תבואות השדה חלק א רנז

מדרבנן שרי דהו"ל ספיקא דרבנן ופריך שפיר אבל אי הי' אסרינן לי' באמת י"ל אפי' אי אינו אסור רק מדרבנן נמי הו"ל ששא"ר כמו בתקרוב' ע"א דאפי' אי אינו אסור רק מדרבנן הו"ל אינו שלו ודו"ק:

אנא ד' אלקי דר מעונה ברחמיך הרבים הושיע' נא גל עני בתעלומות חכמה ובינה בסוגי' דרנ"ח בה"ק במס' כתובות ל' ע"א ובכ"מ בש"ס. אמר הכותב טרם אענה לברר שקו"ט דגמר' ופלוגתת הפוסקים נבאר קודם איזה חלוקי דינים וכללים בהך ענינא דקילב"מ ואשיחה וירויח לי בעזר צורי וגואלי:

(א) הלכה רווחת דכל מי שנתחייב איזה עונשין במעשה אחת דאינו נענש רק בעונש אחת כגון מי שנתחייב בעבירה אחת מיתה וממון או מלקות וממון נדון בחמורה ופטור מתשלומין וזהו מה"ת מדכתיב ואם לא יהיה אסון כלומר שלא מתה דליכא חיוב מיתה בשביל האשה אז ענוש יענש בדמי הוולדות הא אם מתה האשה ליכא עונש ממון בשביל הוולדות ומהכ' ילפינן (כתובות ל"ו ע"ב) במתני' דהבא על בתו פטור מקנס ובדף ל"ז ע"א הביא הגמ' דילפינן מקרא אחר כדי רשעתו משום רשעה אחת כו' וצריכי תרי קראי חד במיתה וממון וחד במלקות ובממון דבשניהם פטור מתשלומין ולר"מ דס"ל לוקה ומשלם אצטריך הני תרי קראי חדא במיתה וממון דאע"ג דס"ל לוקה ומשלם מ"מ מת ומשלם לית לי' וחדא במיתה ומלקות ומהני תרי קראי ילפינן דאינו נידון בשתי עונשין רק בעונש אחת ובחובל בחבירו דאיכא נמי מלקות ותשלומין התם רבתה התורה לתשלומין ולא למלקות אפי' אי ס"ל דמלקות חמור מ"מ נדון רק בתשלומין והנה מהני תרי קראי דלא יהי' אסון ומכדי רשעתו אינו מוכח רק היכי דאיכא עונש בידי אדם עליו כלומר בב"ד דאז אמרינן דאינו נדון רק באחד משא"כ בי"ש כמו מיתה בי"ש או כרת אכתי לא אשמעינן דפוטר מתשלומין ומה"ט באמת קי"ל בכ"מ לחלק לענין מיתה ותשלומין בין יוה"כ לשבת דבטבח בשבת פטור מתשלומין ד' וה' דאיכ' חיוב מיתה דביוה"כ חייב בתשלומין עיין ב"ק ע' ע"א וכן המדליק גדיש חבירו בשבת פטור מתשלומין וביוה"כ חייב ובכמה מתני' בש"ס מוכח דכרת אינו פוטר מתשלומין ולא מצינו דילת רנבה"ק שהי' עושה יוה"כ כשבת לתשלומין ואע"ג הרבה מתני' פליגי עליו מ"מ מצינו במס' מגילה ד' ע"ב מתני' דסתם לן תנא כוותי' דתנן אין בין שבת ליוה"כ אלא שזה זדונו בי"א וזה זדונו בכרת הא לענין תשלומין זה וזה שוים ומוקי בגמ' למתני' כרנ"ח מ"מ כמעט כל הפוסקים פסקו דלא כר' נבה"ק דאיכ' הרבה סתמי בש"ס דלא כוותי' זולת בהגה' מיימוני פ"ד מחובל ומזיק הביא שם בשם ספר המקצועות גבי חובל בחבירו ביוה"כ לפסוק כר' נבה"ק דכרת נמי פוטר מתשלומין ע"ש:

(ב) והנה מה דנקט ר' נבה"ק עושה יוה"כ כשבת ול"ק סתם הי' עושה חייבי כריתות כחייבי מיתות ב"ד ע"ש במס' מגילה בט"א אמנם הירושלמי מס' מגילה שם וכאן בפרקין ובפ"ז מה' תרומות הביא דר"ש בן מנסי' היה עושה חייבי כריתות כחייבי מיתות ב"ד וקאמר שם דנ"מ בין ר' נחוני' בה"ק ובין הך תנא לענין הבא על הנדה או אחות אשתו אי משלם קנס דלרבי כבה"ק דוקא יוהכ"פ ודכוותי' שאין להם היתר לאיסורו פוטר מתשלומין משא"כ נדה או אחות אשתו דיש להן היתר אינו פוטר מקנס ולאידך תנא שם כל חייבי כריתות פוטרים מקנס אמנם מדברי התוספת בסוגי' בד"ה הכל מודים בבא על הנדה שכתבו דמה דקאמר אח"כ ולאפוקי מדר' נחוני' קאי עב דברי ר' חסדא דלר' נחוני' הבא על הנדה פטור מתשלומין משמע דלא נתתי כלל לזה לחלק אליב' דר' נחוני' בין חייבי כריתות שיש להם היתר או אין להם. ולכאורה הי' אפש"ל דזהו תלי' נמי בפלוגת' דאביי ורבא אליב' דר' נחוני' דלאביי דיליף מגז"ש דאסון אסון דכל אסון בידי שמים הוי כאסון בידי אדם א"כ ליכ' לאפלוגי בחייבי כריתות כלל בין יש להם היתר או אין להם דמ"מ כיון דעכשיו באותו מעשה נתחייב כרת פטור מתשלומין דלא עבדינן בי' תרתי:

