תבואות השדה חלק א רמז

מחותני אבל אשלד"ע אדרבה עיקר השליחות היא חידוש ואי לאו דילפינן מתרומה וגירושין מהי תיתי לומר ששא"כ וא"כ בעינן דוקא דומיא דתרומה וגירושין שאין שם דבר עבירה כלל עכ"ל ויש להמתיק הדברים ע"פ מה שהבאתי לעיל אות ז' בשם ספר ברכי יוסף דעיקר הטעם דרבת' התורה שליחות היא משום דלפעמים יהיה לו מניעה לעשות הדבר בעצמו ע"ש בס' הנ"ל סי' תל"ד לאו"ח וא"כ ממילא גבי דבר עבירה דלא איכפת לן אי יהיה לו מונע בדבר ממילא אשלד"ע אפי' בלא שום סברא דדברי הרב ודו"ק:

והנה ראיתי בחתס"ו לאו"ח סי' ר"א שכתב שם בד"ה ופשוט וז"ל אלא שם עמדתי על החקיר' אי סברא חיצונ' הוי שיהי' שליח כמותו ולא בא קרא אלא למעוטי דבר עבירה ושוב אצטריך קרא לרבות שליחות למצוה או אי נאמר בהיפוך סברא חיצונ' אין שליח כמותו ואצטריך קרא לרבות שליח למצוה ומשו"ה אצטריך למעוטי לדבר עבירה עכ"ל הנה מבואר שם ג"כ החקיר' ע"ש. והנה י"ל דאי מסברא חיצונ' הו"א דאין ששא"ב א"כ הא דרבתא התורה דמ"מ מהני שליחות היינו דרחמנא חס עלי' דלא ימנע מעשות הדבר ההוא אפי' ע"י שליח כמ"ש לעיל בשם ס' ברכ"י. וא"כ א"ש הכל דהנה י"ל עוד נ"מ אחרת אי אמרינן מסברא חיצונ' דשליחות מהני או אי אמרינן דסברא חיצונ' הי' דשליחות לא מהני דאי אמרינן דסברא חיצונ' הי' דלא מהני שליחות א"כ שפיר י"ל אע"ג דרבת' התורה דמהני שליחות מ"מ לא הוי כבעלים ממש דדי לנו אי אמרינן דמהני הדבר ע"י שליח כמו ע"י הבעלים אבל לא דלהוי השליח כבעלים ממש אמנם אי אמרינן דסברא חיצונ' הי' דשליחות מהני שפיר אמרינן דשליח הוי כבעלים ממש וא"כ א"ש הכל דכאן אזיל הגמ' דשליח הוי כבעלים ממש כמ"ש לעיל אות ה' וא"כ ע"כ ס"ל להגמ' דששא"כ הי' מסברא חיצונ' וא"כ ממילא במעיל' נמי כיון דל"ש סברא דברי הרב נמי יש שליח וא"כ שפיר קאמר הגמ' דלא אצטריך קרא לתרומה דילפינן מגירושין וקדשי' ול"ל דאצטריך דלא נילוף ממעיל' דאשלד"ע דהא במעיל' נמי בלא"ה הו"א דיש שליח כיון דל"ש סברת דברי הרב. אמנם הרמב"ם נוכל לומר דס"ל דמסברא חיצונ' זולת הני קראי לא הו"א כלל דשליחות מהני ורק כיון דגלי קרא מהני שליחות וא"כ ממילא גבי ד"ע דלא גלה לן הקרא נשאר על סברא חיצו' דלא מהני שליחות וא"כ במעיל' בלא"ה לא הי' מהני שליחות אע"ג דלית לן סברא דדברי הרב דכיון דהיא ד"ע לא מהני שליחות וא"כ נשאר קושי' הט"א שהבאתי באות ח' על מקומו דאצטריך קרא גבי תרומה דלא נילוף ממעיל' דלא מהני שליחות דמסברא חיצונ' הוי ידעי' דבמעיל' מסתמ' אין שליחות רק דילפינן חטא חטא מתרומה לכך מהני שליחות גבי מעיל' כמי וא"כ אי לאו קרא בתרומה הו"א דילפינן אפכא תרומה ממעיל' דאין שליחות ובמעיל' אין שליחות מסברא אע"ג דל"ש דברי הרב לכך כתב הר"מ שפיר דאצטריך קרא בתרומה דלא ילפינן מגירושין וקדשי' דאי לא הוי כתיב קרא בתרומה דשליחות מהני הו"א אפכא דאדרבא שליחות לא מהני דילפינן ממעיל' בגז"ש דחטא חטא רק כיון דכבר כתבה התורה גבי תרומה דיש שליחות שפיר קאמרי' דילפינן מעיל' מתרומה ודו"ק היטב. ויתבאר עוד בס"ד בענין אשלד"ע:

(יא) והנה לכאורה יש להביא ראי' לדברינו מ"ש דלהר"מ ס"ל דמסברא חיצונ' לא הי' מהני שליחות כלל אי לאו דגלי לן קרא. דהנה במס' גיטין סוף פרק האומר ס"ל שם לר"י דאומר אמרו נמי פסול, אמנם שמואל ס"ל הלכה כר"י בהא דמילי לא ממסרי לשליח ובאומר אמרו ס"ל דכשר ופליג על ר' יוסי והקשו שם הראשונים מ"ט דר"י דפסול באומר אמרו והא לא גרע מאילו ממנה שליח שלא בפניו. ועיין שם בהר"נ מ"ש בשם הרא"ה והרמב"ן תירץ דרק בגט פסול אומר אמרו משום דבעי' לשמה והשליח קאי במקום הבעל והלכך לא מהני רק אי השליח שמע מפי הבעל משא"כ היכא שלא שמע מפי הבעל רק ע"י אומר אמרו הוי כאילו לא נכתב לשמה וא"כ ממילא גבי מתנה באמת מהני אומר אמרו כיון דמצד השליחות אין קפיד' רק משום חששה דלשמה ובמתנה לא שייך וע"ש בס' גט פשוט סי' ק"כ ס"ק כ"ה. והנה הרמב"ם בפ"ז מהל' זכי' ומתנה הלכה י כתב להדי' לפסול במתנה נמי אומר אמרו וא"כ ע"כ לא ס"ל כשיטת הרמב"ן דאומר אמרו לא פסול רק מטעם לשמה דא"כ הי' להכשי' במתנה וע"כ דס"ל דאומר אמרו לא מהני דשליחות ע"י אומר אמרו לא מהני כלל ועיין בש"ע חו"מ סי' רמ"ד ובאה"ע סי' קמ"א. וא"כ אפש"ל כיון דעיקר השליחות לא הי' מהני מסברא חיצונ' רק דגלה לן קרא וכיון דמהני קראי דתרומה וגירושין וקדשים לא מצינו לכבו' מקרא שליחות ע"י אומר אמרו דבגירושין כתבה התורה ונתן בידה ושלחה משמע דהי' שליח להוליך הגט ובתרומה כן תרימו ובקדשים ושחטו. וכיון דבקדשי' לא מצינו שליחות בכה"ג ע"י אומר אמרו שפיר ס"ל להר"מ דאומר אמרו לא הוי שליחות כלל והוי נמי בכלל מילי ולכך פסול במתנה נמי ודו"ק:

(יב) ועפ"י מ"ש דסוגי' דהכא ס"ל דשליחות הי' מסברא חיצונ' ולכך נוכל למילף תרומה מגירושין וקדשים ול"ק דאי לא כתיב גבי תרומה שליחות הו"א אפכא דילפינן תרומה ממעיל' דמסתמ' אשלד"ע כמ"ש דבמעיל' נמי מסברא יש שליח כיון דל"ש סברא דברי הרב וכו' נראה לי ליישב שקלי' וטרי' דגמ' דהנה הגמ' הקשה הניחא לריב"ק אלא לר' יונתן דיליף מהכא שכל ישראל יוצאים בפסח אחד שליחות מנ"ל מיני' ודלמא שאני הכא דאית לי' שותפות בגויה והקשה הפנ"י דאמאי לא פריך הגמ' מיד בתר דמייתי הך דריב"ק הו"ל להקשות הניח וכו' אלא לר"י מא"ל. ונראה דהנה בס' עצמות יוסף הקשה מאי פריך ש"ה דאית לי' שותפות בגויה דנעביד תחלת הדין בק"ו מגירושין ומה גירושין שאין רוב מעשיהם ע"י שליח עושה שליח שאר קדשים לכ"ש מה לגירושין שכן בע"כ קדשים יוכיחו ע"ש דכאן ל"ש לומר דיו כמו קדשים דווקא בא"ל שותפות בגויה דהא עיקר הילפות' הי' מגירושין ותירץ דהכא דאית לי' שותפות לא הוי טעמא כלל משום שליחות אלא כיון דא"ל שותפות בגויה הו"ל כאילו הו' ובעליו עמו והוא הולך לעשות חלקו וממיל' נעשה גם של חבירו וכיון שכן כדפרי' מה לגירושין שכן ישנו בע"כ ל"ש לתרץ ולומר קדשים דהכא יוכיח דהכא לא הוי מטעם שליחות ע"ש היטב. והנה מלשונו משמע להדי' דהא דפריך הגמ' דלמא ש"ה דא"ל שותפות בגויה אין הכוונה דרק שותף יכול להעשות שליח דהכא לאו בתורת שליחות כלל קאתינ' עליו אמנם ממ"ש רש"י בד"ה דאית לי' שותפות וז"ל דהא של כל הקהל הי' אבל שליח בעלמא לא וכן בתוס' בד"ה ודלמא ש"ה וז"ל פירוש אבל לשוי' שליח היכא דליכא שותפות מנ"ל עכ"ל מוכח להדי' דמפרשי' דקושי' הגמ' אזלא אע"ג דהכא הי' נמי בתורת שליחות ה"ד כיון שהוא שותף אבל שליח בעלמא לא וא"כ כיון דהכא נמי הי' בתורת שליחות הדר' קושי' עצמות יוסף לדוכת' דנילוף מגירושין וכי פרכא מה לגירושין שכן ישנו בע"כ אמרינן הני קדשים יוכיחו דלית' בע"כ ואפ"ה משוי שליח. ונראה דקושי' הע"י יש ליישב בפשיטות