תבואות השדה חלק א רנג

האתמר עלה א"ר יעקב וכו' וכאן קאמר בר מינ' דההוא ומתו הלשון בר מינה. ה' קושיות הפלתי סי' י"א לפימ"ש הר"מ בפי' המשנה למס' חולין דשוחט בשבת נעשה מומר מיד א"כ קשה מאי צריך לאוקמא כר"י הסנדלר דהוי ששא"ר משום מעשה שבת תיפוק לי' כיון דהוי מומר לא הוי שחיטה כלל ולא צריך נמי לטעמ' דשחיטה שא"ר ע"ש ס"ק ג'. ו' בסוף הסוגי' אמר ר' כהנא מי מצית לאוקמי מתני' כר"מ ולא כר"ש וכו' מאי פריך מי הגיד לו דמתני' דלא כר"ש דווקא דלמא כר"ש נמי אתי' ור"ש ס"ל נמי כר"מ בהא דלוק' ומשלם רק דלא הוי מצי למימר הא מני ר"ש הוא כיון דלא מצינו לו בהדי' דס"ל לוק' ומשלם רק ר"מ במס' מכות אבל באמת כר"ש נמי אתי' מדלא פליג רק בסיפ' ועי' בס' תורת חיים שנדחק בזה ועי' בחי' פנ"י ובספר פני ארי' מ"ש בזה:

(י) וליישב כל זה נקדים דהנה הר"מ בפי' המשנה למס' חולין י"ד השוחט בשבת כתב דמיירי בשוגג וכאוקומת' דגמ' שם הכי קאמר אע"ג דבמזיד מתחייב בנפשו בשוגג שחיטתו כשרה וס"ל להר"מ דבמזיד נעשה מומר וכבר הקשו עליו המפורשים א"כ מאי פריך הגמ' שם ונוקמי' במזיד ור"מ הא במזיד הוי עומר לדעת הר"מ ונ"ל דהנה הר"נ כתב בחידושיו שם דתחלת השחיטה הו"ל מקלקל ולכך לא הוי שחיטת מומר דאינו נעשה מומר עד סוף השחיטה והפלתי כתב דהו"ל מקלקל ע"מ לתקן. אמנם החחס"ו ליו"ד סי' י"ד כתב ח"ל דוודאי תיקון גמור הי' מתחלה ועד סוף ככל מתחיל במלאכה אך מומר אינו נעשה דבכל רגע אמרינן שימלוך ויפסוק באמצע שחיטתו ויהי' מקלקל ע"כ לא נעשה מומר עד שגמר מעשיו הרעים ואז הי' מתקן מתחילה ועד סוף עכ"ל והנה מ"ש החחס"ו דבכל רגע אמרינן שיפסוק שחיטתו נ"ל דהיינו משום דאמרינן אוקמי' אחזקת כשרות ולא יגמור המלאכה והנה מיד שהתחיל לשחוט אע"ג דעדיין הי' מקלקל איתרע לי' חזקת כשרותו וא"כ למאן דס"ל חזקה דאיתרע שמה חזקה ה"נ הוי חזקה אע"ג דכבר עבד איסור דרבנן דמקלקל עכ"פ מדרבנן אסור וא"כ לא הוי מומר בתחלת השחיטה עדיין משא"כ אי אמרינן חזקה דאיתרע ל"ש חזקה א"כ מיד שהתחיל לשחוט נעשה עומר דלא אמרינן אולי יפסוק באמצע השחיטה ויהי' מקלקל במה שעשה עד עכשיו דמנא תיתי שיפסוק כיון דלית לי חזקת כשרות ואמרינן מסתמא יגמור שחיטתו כדרך כל השוחטים וע' מס' חולין ל"ט ע"א תוס' ד"ה ר"ל שכתבו שם וז"ל הכא וודאי לא ממלך כיון דעבד מעשה ששחט על מנת לזרוק ע"ש. והנה כבר כתבנו כמ"פ בחידושינו מ"ש בס' דברי אמת בקונטרס הספיקות דמאן דס"ל ספיקא דאורייתא מה"ת לחומר' ס"ל חזקה דאיתר' שמה חזקה דלא ילפינן מספק טומאה ברה"ר דהתם משום דאוקמי' בחזקת טהרה אע"ג דאיתר' ומאן דס"ל ספיקא דאורייתא מה"ת לקולא ס"ל דילפינן מס"ט ברה"ר ול"ל משום דאית לי' חזקת טהרה דחזקה איתרע לי' וחזק' דאיתרע ל"ש חזקה. והנה ידוע דמאן דס"ל גבי אשם תלוי בעינן חתיכה מב' חתיכות ס"ל ספיקא דאורייתא מה"ת לקולא ולכך לא חייב אשם תלוי רק באקבע איסורא ומאן דס"ל חתיכה אחת ס"ל ספיקא דאורייתא מה"ת לחומרא. והנה במס' כריתות י"ח ע"א אמרינן להדי' דר"מ לא בעי קביעות' לאיסור' וא"כ ס"ל לר"מ ספיקא דאורייתא מה"ת לחומר' וכן כתב בס' מלא הרועים וא"כ ס"ל חזקה דאיתרע שמה חזקה וקם לי' שפיר דברי החחס"ו שכתבנו דאמרינן אולי יפסוק באמצע שחיטתו דכל זמן שלא גמר השחיטה מוקמינן לי' בחזקת כשרות וא"כ לא נעשה מומר עד סוף השחיטה ולא הוי שחיטת מומר ופריך הגמ' שפיר ונוקמי' במזיד ור"מ דלר"מ לא הוי שחיטת מומר משא"כ הר"מ לשיטתו דס"ל ספיק' מה"ת לקולא א"כ חזקה דאיתר' ל"ש חזקה ולא אמרינן שיפסוק באמצע השחיטה דאדרבה אמרינן מסתמא יגמור שחיטתו וממילא נעשה מומר מיד ולכך לא משכחת שחיטת שבת כשרה רק בשוגג דווקא וא"ש דברי הר"מ והנה בסוגי' דהכא דפריך הגמ' אלא שבת שחיטה ראוי' הי' דתנן השוחט בשבת וכו' שחיטתו כשרה ע"כ פליגא על סוגי' דמס' חולין דשם מסקינן דמתני' מיירי רק בשוגג אז כשרה שחיטתו ולא במזיד וע"כ צ"ל דבמס' חולין ס"ל באמת דבמזיד נעשה מומר ולכך מפרש המשנה אע"ג דבמזיד מתחייב בנפשו בשוגג שחיטתו כשרה משא"כ הכא ס"ל לסוגי' דאפי' במזיד לא נעשה מומר מפרשינן כפשטא אע"פ שמתחייב בנפשו דהיינו מזיד ופריך שפיר הא הו"ל שחיטה ראוי' ולכך הוצרך לאסוקי דאע"ג דשחיטת מומר לא הוי מ"ע הו"ל ששא"ר משום מעשה שבת כריה"ס וא"כ ל"ק קושיות הפלתי שהבאתי באות ה' על הר"מ למה הוצרך לומר משום דריה"ס הו"ל ששא"ר משום מעשה שבת תיפוק לי' דלא הוי שחיטה כלל משום שחיטת מומר דזה אינו דהרי סוגי' דהכא ע"כ ס"ל דאפי' במזיד לא הוי מומר דמפרשינן למתני' דהשוחט בשבת כפשטא אפי' במזיד וע"כ דס"ל להסוגי' דבאמת לא נעשה מומר דהו"ל מקלקל וכמ"ש בחי' הר"נ. אמנם הר"מ הר"מ בפי' המשנה אזיל לסוגי' דהתם מדדחק לפרש המשנה הכי קאמר אע"ג דבמזיד מתחייב בנפשו בשוגג וכו' וזהו דוחק קצת לדחוקי הכי במתני' משום הדיוק דשבת דומי' דיוהכ"פ ע"ש בסוגי' וע"כ דס"ל דבלא"ה לא מיפרשא מתני' במזיד משום שחיטת מומר לכך ס"ל להר"מ דבמזיד נעשה מומר ומתורצים דברי הר"מ וקושי' הפלתי בס"ד ודו"ק:

