תבואות השדה חלק א רנד

(יב) אמנם אכתי קשה אמאי לא מוקמי' מתני' בטבח ע"י אחר דליכ' מלקות ומשו"ה חייב בתשלומין וצ"ל דהמקשן הי' ס"ל דבטבח ע"י אחר פשיט' דמהי תיתי יפטור דאי אצטריך לאשמעינן דלא הוי שחיטת מומר אע"ג ששחט ביוהכ"פ ולא דמי לשבת דבשבת נעשה מומר וכמ"ש הפני ארי' דאפי' למאן דס"ל דבשבת נעשה מומר מ"ע ביו"כ לא נעשה מומר הך מקשה הי' ס"ל דגם בשבת לא נעשה מומר וכמ"ש הר"נ בחידושיו דהו"ל מקלקל בתחלת השחיט' ובפרט שכבר הוכחתי דהכא ס"ל מתני' דמס' חולין כפשטי' דשוחט בשבת אפי' במזיד שחיטתו כשרה ואי משום דלא הוי ששא"ר מחמת מעשה יו"כ כמו בשבת עכשיו ס"ל דאפי' בשבת נמי לא הוי ששא"ר דלא קיי"ל כריה"ס וא"כ ליכ' לאוקמי בטבח ע"י אחר דלא אצטריך לאשמעינן כלל דפשיט' דחייב אמנם אי הוי ס"ל כר"ש דמקלקל בחבורה חייב א"כ בשבת שפיר כעשה מומר וממילא הוי מצינו לאוקמי בטבח ע"י אחר ואשמעינן דמשום יו"כ לא נעשה מומר. אמנם המקשה אזיל למאן דלא ס"ל כר"ש במקלקל בחבורה וגם למאן דלא ס"ל כר"י הסנדלר דמעשה שבת אסור א"כ ליכ' לאוקמי בטובח ע"י אחר דפשיט' דחייב דאפי' בשבת נמי הי' חייב דליכא שום טעם למפטרי'. והנה לפי מאי דמקשה ס"ל דלא כריה"ס דמעשה שבת אסור דאלא"ה לא היה מקשה מידי דהו"מ לאוקמי בטבח ע"י אחר והנה התנא דפליג על ריה"ס ומקיל טפי במעשה שבת הוא ר"מ וגם אליבי' כתבנו לעיל דס"ל דלא נעשה מומר מכח קושי' הגמ' מס' חולין ונוקמא במזיד ור"מ ולכך משני אמרי כלומר כיון דתקיף הקושי' שלך אמאי חייב כיון דלוקה הי' רק למאן דלא מצי לאוקמי' בטובח ע"י אחר ולר"מ וודאי לא מצינו לאוקמי בע"י אחר כמ"ש וממילא ה"מ ר"מ הוא דס"ל לוקה ומשלם ומדוייק הלשון אמרי כלומר לפי הנחת הקושי' שלא רצית לאוקמ' בטובח ע"י אחר אומר לך הא מני ר"מ דלמאן דפליג על ר"מ במעשה שבת והוא ריה"ס וס"ל דמעשה שבת אסור שפיר מצינו לאוקמ' בטובח ע"י אחר ואשמעינן דמעשה יו"כ אינו אסור דלא כמ"ש בס' תו"ח דמעשה יו"כ הוי כמו שבת ואשמעינן דלא וממילא הו"ל שחיטה ראוי' וחייב ובשבת פטור משום דהו"ל שחיטה שאינו ראוי' ולא קשה רק למאן דפליג על ר' יה"ס והוא ר"ע ואיהו ס"ל דלוקה ומשלם ומדוייק הלשון אמרי וגם אי אמרינן דקאי על מה שכבר תירץ במס' כתובות דאתי' כר"מ וודאי מדוייק הלשון אמרי ומיושב בס"ד הקושי' דאות א' ואות ב' והלשון אמרי בס"ד ודו"ק:

