תבואות השדה חלק א רנח

נמי איכ' חיוב מיתה במה שנשרף רק היכ' שכבר נפסק החיוב מיתה ואח"כ חל חיוב התשלומין בכה"ג חייב בתשלומין אע"ג דנתחייב מיתה מקודם וע' רשב"א מסכת ב"ק כ"ב ע"ב גבי הי' עבד כפות לו וגדי סמוך לו ובשיטה מקובצת שם שהקשה נמי דאי העבד כבר נשרף א"כ יחייב תשלומין על הגדיש שנשרף אחר כך ואי הגדיש נשרף תחלה א"כ בא חיוב התשלומין קודם חיוב המיתה ויבואר לקמן בס"ד:

(ד) עוד אבאר לך דמה דאמרינן דאינו פטור מתשלומין רק כשחל חיוב מיתה או מלקות ותשלומין בפ"א דאין הכוונה דוק' שבאותו רגע שנתחייב בתשלומין איכ' חיוב מיתה ג"כ רק אפי' אם רק באותו מעשה איכ' חיוב מיתה ג"כ פטור מתשלומין דהרי בגמ' אמרינן דאי לא היה אפשר לאכילה בלא הגבה' הי' פטור מתשלומין גבי חלב ואע"ג דפשיט' דבשעת הגבה' לא התחיל עדיין שום ענין איסור אכילה מ"מ לולא דהי' אפשר לאכילה בלא הגבה' היה אמרינן דפטור על שעת האכילה נמי אע"ג דמדאגבי' קני' מ"מ כיון דהיא צורך אכילה פטור מתשלומין אע"ג דבשעת הגבה' ליכ' שום איסור עדיין וכן בזרק חץ מתחלת ד' לסוף ד' וקרע שיראי' בתוך ד' אמות פטור אע"ג דבשעת קריע' שיראי' לא נגמר עדיין החיוב מיתה דהחיוב מיתה לא נגמר עד שהגיע לסוף ד' אמות מ"מ כיון דבאותו מעשה איכ' חיוב מיתה אע"ג דברגע שנתחייב בתשלומין ליכ' עדיין חיוב מיתה מ"מ פטור מתשלומין והך דינ' זורק חץ וקרע שיראי' דפטור פסק הר"מ נמי פ"ג מהלכות גניבה ע"ש ואין לומר דדוק' גבי זרק חץ דבשעת שהגיע חיוב התשלומין דהיינו שעת קריע' שיראים כבר היה עליו עכ"פ קצת איסור שכבר התחילה העקיר' מתחלת ח' ופשיט' דבעקיר' לחוד' איכא עכ"פ איסור מה"ת כמו חצי שיעור בעלמ' כמה שנבאר עוד בס"ד משא"כ היכא שבשעה שחל עליו חיוב התשלומין לא הי' עדיין שום איסור אע"ג דלאח"ז באותו מעשה נגמר החיוב מיתה ג"כ באמת חייב בתשלומין דזהו אינו חדא דהא אפי' בהגבה' לולא דהוי אפשר לאכילה בלא הגבה' הא אמרינן דפטור ולא אמרינן דמדאגבי' קני' אע"ג דעל שעת הגבה' לא התחיל עדיין שום איסור (וחזית קשה ראיתי בדברי תוס' ישנים ד"ה דאי בעי גחין שכ' ח"ל אבל באם לא היה אפשר לאכילה בלא הגבה' היה מתחיל נמי האיסור משעת הגבה' עכ"ל ע"ש. ודברים אלו מתמיהים כל הרואה דאין זה דומה כלל לעקירה דמשעת עקירה ודאי כבר התחילה מלאכת הזריקה משא"כ איך נוכל ליחס ענין איסור אכילה להגבה' לומר דמשעת הגבהה התחיל איסור אכילה א"ו כמ"ש דכל שבאותו מעשה איכא חיוב מיתה נפטר מתשלומין וה"נ אי לא הי' אפשר לאכול בלא הגבה' היה חשבינן להגבהה עם האכילה כמו מעשה אחד ופטור מתשלומין) ועוד דשם אמרינן דאפי' מעביר סכין בר"ה וקרע שיראין דנמי פטור ומשמע להדי' דאפי' אם קריעת שיראי' עשם קודם שהגיע לסוף ד' אמות דהא נקט וקרע שיראי' בהליכתו והתם במעביר ד' אמות וודאי לא עשה עדיין שום איסור עד שהגיע לסוף ד' אמות דאפי' אי אמרינן ח"ש אסור מה"ת מ"מ גבי מעביר ד' אמות ליכא שום איסור בפחות מד"א ועי' פרמ"ג או"ח פתיחה כוללת להלכ' שבת בד"ה ועוד אשיב ע"ש שכתב להדי' הכי ואפי' למאן דמחייב במעביר סכין ברה"ר ד"א היינו רק משום דמצי לאהדורי הא לא"ה אע"ג דבשעת חלות חיוב התשלומין לא נעשה שום איסור עדיין מ"מ כיון דבמעשה ההוא יש חיוב מיתה פטור מתשלומין ויבואר עוד בס"ד ודו"ק:

(ה) והנה הרמב"ם פ"ג מה"ג הביא הך דינ' דזרק חץ מתחלת ד' לסוף ד' וקרע שיראי' דפטור ובמעביר סכין וקרע שיראי' לא הביא דפטור י"ל דהרמב"ם ס"ל באמת דעד כאן לא מפטר מתשלומין רק אם בשעת חלות חיוב התשלומין התחיל עכ"פ איזה איסור כמו בזורק חץ שהעקיר' הי' כבר שם איסור עליו משא"כ במעביר סכין דבשעת חלות התשלומין דהיינו בעת שקרע השיראי' לא נעשה עדיין שום איסור דהא במעביר פחות מד"א ליכא שום איסור אע"ג דבמעשה ההוא נתחייב מיתה ותשלומין מ"מ כיון דבשעת חלות חיוב התשלומין לא נעשה כלל שום איסור אינו פוטרו מתשלומין וגדולה מזו מצאנו בירושלמי פ"ז ממס' ב"ק הלכה ד' שרצה לומר דמכירה בשבת משכחת לה ע"י חיוב מיתה באומר לחבירו תלוש מן הקרקע זה וקנה אותו. ודחה ר' יוסי בר' בון תלישה הי' שמחייב' אותו ולא מכירה מ"ש במראה הפנים ד"ה מצינו. והנה דברי הירושלמי אלו הם דברי הגמ' דילן מס' ב"ק פ' ע"ב באומר עקוץ תאנה מתאינתי ותקנה לי גניבותך. ורק דירושלמי דחי לי' דהא אין חיוב מיתה באה על המכיר' רק על התליש'. והנה הגם דסוגי' לא ס"ל לחלק בהכי שהרי מטעם אחר דחה לי' שם וצ"ל דסוגי' ס"ל כיון דעכ"פ בשעת חלות המכיר' שהי' הגורם חיוב התשלומין חל נמי חיוב מיתה פטור מתשלומין וכמו בזורק חץ דנמי על שעת קריע' שיראי' ליכא עליו עדיין חיוב מיתה שהרי לא הגיע עוד לסוף ד' (ועל הקריע' גופא ליכא חיוב מיתה שהרי הי' מקלקל) ואפ"ה פטור משום דבאותו מעשה עכ"פ בא עליו מיתה ותשלומין מ"מ היכא שבשעה שחל עליו חיוב התשלומין לא התחיל עדיין שום איסור מענין חיוב המיתה אין לפוטרו מתשלומין ויבואר עוד בס"ד:

(ו) ועפ"י הדברים האלו נבא לתרץ מה שראיתי מקשי' מ"ט נקט ר' חסדא דמודה ר' כבה"ק בגונב חלבו דנתחייב ולא נקט הגונב לחמו של חבירו ביוהכ"פ ואכלו דחייב בתשלומין משום דקני' לי' משעת הגבהה. הגם דבפשיטות י"ל דר"ח אגב אורחא אשמעינן דלאו דווקא כרת דיוהכ"פ שאין היתר לאיסורו דחמיר טפי פוטר מתשלומין אליבא דר"נ רק אפי' כרת דקיל כמו חלב שהותר מכללו נמי פוטר מתשלומין ולכך אי לאו משום דאגבי' קני' הי' פטור מתשלומין ולאפוקי מסברת הירושלמי שנחת לחלק בכה"ג בין כרת דחמיר לכרת דקל שהבאתי לעיל באות ב'. אמנם עפ"י הדרך הנ"ל י"ל באופן אחר. דהנה לכאורה יש לעיין איך משכחת דאכילת איסור יפטור אותו מתשלומין אפי' בלא סברא מדאגבי' קני' הא החיוב כרת אינו חל רק בשעת אכיל' כל השיעור וחיוב התשלומין חל מיד משע' שהתחיל לאכול. דהא וודאי לא משמע דאיירי שבלע כל הכזית בב"א. וא"כ בלא טעמא דאגבי' קני' נמי חד חיוב התשלומין מיד וא"כ למה צריך לטעמא דאגבי' קני' וצ"ל דכיון דקיי"ל ח"ש אסור מה"ת א"כ התחיל מיד האיסור דחיוב כרת עכ"פ אע"ג דלא נתחייב כרת עד גמר אכילת כזית מ"מ כיון שהאיסור כרת התחיל מיד הי' לפטור מתשלומין אי לאו משום דאגבי' קני' וחל חיוב התשלומין משעת הגבהה. אמנם כן היינו דווקא באיסור שח"ש אסור מה"ת אמנם לענין יוהכ"פ י"ל דלכ"ע ח"ש מותר מה"ת (הגם דבירושלמי פ"ו ממס' תרומות אית' אפכא דלענין יוהכ"פ ר"ל נמי מודה דח"ש אסור מה"ת מ"מ י"ל עפ"י סברא אפכא ועכ"פ בס"ד י"ל הכי) דהנה י"ל דהא דאמרינן ח"ש אסור מה"ת משום דחזי לאצטרופי ראיתי בקצת אחרונים שפירשו דר"י לשיטתו