(יא) ומעתה נבא לתרץ יתר הקושיות בס"ד הגמ' פריך אמרי ניהו דקטלא ליכ' מלקות מיהו איכא דהנה במס' כתובות ל"ג ע"ב אית' ר"ל אמר הא מני ר"מ הוא דאמר לוקה ומשלם דשם ג"כ פריך הגמ' על מתני' דאלו נערות שיש להם קנס הבא על אחותו והא קיי"ל אין לוקה ומשלם ומשני ר"ל הא מני ר"מ הוא והנה ר"ל ס"ל חייבי מלקיות שוגגין ג"כ פטורין מממון כמו חייבי מיתות שוגגי' במס' כתובות ל"ה ע"א ועי' ביש"ש למס' חולין פ' אותו ואת בנו סי' ז' שפסק כר"ש. ואפשר דהמקשן דהכי קאי גם על הקושי' דהתם במס' כתובות דשם ג"כ הקשה הך קושי' ומדוייק הלשון אמרו ניהו דקטלא ליכא וכו' כלומר אמרי שם וכאן ג"כ קשה הך קושי' ומשני אמרי הא מני ר"מ כלומר כבר אמרי שם על מתני' דהתם דמס' כתובות דאתי' כר"מ דס"ל לוקה ומשלם והנה א"כ ממילא גם הכא לק"מ דמתני' אתי' כר"מ וא"כ מתורץ קושי' הפנ"י שהבאתי באות א' מ"ט לא מוקי מתני' בלא התרו בו דהכא ס"ל להגמ' חייבי מלקיות שוגגי' פטורי' כמו חייבי מיתות ובזה מדוייק הלשון מה שהקדים המקשן ניהו דקטלא ליכא מלקות מיהו איכא מרמז בזה דבמלקות הדין כמו במיה' ובשוגג כמי פטור מתשלומין ולא קאמר מלקא מיהו לקי רק מלקות מיהו איכא כלומר כל היכא דאיכא חיוב מלקות אפי' אינו לוקה כגון בלא התרו זו מ"מ פטור כמו בחייבי מיתות וקשי' אמתני' אמאי חייב בטבח ביו"כ ונמלץ בזה מאוד לשון הרי"ף שהקדים בקושי' וקיי"ל דאין מה ומשלם אין לוק' ומשלם ולמה הביא כאן הך דאין מה ומשלם אלא להורות נתן דהמקשה אזיל כאן בשיטת ר"ל דמלקות דמי ממש למית' ובשוגג נמי פטור כמו במית' ולכך ליכא לאוקמ' בלא התרו ושפיר קשה לי' הא קיי"ל דאין לוקה ומשלם ונסתלק' קושי' הפנ"י לגמרי ודו"ק: