תבואות השדה חלק א רמט

יחוד עי' במכילתא פ' בא ועי' בעצמות יוסף ובתוס' וי"ד שתירץ משום דכל הקהל ע"כ לא מצי למהוי שותפות בגוי' ונ"ל לתרץ דקושי' דלמא מיירי דא"ל שותפות בגוי' לא מצי להקשות רק לר' יונתן עפ"י מ"ש לעיל דאי אמרי' דשליחות הי' מסברא שיהי' מהני אז אמרי' דגבי מצות כיון דמצוה בו יותר לא מהני וא"כ שפיר קשה דלמא מיירי דא"ל שותפות דל"ל דילפי' קדשים דל"ל שותפות מגירושין וקדשים דאית לי' שותפות דהא מגירושין ליכא למילף כלל כיון שישנו חול רק אי הו"א דמסברא חיצוניות לא הי' מהני שליחות כלל רק משו"ה מהני שליחות דחס רחמנא עלי' שלא ימנע לעשות כשלא יוכל לעשות בעצמו א"כ מכ"ש גבי מצוה דמהני א"כ שפיר איכא למילף קדשים דל"ל שותפות מגירושין דל"ל שכן ישנו בע"כ דקדשי' דא"ל שותפות יוכיחו והפרכ' שכן ישנו חול ל"ש דמכ"ש במצוה כדי שלא ימנע ויתבטל מעשית המצוה וודאי מהני. והנה י"ל דבהא מילתא אי שליחות הי' מסברא או אדרבה דמסברא לא הי' מהני שליחות כלל תלי' נמי מ"ש לעיל אי אמרי' דשליח הוא כבעלי' ממש או דלא הוי כבעלים ממש רק דמהני ע"י שליח נמי עי' בריב"ש סי' רכ"ח שהבאתי לעיל דאי אמרי' דמסברא חיצונ' לא הי' מהני שליחות כלל א"כ שפיר אפש"ל דאע"ג דגלתה התורה שיכול לעשות ע"י שליח נמי מ"מ די לן במה דאמרי' דמהני ע"י שליח כמי ולא שיהי' כבעלים ממש. אמנם אי אמרי' דמסברא חיצוניות אמרי' דשליח מהני שפיר אפש"ל דהוי כבעלים ממש. והנה לעיל אות ז' כתבנו דר' יונתן דס"ל דשליח מהני להפרת נדרים נמי ס"ל דשליח הוא כבעלים ממש וא"כ ס"ל ממילא דשליחות הי' מסברא חיצונ' וא"כ פריך הגמ' שפיר דלמא לעולם גבי קדשים כיון דהי' מצוה בו יותר לא מהני שליחות דבמצוה תו לא הוי מסברא שיעשה ע"י שליח כיון דהוא גריעותא להמצוה רק בא"ל שותפות דל"ש מצוה בו יותר כמ"ש שם מהני שליח. אמנם ה"ד לר' יונתן מצי שפיר פריך הכי אבל לריב"ק דאע"ג שכתבנו לעיל דהגמ' קאי אי שליח הוא כבעלים ממש מ"מ לא שמעי' לי' בהדי' דס"ל לריב"ק הכי דהוא כבעלים ממש כמו לר' יונתן גבי הפר' נדרים וא"כ לא הי' יכול הגמ' להקשות ודלמא דא"ל שותפות בגוי' דהא מצינו למילף קדשים דל"ל שותפות מגירושין והני קדשים דא"ל שותפות כמה שהקשה בס' עצמות יוסף שהבאתי לעיל באות י"ב ול"ל דמגירושין לא מצינו למילף שכן ישנו חול דהא אי אמרי' דמסברא חיצונ' לא הי' מהני שליחות כלל רק כדי שלא יהי' לו מניעה א"כ מכ"ש דבמצוה מהני כמ"ש וא"כ שפיר איכא למילף אפי' היכא דל"ל שותפות מגירושין וקדשים דא"ל שותפות כמ"ש ולכך לא הקשה הגמ' רק לר' יונתן דלדידי' ידעי' בהדי' דשליחות הי' מסברא וא"כ ליכא למילף בל"ל שותפות מגירושין וקדשים דא"ל שותפות דהא מיד כשהתחיל ללמוד מגירושין איכא למפרך שכן ישנו חול ול"ל דקדשים דא"ל שותפות יוכיחו דא"כ דיו לבא מן הדין להיות כנדון דדווקא בא"ל שותפות משא"כ אי אמרי' דהך שכן ישנו חול לא הוי פרכא שפיר מצינו למילף אפי' בל"ל שותפות מגירושין מה תאמר שכן ישנו בע"כ קדשים דא"ל שותפות יוכיחו ול"ל דיו כיון דעיקר הלימוד הי' מגירושין אמנם אי אמרי' דשכן ישנו חול הוי פרכא ליכא למימר קדשים דא"ל שותפות יוכיחו דהא בא"ל שותפות ל"ש מצוה בו יותר אבל בל"ל שותפות דשייך מצוה בו יותר באמת לא מצי למעבד שליח:

