איסור אפי' בחצי זית גרידא וא"כ לפי הך סברא לפי מה שהעלה בחתס"ו לאו"ח סי' קכ"ז דלענין יוהכ"פ לכ"ע הנאת מעיו בעינן הו"א דבאמת לענין יוהכ"פ ח"ש אינו אסור מה"ת ועי' בס' החינוך סי' שי"ג ובמנחת חינוך שם. וא"כ אי הוי נקט ר"ח בגונב לחמו של חבירו ביוהכ"פ הו"א דלעולם לא אמרינן מדאגבי' קני' לענין חיוב תשלומין ורק משו"ה חייב בגונב לחמו דעל שעת אכילה וודאי נתחייב בתשלומין וכל שעת אכילה קודם שהגיע לשיעור כותבת לא עשה עדיין שום איסור כרת כיון דח"ש מותר מה"ת ולכך חייב בתשלומין לכך נקט ר"ח גונב חלבו שכבר נתחייב בגנבה קודם שיבא לידי איסור חלב ונקט איסור חלב דוקא כלומר דאפי' טרם שהגיע לכלל איסור קודם שהתחיל לאכול אפי' ח"ש כבר נתחייב בגניבה ומדויק הלשון אלמא מעידנא דאגבי' קני' כלומר מדנקט דווקא חלב ולא נקט יוהכ"פ בגנב לחמו של חבירו משמע דביוהכ"פ הו"מ למטעי דל"א דקני' משעת הגבהה רק בשעת אכילה נתחייב בתשלומין ואז ליכא עדיין שום איסור כרת כיון דח"ש מותר מה"ת לכך נקט חלב דח"ש אסור מה"ת וא"כ בשעת האכילה כבר התחיל האיסור חלב עכ"פ כמו בזורק חץ שהתחיל האיסור עכ"פ ואפ"ה חייב בתשלומין ומוכח דאמרינן מדאגבי' קני' ודו"ק היטב וקושי' זו אמאי לא נקט גונב לחמו של חבירו ביוה"כ הובא ג"כ בשו"ת ר' יודא אסאד ח"ב סי' ל"ג ע"ש ובמ"ש דביוהכ"פ הו"א ח"ש מותר מה"ת עי' מזה בספר אמרי בינה להגאון מהר"ם א"ו במס' יומא סוגי' דח"ש. (ז) ואיידי דאתאן עלה בהך דאגבי' קני' אעתיק בכאן שיטת הר"מ פ"ו מהלכות תרומות דאם אכל תרומה במזיד והתרו בו לוקה ואינו משלם ובפ"י שם הביא להדיא לחלק דאם התרו בו לוקה ואינו משלם ואם לא התרו בו משלם ואינו לוקה והנה המל"מ פ"ו מהלכות תרומות תמה על הר"מ אמאי פסק בהתרו בו לוקה ואינו משלם הא מכיון דאגבי' קני' כקושית הגמ' והי' לו לומר דדווקא בתחב לו חבירו דלא חל חיוב התשלומין מקודם דאז מפטר מתשלומין. וע' בס' מנחת חינוך סי' ר"פ שהביא ג"כ קושי' זו. וראיתי בס' מראה הפנים על הירושלמי פ"ז מס' תרומות הלכה א' שרוצה לחלק דעד כאן לא אמרינן דהיכא דלא בא בבת אחת איכא עליו ב' עונשי' ה"ד בחייבי כריתות או מיתת ב"ד דמפטר נמי בשוגג ולכך היכא דלא בא בבת אחת חל עליו חיוב תשלומין ג"כ משא"כ במלקות דאינו נפטר רק כשלוקי' אותו א"כ מקרא מלא דבר הכתוב כדי רשעתו ומ' ואי אתה מחייבו משום ב' רשעיות במסור לב"ד ופטור מתשלומין אע"ג שחל החיוב מקודם רק דסוגי' איירי לענין תרומה ולפטור מכח מיתה בידי שמים דלא עבדינן החומרא אז בוודאי אמרי' דכל שהחיוב תשלומין חל מקודם לא מפטר מממון. והנה דבר גדול דבר והי' סברא נכונה לחלק דכל דעבדינן החומר' באמת אזי בכל ענין אמרינן דלא נוכל לחייבו ב' עונשי' מלקות וממון אע"ג שחיוב תשלומין חל מקודם. והנה באמת מצינו בכמה דברים לחלק בין אי עבדינן החומרא באמת או דלא מפטר רק מגזה"כ דחייבי מיתות שוגגי' נמי פטורי' ועי' בס' קצת"ח סי' כ"ח מ"ש שם בדברי המהרש"ל לענין קלב"מ דחייב לצאת ידי שמים אי מתני תפיס' ג"כ יש חילוק בין אי פטור משום דכבר עבדינן בי' כבר חומרא אחת או דפטור מצד חייבי מיתות שוגגי' ויבואר לקמן בס"ד אמנם מה אעשה דמדברי הרמב"ם ריש פ"ג מהלכות גניבה משמע להדיא דאפי' במלקות היכא דעבדינן בי' החומר כגון שהתרו בו מ"מ אם חיוב התשלומין בא מקודם חייב בתשלומין ג"כ וא"כ א"א לפרש הכי בדברי הר"מ והדר' קושי' המל"מ לדוכת' מ"ט לא חייב בתשלומי תרומה אפי' היכא שהתרו בו כיון דמשע' דאגבי' קני' ולקמן נבאר בס"ד ודו"ק ועי' לקמן אות י"ז ע"ש שם בס"ד:

פרק שני נבאר בס"ד שקלא וטרי' דגמ' ופירושה. (ח) בגמ' אמר ר' חסדא הכל מודים בבא על הנדה שמשלם קנס וכו' ולאפוקי מדר' נבה"ק והקשו בתוס' ד"ה הכל מודים מנ"ל לר"ח דלמא ס"ל לר' שמעון התמני ור' שמעון בן מנסי' כר' נבה"ק דכרת פוטר מתשלומין. ומיהו ר"ש התימני ע"כ לית לי' דר' נחוני' מדאצטריך קרא למעוטי חייבי כריתות אבל מר"ש בן מנסי' קשה כו' וי"ל דס"ל לר' חסדא דאין שום תנא סובר כר"נ ולה"ק ולאפוקי. ובקונטרס פירש דאמתני' קאי דמפקא מדר' נחוני' ותימ' מנ"ל דמפק' מיני' דלמא מוד' ר"נ דחייבי כריתות יש להם קנס דרבינהו קרא. והקשה הפנ"י על מ"ש התוס' דר' חסדא סובר דאין שום תנא סובר כר' נחוניא הא ע"כ מצינו סתם מתני' כוותי' דר"נ מס' מגלה ז' ע"ב דקתני אין בין שבת ליוהכ"פ הא לענין תשלומין זה וזה שוין. ועי' בהפלאה מ"ש בזה. והנה לשיטת רש"י פסחים כ"ט ע"א דלרנבה"ק אין כרת פוטר מתשלומין רק במזיד ולא בשוגג א"כ ע"כ מתני' דמס' מגלה הי' לאו דווקא מאי דקתני אין בין דהא אפי' לענין תשלומין נמי אינו שוי' דבשבת אפי' בשוגג פטור מתשלומין וביוהכ"פ בשוגג חייב לר' כב"ק נמי א"כ האי אין בין לאו דווקא (זולת אי נימא לפרש"י דלר"נ אפי' חייבי מיתת ב"ד שוגגי' חייב בתשלומין ולא ס"ל לר"נ לדרשא דתנא דבי' חזקיה לקמן ע"א ע"ש בתוס' ד"ה ומי איכא למ"ד וכן כ' בס' הפלאה לשיטת רש"י ס"ל לרנבה"ק דלא כתנא דבי' חזקיה) אמנם לשיטת התוס' מס' פסחים שם כ"ט ע"א דלר' נבה"ק חייבי כרת שוגגי' פטור מתשלומין כמו במיתת ב"ד וא"כ וודאי אתי' מתני' דמס' מגלה כוותי' דאין בין שבת ליוהכ"פ הי' דווקא א"כ וודאי קשה קושי' הפנ"י מנ"ל לר' חסדא לומר דאין שום תנא דס"ל כר' נבה"ק מה דמצינו לסתם מתני' כוותי'. ואני מוסיף להקשות דאדרבא י"ל דאין שום מתני' חולק על ר' נבה"ק והא דאשכחינן לסתמא הרבה דהדליק גדיש ביוהכ"פ חייב בתשלומין משכחת לה אליבא דר' נבה"ק נמי כגון שהי' פחות מבן עשרים דאינו נענש בב"ד של מעלה עי' מזרחי' ריש פ' חיי שרה ועי' בהשמטות שבסוף ס' שו"ת חות יאיר דף רס"ג ע"ב שהתעורר בזה דאפי' פחות מבן כ' שאין חייב כרת מ"מ חייב חטאת ועי' פרמ"ג פתיח' כולל' לאו"ח שהרגיש ג"כ בזה וא"כ ה"ה היכא דאיכא חיוב ממון נמי חייב כיון דאין עליו עונש כרת לא מפטר מתשלומין ויש ליישב בזה מה שהקשו על ספר המקציעות שהבאתי לעיל באות א' דס"ל כר' נבה"ק מסתמא מתני' דאשכחינן טובא דלא כר' נבה"ק. ולפימ"ש א"ש כיון דבאמת סתם מתני' דמס' מגלה אתי' כר' נבה"ק. ושאר סתמי דמוכחי דלא כר' נבה"ק יש ליישב דמיירי בפחות מבן עשרים דליכא כרת לכך ס"ל כר' נבה"ק. וא"כ על התוס' וודאי קשה איך ס"ד דליכא שום תנא דס"ל כר' נבה"ק. וצ"ל דהתוס' ס"ל כיון דהך סתמא דמס' מגלה לא נשנית סם רק אגב גררא דחשיב שם הרבה דברים לענין אין בין אין להביא ראי' מסתמא כה"ג דלאו משום הלכתא