תבואות השדה חלק א רנא

להדיא בנמ"י שם במתני' תא ע"י אחר דל"ש קלב"מ באמת חייב דהא לדעת הרי"ף לא קיי"ל כר' יוחנן הסנדלר אמנם מדברי הרא"ש דלא הביא כלל אח"כ המתני' דגנב וטבח בשבת משמע דסמך אהא דכאן מדקתני ביוכ"פ חייב ומוקמי' בטובח ע"י אחר משמע הא בשבת פטור אפי' ע"י אחר ולכך לא הביא אח"כ המתני' וגם כיון שמצדד לפסוק כר"י הסנדלר משמע להדיא דרוצה לומר דיהי' פטור בשבת אפי' ע"י אחר דאלא"ה אין שום נ"מ כאן במס' ב"ק אי הלכה כר"י הסנדלר או לא וצ"ל כמ"ש הב"ח בדעת הרא"ש וז"ל ואפשר דאע"ג דלגבי איסור אכילה נמשך אחר רוב הפוסקים כר"י מ"מ לאפוקי ממונא מגנב אזיל לקולא וכמ"ש לעיל וא"כ צריך לתרץ דברי הרא"ש שלא יקשו עליו הקושיות שהבאתי:

(ד) והנה הרבה מפורשים כתבו כאן דמשו"ה בשחט בשבת פטור מד' וה' דכיון דשחט בשבת מיד בתחלת השחיטה נעשה מומר כמ"ש הר"מ בפי' המשנה למס' חולין י"ד במתני' דהשוחט בשבת ושחיטת מומר הו"ל נבלה ולא הוי שחיטה כלל כדאיתא להדיא במתני' ע"ח ע"ב השוחט ונתנבלה בידו פטור מד' וה' וזהו דלא כדברי התוס' שם במס' חולין דבפ"א לא נעשה מומר ועי' בחידושי הר"נ למס' חולין שם שכתב דבתחלת השחיטה לא הוי עדיין מומר דבתחלת השחיטה הו"ל מקלקל ועי' בפלתי סי' י"א ס"ק ג' ובחי' הר"נ כתב שם עוד דאפשר דשחיטה מומר לא הוי כנבלה ממש לטמא שהרי אינו כנכרי שהרי קידושיו קידושין והוי כישראל ועי' בש"ע יו"ד סי' ב' סעיף ה' ובש"כ שם ס"ק ט"ז ועי' בשו"ת מהרי"ק סי' ק"ס והנה אי שחיטת מומר לא הוי כשחיטת עכו"ם ממש שיהי' נבלה נפל הך תירוצא דאפי' אי הוי חשוד שלא שחט שפיר מ"מ כאן לענין קנס הוי ע"כ אחרי' רואי' דבליכא עדים אינו חייב קנס וא"כ הוי שחיטתו כשרה ועי' במג"א סי' קפ"ט ס"ק א' שהביא דמומר לא הוי בכלל בני ברית דהוי כעכו"ם ולפי"ז אפש"ל דגם לענין שחיטה הוי כעכו"ם וכן כתב להדי' הר"מ פ"ד מהלכות שחיטה הלכה י"ד דמומר לחלל שבת הוי שחיטתו כשחיטת עכו"ם וכן בסוף פ"א מהלכות שחיטה הלכה כ"ט כשהביא המתני' דשוחט בשבת הביא רק אם שחט בשוגג שחיטתו כשרה משמע הא במזיד אפי' אחרי' חאי' נמי פסולה דהו"ל כעכו"ם וא"כ לפי"ז כל שחיטת שבת ל"ש תשלומי ד' וה' אפי' בטבח ע"י אחר דל"ש קלב"מ מ"מ כיון דשחיטתו נבלה לא הוי שחיטה ועי' בחי' פני ארי' במס' ב"ק בסוגי' ובהיות כן יש לתמוה על הר"מ שפסק להדי' דאם עשה שליח לשחוט בשבת דחייב המשלח בתשלומי ד' וה' עי' בר"מ פ"ג מהלכות גניבה הלכה ו' ואמאי יהי' חייב כיון דשחיטת שבת הו"ל נבלה דלהר"מ נעשה מומר מיד בתחלת השחיטה וא"כ לא הו"ל שחיטה כלל ובהדיא פסק פ"ב מהלכות גניבה הלכה ח' דבנתנבלה פטור מד' וה' וא"כ בשחט בשבת אפי' ע"י שליח הו"ל שחיטתו נבלה משום שחיטת מומר ואמאי חייב בד' וה':