וזאת תורת העולה ראי אמרי' דשליחות הי' מסברא היינו בעלמא בתר הרשות דאין קפידא אי עושה הדבר בעצמו או ע"י אחר אבל במצוה דאיכא קפידא לעשות בעצמו דהא מצוה בו יותר אמרי' דלא מהני שליחות ואז שפיר חשיב הפרכא שכן ישנו חול רק בא"ל שותפות דסוף סוף ל"ש מצוה בו יותר כיון דהוי נמי דידי' שפיר מהני' שליחות אמנם אי אמרי' דעיקר השליחות הי' נגד הסברא רק דאעפ"כ מהני ע"י שליח נמי כדי שלא יהי' לו מניעה כשלא יוכל לעשות בעצמו א"כ מכ"ש דצ"ל כן גבי מצות ואז לא חשי' הך פרכא שכן ישנו חול כלל דאם בדבר הרשות נתנה לו התורה כח לעשות ע"י שליח שלא יתבטל מכ"ש גבי מצות וודאי דהא טפי צריך לחוש שלא יתבטל ממצוה לגמרי ועל דרך זה תעיין היטב בכל מ"ש ותמצא כי כל דברינו נכונים בס"ד בישוב הקושיות ושקלא וטרי' דגמ' ירו"ח חיי ח"ת בסוגי' דגנב וטבח ביוהכ"פ מס' ב"ק ע"א ע"א שלמדנו על שבת שובה תרח"ם לפ"ק. אנא מלך מוחל וסולח לעוונים. למדני אורח מישור וטעם חכמים. ידענו אורח סלילה. עומק הדברים להבין בשפה ברורה. זכרנו לטובה ברחמיך הגדולים והמרובים רחמיך יהי עלינו בלמדי סוגי' דגנב וטבח ביום הכפורים. (א) במתני' איתא דף ע' גנב וטבח ביוהכ"פ וכו' משלם תשלומי ארבעה וחמשה ואח"כ במתני' ע"ד ע"ב גנב וטבח בשבת אינו משלם תשלומי ד' וה' וכן גנב וטבח לע"א ג"כ איתא שם ע"ד ע"ב דאינו משלם תשלומי ד' וה' ובדף ע"ח ע"ב איתא במתני' השוחט ונתנבלה בידו והנוחר והמעקר אינו משלם תשלומי ד' וה'. והנה לפי פשטות דמתני' הטעם בטבח בשבת וטבח לע"א דפטור מד' וה' הי' משום דבשבת וע"א איכא חיוב מיתה לכך פטור מתשלומין דקלב"מ משא"כ יוהכ"פ ליכא מיתת ב"ד רק כרת ואינו פוטר מתשלומין דלא ס"ל כר' נבה"ק דכרת פוטר מתשלומין לכך חייב בטבח ביוהכ"פ. אמנם אי משכחת גוונא לפסול השחיטה מצד עצמה אי משום שחיטת מומר כדבעינן למימר לקמן בס"ד וודאי לא הוי שחיטה כלל ופטור מד' וה' ובעקרי הדינים לענין טביחה ומכירה עי' בס' החינוך פ' משפטים סי' נ"ד ובמנחת חינוך שם ואין מכוונתינו להאריך בזה רק בענין טבח ביוהכ"פ ושבת לידע החילוק בין יוכ"פ לשבת כפי סדר הסוגי'. ונעתיק הסוגי' בס"ד בגמ' ע"א פריך על הא דחייב בטבח ביוכ"פ אמאי ניהו דקטלא ליכא מלקות מיהו איכא וקיי"ל דאינו לוקה ומשלם למרי הא מני ר"מ הוא דאמר לוקה ומשלם אי ר"מ אפי' טבח בשבת וכ"ת לוקה ומשלם אית לי' מת ומשלם ל"ל ולא והתניא גנב וטבח בשבת גנב וטבח לע"א גנב שור הנסקל וטבחו משלם תשלומי ד' וה' דברי ר"מ וחכמים פוטרין אמרי בר מינה דההוא דאתמר עלה א"ר יעקב וכו' משמי' דר' יוחנן אמרו בטובח ע"י אחר [כלומר אבל מת ומשלם ל"ל לר"מ אע"ג דאית לי' לוקה ומשלם] ופריך הגמ' וכי זה חוטא וזה מתחייב אמר רבא וטבחו ומכרו דבי ר' ישמעאל תנח או לרבות השליח דבי חזקי' תנא תחת לרבות השליח ופריך ואי בטובח ע"י אחר מ"ט דרבנן דפטרי כלומר הא ליכא חיוב מיתה ומשני מאן חכמים ר"ש הוא דאמר שחיטה שאינו ראוי' ל"ש שחיטה כלומר במתני' דפטר בשוחט ונמצא טריפה ופריך שבת שחיטה ראוי' הי' ומשני ס"ל כר' יוחנן הסנדלר גבי מבשל בשבת דמעש' שבת אסורי' מה"ת. ואח"כ פליגי בה אמוראי ר' אחא ורבינא חד אמר מעשי שבת דאוריי' וחד אמר מעשי שבת דרבנן ופריך הגמ' למ"ד מעשי שבת דרבנן אמאי פטרי רבנן אשארא [משמע דכיון דאינו אסור רק מדרבנן לא מקרי שחיטה שאינו ראוי' ולא