אמנם לרבא דיליף מואם העלם יעלימו אמרה תורה כרת שלי כמיתה שלכם והך כרת גבי מולך כתי' מצינו למימר דדוק' כרת כי הך שאין לו היתר לאיסורו משא"כ בנדה ואחות אשתו דקולא קצת אינו פוטר מתשלומין אמנם י"ל דאליב' דר' חסד' ודאי כתבו התוס' שפיר דלאפוקי מדר' נחוני' קאי על הא דנדה דלר' נחוני' אינו משלם קנס דר' חסד' ודאי לא נחית לחלק בין זכרת לכרת אליב' דר' נחוני' מדהביא בסוגי' ומודה ר' נחוני' בה"ק בגונב חלבו של חבירו וכו' שכבר נתחייב בגניבה וכו' משמע הא אי הי' בא בבת אחת בגוונ' דמוקי בגמ' שתחב לו חבירו הי' פטור אליב' דר' נבה"ק מתשלומין משום כרת דחלב והא כרת דחלב נמי קולא מכרת דיוהכ"פ משום דחלב הותר מכללו ובמס' פסחים כ"ג ע"ב חשבינן חלב לצד קל מה"ט וע"כ דר' חסדא ס"ל דאין לחלק כלל דאי כרת פוטר מתשלומין אין חילוק דבכל ענין שנתחייב כרת באותו מעשה ליכא חיוב תשלומין:

(ג) והנה הא דכרת או מיתת ב"ד פטור מתשלומין היא דוקא היכא שלא קדם חיוב מיתה לתשלומין או חיוב תשלומין למיתה משא"כ היכ' דקדם חיוב חד מינייהו אפי' אי חיוב מיתה קדם מ"מ נתחייב אח"כ בתשלומין עיין ברמב"ם פ"א מהלכות גניבה ואין להקשות לפי"ז א"כ האיך אמרינן הכא לענין קנס דמלקות או מיתה פוטר מתשלומין. הא במס' סנהדרין ע"ד ע"א אמרינן גבי הא דפריך איך משכח' קנס באחותו כיון דניתן להצילו בנפשו אפטר לי' מתשלומין ומשני משעת העראה פגמה אפטר לי' מקטלא וקנס משלם אגמר ביאה וא"כ ה"כ כיון דחייב כרת או מיתה מיד משעת העראה הו"ל כמי שקדם חיוב מיתה ואמאי פטור מתשלומין אמנם אחר העיון קצת לא קשה מידי דבשלמא מה שנתחייב מכח דניתן להצילו בנפשו דלאחר העראה כבר אזדא ליה החיוב מיתה מה דניתן להצילו בנפשו כדאמרינן שם בגמ' אפטר לי' מקטלא כלומר דזהו החיוב לא רמי' עליו טפי לכך חייב קנס אגמר ביאה משא"כ כרת או מיתת ב"ד אע"ג דנתחייב משעת העראה נמי מ"מ בגמר ביאה נמי איכ' עדיין כרת ומיתת ב"ד וא"כ בכל פעם בין על שעת העראה ובין על גמר ביאה לא סר ממנו החיוב כרת או מיתה לכך פטור מתשלומין ועיין בס' שושנת העמקים כלל כ"א ובתוס' מס' יבמות נ"ט עי' ד"ה אלא לאו שלא כדרכה כתבו בשם ריב"א ור"ת דבהעראה נמי איכא חיוב קנס רק התם במסכת סנהדרין אמרינן דקנס משלם אגמר ביאה משום דעל העראה לא נוכל לחייבו משום דקלב"מ מ"מ איכ' חיוב מיתה וכרת ותשלומין בב"א דמשעת העראה עד גמר ביאה איכ' בכל פעם חיוב מיתה וכרת, רק הא דניתן להצילו בנפשו ליכ' רק בשעת העראה ולא אח"כ כיון דנפגמה כבר וכה"ג פריך בירושלמי גבי המדליק גדישו דהא על שבולת הראשון איכא חייב מיתה ואח"כ תשלומין ומשני על כל שבולת איכא התרית מיתה ג"כ א"ש כלומר דאע"ג דמשבולת הראשון כבר נתחייב מיתה לא אמרינן דיהיה חייב בתשלומין על מותר הגדיש דעל מותר הגדיש