(יג) ופריך הגמ' אי ר"מ אפי' שבת נמי דהא אית לי' מת ומשלם נמי מברייתא דגנב וטבח בשבת. ומתרץ אמרי בר מינ' דההוא דהא אתמר עלה א"ר יעקב וכו' בטובח ע"י אחר והנה ראיתי בס' פני ארי' שכ' דמשו"ה נקט בר מינ' דההוא כלומר דלר"מ ע"כ לא משכחת חיוב דטביח' רק ע"י שליח דאיהו ס"ל מומר לד"א מומר לכהת"כ וכיון דנעשה מומר על הגניבה ממילא שחיטתו פסולה וע"כ לא משכחת חיוב' דטביח' רק ע"י אחר ודבריו תמוהים מאוד בעיני א' דלר"מ לא הוי מומר לכל התורה רק חשוד עי' מס' בכורות ל' ע"ב ועי' שו"ת מהרי"ק סי' ק"ס וכאן ל"ש חשדא דהרי אחרים רואים אותו דהא איכא עדי' ועוד דאי לא משכחת רק ע"י אחר א"כ הדר' לדוכת' קושי' מר זוטר' בסוגי' מי איכא מידי דאילו עבד איהו לא מחייב ועבד שליח ומחייב דהא איהו לא מחייב מדינ' משום דהוי מומר ועוד דא"כ דלא משכחת חיוב' בטביח' לר"מ רק ע"י אחר א"כ למאי אצטריך קרא לרבות ע"י שליח כיון דלא משכחת כלל חיובא בגוונא אחרינא ע"כ נ"ל דעכשיו באמת למאי דמוקי ר"י בריית' בטובח ע"י אחר הדר בי' מתירוץ הראשון וס"ל דבאמת מוקמי' מתני' דידן נמי בטובה ע"י אחר וז"ש בר מינה דההוא כלומר להך בריית' דגנב וטבח בשבת דמוקמי' בע"י אחר ואפ"ה חכמים פוטרין א"כ ממילא מצינו לאוקמי מתני' דיו"כ נמי בע"י אחר ואשמעי' או דמעשה יו"כ אינו אסור או דמשום יו"כ לא נעשה מומר אע"ג דמשום שבת נעשה מומר. וכן משמע מלשון התוס' ד"ה בטובח דלמאי דמסקינן בטובח ע"י אחר הדרי' בי' מאוקומת' קמייתא דמוקי כר"ע שהקשו וז"ל וא"ת ולרבא וכו' היכי הוה משני מתני' דאי כר"מ אפי' טבח בשבת נמי וי"ל דהוה מוקי מתני' בלא אתרו בי' ויל"ד מאי קאמרי דהוה מוקי מתני' ולא קאמר דמוקי מתני' או"ו ס"ל להתוס' דעכשיו כמו דמוקמי' בריית' בטבח ע"י אחר ואפ"ה פטרו חכמים ה"ה דמצינו לאוקמי מתני' דביו"כ חייב בטובח ע"י אחר כמ"ש לעיל רק בס"ד היכא הוה מוקי מתני' וא"כ לא קשה קושית מהרש"א שהקשה אמאי לא אוקמי' בטבח ע"י אחר ומתוך כך העלה דליכ' לאוקמ' בע"י אחר דא"כ בשבת נמי ולפימ"ש א"ש דתוס' לא הקשו רק לס"ד ולכך כתבו היכא הוה משני ולמסקנא באמת מוקמינן מתני' נמי בטבח ע"י אחר וא"כ מתני' דהכא דמחייב ביו"כ ובשבת פטרי אתי' כחכמים דברייתא דפטרי בשבת דכל עיקר דהמקשן לא רצה לאוקמי' בע"י אחר הי' דא"כ אפי' בשבת נמי דלא הי' לו שום סברא לפטור מתשלומין בטבח ע"י אחר וא"כ מאחר דכבר מצינו לחכמים דפטרי בשבת אפי' ע"י אחר ממילא מצינו לאוקמי מתני' דביו"כ חייב ג"כ ע"י אחר ומדוייק הלשון בר מינה כלומר דעכשיו דאיכא תנא דס"ל דבשבת פטור אפי' ע"י אחר א"כ בר מינה כלומר הדרינן לגמרי מאוקומת' דהוי מוקמי' כר"מ וא"ש דבמס' כתובות ליתא הלשון בר מינה רק האתמר כלה דשם לא הדר בי' מאוקומת' כר"מ ולכך לא קאמר בר מינה ודו"ק:

(יד) והנה עכשיו רוצה לפרש מ"ט יהי' פטור ע"י אחר דהוי ס"ל דאפי' לר"ש דס"ל מקלקל בחבורה חייב ונעשה מומר מ"מ ליכא למפטרי' מטעם שחיטת מומר דעכשיו הוי ס"ל למתני' דשוחט בשבת כשרה כפשטא ואפי' במזיד וע"כ דס"ל דשחיטת מומר לא הוי כנבלה כדעת הפוסקים שהביא הש"כ ביו"ד סי' ב' ס"ק ט"ז וא"כ פריך מ"ט דרבנן דפטרי ומשני אמרי מאן חכמים ר"ש כלומר הא דקשי' לך אמאי פטור ולא ניחא לך דמשום שחיטת מומר הוי נבלה ע"כ משום דס"ל דכיון דמתני' במס' חולין סתמא קתני כשרה ואפי' לר"ש ואע"ג דלר"ש וודאי נעשה מומר בתחלת השחיטה מיד וע"כ דס"ל דשחיט' מומר לא הוי נבלה וא"כ מצינו לתרוצי אליבא דר"ש דמשו"ה פטור בשבת משום ששא"ר ומתורץ בזה מה שהקשה בשו"ת טור האבן סי' י"ט לדעת הסמ"ע סי' ש"נ דבשחיטת שבת לכ"ע ס"ל ששא"ר ל"ש שחיט' א"כ למאי אצטריך לשנויי ר"ש דס"ל ששא"ר ל"ש שחיט' הא בשחיטת שבת לכ"ע ל"ש שחיטה ולפימ"ש א"ש דהתרצן השיב לו כיון דלא בעי' לשנויי משום שחיט' מומר וע"כ דס"ל דמה דקתני במתני' דמס' חולין דשחיטת שבת כשרה אפי' כר"ש אתי' דאע"ג דהוי מומר לדידי' דס"ל מקלקל בחבורה חייב מ"מ שחיטת מומר לא הוי נבלה לר"ש אמרי' דפטור מטעם דהוי ששא"ר ופריך הגמ' שחיטת שבת ראוי' הי' ומשני אמרי ס"ל כריה"ס ויש לתרץ הלשון אמרי דהנה בס' פני ארי' הקשה למאי דקיי"ל דכל היכא דהחיוב מיתה חל קודם התשלומין ל"א קלב"מ א"כ ה"נ אמאי פטור מד' וה' הא איסור שבת מתחיל משעת שחיטה מתחלתה וחיוב' דתשלומי ד' וה' בא בגמר השחיטה ועי' בשעה"מ פ"ג מהלכות גניבה ובס' שושנת העמקים כלל כ"א ד"ה ונוראות נפלאתי ואמרתי ליישב דהכא אם לא יגמור