(ה) ולכאורה יש לתרץ דברי הר"מ שמ"ש בהלכות גניבה דאם שחט ע"י שליח בשבת דחייב המשלח בד' וה' לא מיירי דידעינן דהי' מזיד ואפשר שהיה שוגג וא"כ ממילא שחיטתו כשרה ולא הוי שחיטת מומר] ועי' בספר שערי דעה סי' ב' סוף ס"ק ב' שהביא ג"כ כה"ג היכא דלא ידעינן בבירור שהיה מזיד] והנה באמת י"ל כל שלא התרו בו א"כ מוקמינן אותו אחזקת כשרות ואמרי' דמסתמא לא הי' רק שוגג לענין שבת וא"כ לא הוי שחיטת מומר וחייב המשלח בתשלומין והנה לפי"ז קשה להביא שיטת הגמ' דפרק מ"ט דרבנן דשטרי אי מיירי בטובח ע"י אחר ומשני מאן חכמים ר"ש וכו' וס"ל כר"י הסנדלר דמעשה שבת אסורי' מה"ת והו"ל פשא"ר ע"ש והנה הברייתא ע"כ מיירי בלא התרו בו דקתני גנב וטבח לע"א ואי התרו בו א"כ מכיון שקבל עליו התראה הו"ל מומר כדאיתא להדיא מס' חולין ע"א דאין לך מומר גדול מזה וא"כ אמאי מחייב ר"ע הא לא הוי שחיטה כלל וכן משמע מדברי התוס' ד"ה בשלמא שהקשו הא בישראל אמרי' לצעורי קמכוין ואי הוי מיירי בהתרו בו ל"א לצעורי וע"כ דס"ל להתוס' נמי כמ"ש דמיירי בלא התרו בו וא"כ קשה אמאי אמרי' דהו"ל ששא"ר משום מעשה שבת הא מעשה שבת אינו אסור רק במזיד וכאן אמאי לא נימא דמוקמי' אותו בחזקת כשרות ומסתמא שוגג היה וא"כ לא הו"ל שחיטה שא"ר דמותר הי' באכילה. ונ"ל דבאמת י"ל דמסתמא שוגג היה מטעם דמוקמינן אותו בחזקת כשרותו רק דמ"מ הא איכא נגד חזקת כשרות שלו חזקת איסור של הבהמה ול"ל דכיון דאם נימא דשחט במזיד ונעשה מומר הו"ל נבלה ומוקמי' להבהמה בחזקת טהרה שלא הי' מטמאה מחייה הא כיון דקיי"ל מס' חולין ט' לא בדק בסימני' הר"ז נבלה וכן פסק הר"מ פ"א מהלכות שחיטה הלכה י"ב אלמא דלא ס"ל דבחזקת איסור אמרי' בחזקת טומאה לא אמרי' ואמרי' דכיון דהרי הי' בחזקת איסור הוי כלא נשחטה וכמתה מאליה דמי' והוי נבלה וא"כ ה"כ אמאי לא אמרי' דמוקמינן הבהמה בחזקת איסור וא"כ דלמא מזיד שחט והוי נבלה. ונ"ל עפ"י מ"ש הריטב"א במס' עירובין ל"ה בשם הרם בר שניאור דבכל חזקה אנו מוקמינן בדבר שעיקר הספק נולד בו ולא על הדבר שאנו דנין עליו כלומר כמו הכא שעיקר הספק נולד על אותו ששחט אם הי' שוגג או מזיד לא אזלינן כלל בתר חזקת איסור דבהמה דעיקר המסבב הי' החזקת כשרות של אדם השוחט ואמרי' דמסתמא לא שחט במזיד ובקונטרס החזקות שלי הארכתי בס"ד לברר אם בכל חזקה אנו אזלינן בדבר שאנו דנין עליו דהיינו המסובב או בדבר שנולד הספק דהיינו המסבב דווקא ועי' בס' תורת חיים למס' עירובין ל"ה ד"ה ורמי דאורייתא מ"ש בזה הענין וא"כ ס"ל שפיר להר"מ דהיכא ששחט ע"י שליח אפי' בשבת חייב בתשלומין דלא. אמרי' דנעשה מומר דמוקמי' אותו בחזקת כשרות ואמרי' דשוגג הי':

(ו) וא"כ צריך לתרץ קושייתינו הנ"ל מ"ט אמרינן לר"ש דהוי ששא"ר משום מעשה שבת ולא אמרינן דלמא שוגג היה. ונ"ל דהנה בקונטרס החזקות שלי כתבנו דהך סברא שכתב הר"מ בר שניאור דבחזקה לא אזלינן בתר המסובב רק בדבר שהספק נולד דהיינו המסבב דזהו תלי' בהך מילת' דאי אמרי' דהא דאמרה התורה לסמוך על חזקה הי' מכח סברא א"כ וודאי מסתבר דהך חזקה שמעמידין אותו בחזקת כשרותו ואמרינן דשוגג הי' אלימ' טפי מהחזקת איסור דבהמה דחזקת כשרותו יש לו שייכות עם הספק ואמרינן דשוגג היה משא"כ חזקת איסור דבהמה אין לו שייכות עם הספק דאטו מי נימא שכיון שהבהמה בחזקת איסור היתה מסתמ' שחט במזיד משא"כ אי אמרינן דחזקה אינו מסברא רק מגזה"כ א"כ כך לי חזקה המסובב כמו חזקה המסבבת ואיכא נגד חזקת כשרותו חזקת איסור של הבהמה ויש לספק דלמא מזיד הי' והנה התוס' מס' סנהדרין ע"ט ע"א ד"ה וכל קבוע הקשו לר"ש דאצטריך קרא וארב לו נתכוון להרוג את זה והרג את זה פטור קבוע מנ"ל והנה ראיתי לתרץ דוודאי אי ס"ל דרוב הי' מסברא א"כ הוי קבוע חידוש ואי לאו קרא לא הו"א קבוע משא"כ א"ש חצי סובר דמנין רוב הי' רק גזה"כ ועיי' בס' שערי תורה ריש חלק ג' ובס' שערי דעה סי' ק"י ס"ק ד' וא"כ כיון דלא מצינו בתורה בקבוע לילך