תבואות השדה חלק א רמה

והנה אי הוי הגמ' משני דילפינן מושחטו אותו מדקרי לשליח קהל דשמעינן דשליח הוי כבעלים ממש לא הוי מקשי התוס' מידי דכאן גבי פסח גלי רחמנ' דבעינן דוק' בעלים מדקרי לשליח קהל רק דגלה לן נמי דשליחות מהני דשליח הוי כבעלים ממש וא"כ אין כאן קושי' מפש"א דל"ב בעלים דכאן גבי פסח גלי לן הקר' דבעינן בעלים רק דהשליח עומד במקום הבעלים כמ"ש ודוק. והנה אי הוי הגמר' משני דגבי פסח גלה לן קרא דבעינן בעלים דוק' רק שהשליח עומד במקום הבעלים בודאי לא היה מקשי התוס' מידי על התרצן נמי אמנם כיון דהגמ' קאמר נפקא לי' מדריב"ק דמשמע דילפינן בכל קדשים דבעינן בעלים רק דמהני ע"י שליחות נמי מפסח דאי ריב"ק לא קאי רק על פסח לחוד משום דגלי' ביה קרא ושחטו אותו הו"ל להגמ' לומר כדריב"ק ולא נפק' ליה דמשמע דקאי על כל הקדשים וכן מלישנ' דריב"ק נמי הכי משמע דקאמר מנין ששלוחו ש"א כמותו שנאמר ושחטו אותו כו' אלא מכאן ששלוחו ש"א כמותו והנה מה דמסיים אלא מכאן כו' הוא יתור לשון וע"כ דכוונתו דמכאן ילפינן לכל הקדשים דמסתמ' בכל הת"כ לא ילפינן מקדשי' כדפריך לקמן שכן רוב מעשיהם ע"י שליח וא"כ כיון דמשמע דבכל הקדשים ילפינן מפסח דבעינן בעלים עכ"פ רק דהשליח עומד במקום הבעלים ע"ז שפיר הקשו התוס' דאמאי לא ילפי' מפס"א דבשאר קדשים לא בעינן בעלים כלל וכוונת קושייתם דאז ילפינן מפסח דבאמת בעינן בעלים רק דמהני ע"י שליח נילוף מפש"א דלא בעינן בעינן בעלים כלל וממילא לא בעינן שליח כלל ונ"מ דא"א דבעינן בעלים רק דמהני ע"י שליח א"כ היכא שלא עשאו שליח לא מהני דל"ל דמהני מטעם זכיה דזכיה היה לו ומהני אפי' בלא עשאו שליח דהא ניחא ליה טפי למעבד מצוה בגופי' כמ"ש הריטב"א אמנם אי ילפינן מפש"א דלא בעינן בעלים כלל א"כ מהני אפי' בלא עשאו שליח וא"כ ל"ק רק על התרצן משא"כ על המקשה לא קשה מידי דהא מה דלא בעינן בעלים ושליח ש"א כמותו הם שתי ענינים נפרדים כמ"ש דהיכא דלא בעינן בעלים אין כאן ענין לשליחות כלל ולא קאי קושייתם רק על התרצן דאמאי לא ילפינן באמת שאר קדשים מפש"א דלא ניבעי בעלים כלל וע"ז תירצו דדוקא היכא דאית בע"ב אמרינן דלא בעינן בעלים כמ"ש לעיל ריש הסוגיא להסביר דברי התוס' או כיון דאית' בע"כ לא איכפת לן כלל דעתו ולכך לא בעי' בעלים משא"כ היכא דבעי' דעתו דבעינן ע"כ בעלים בזה אצטריך לן למילף מפסח דשליח הוא במקום הבעלים ואין כאן מקום להשגת מהרש"א על סברת התוס' דאדרבה דהיכ' דאית' בע"כ לא תליא ביה מילתא כלל ואינו יכול לעשות שליח דהכא לאו מתורת שליחות כלל קאתינא עליה רק דאמרינן מכיון דלא בעינן דעתו ממילא לא בעינן בעלים כלל וא"כ אין נ"מ במה שלא תליא בדעתו שמשו"ה לא יוכל לעשות שליח דא"נ איפכ' אמרינן כיון דל"ב דעתו אין לנו נ"מ כלל בדעתו וא"צ כלל לשליחותו ודוק:

(ו) והנה לפי סברת התוס' שכתבנו בפירושם דכל היכא דאית' בע"כ ל"ב כלל דעת בעלים וא"כ צ"ל דפסח לית' בע"כ מדחזינן שהקפידה תורה על השליחות וע"כ דבעינן דעת בעלים והנה ראיתי בס' נדפס מחדש ארי' דבי עילאי שהאריך בזה אי פסח אית' בע"כ. והנה נ"ל דלכאו' היה הסבר' פשיט' דבפסח נמי ממשכנים אותו כשאר מ"ע ומה שהשיג המהרש"א ע"ד התוס' דהא אדרבה מצינו איפכא דחייבי חטאות ואשמות אין ממשכנים אותו עיין במל"מ פי"ד מהלכות מעה"ק הלכה י"ז בשם הרמב"ן דלאחר שעברו ג' רגלים בכולן ממשכנים אותו רק קודם ג' רגלים אין ממשכנים אותו דאמרינן דמסתמ' יביא אפי' בלא כפייה דניחא ליה בכפרה כמ"ש שם במס' עירוכין להדיא בגמ' וא"כ ניחא דברי התוס' דודאי גבי חטאות כיון דע"כ צריך להביא אמרינן דלא בעינן כלל דעתו ול"ב בעלים כלל כמ"ש דכאן אזלי התוס' דלא ניבעי בעלים כלל כדנראה משיטת הגמ' מסכת מנחות שהבאתי משא"כ בעולות ושלמים דאע"ג דלאחר שנדר מחוייב להביא בע"כ מ"מ כיון דעיקר מה שהביא עצמו לידי חיוב היה תליא בדעתו לחודא לא מסתבר לומר דלא בעינן כלל דעת בעלים בשעת שחיטתו כיון דעיקרו היה מדעתו וכד דייקא תמצא שאין כאן שום מקום להשגת מהרש"א אמנם בפסח אע"ג שהיא מצוה חיובית שפיר אמרינן דסל"א בדעתו וממילא בעינן דעת בעלים ואין כאן מקום לכפית ב"ד גבי פסח דהא יכול לומר שנטמא ול"ל דיכפהו אח"כ לעשות פסח שני דהא יכול לומר אח"כ שהזיד בראשון ולא הביא וכאן ל"ש דאין אדם משים עצמו רשע ולא יהיה נאמן כמ"ש התוס' מס' ב"מ ג' ע"ב ד"ה מה אם ירצה לומר ע"ש וממילא א"ש דגבי פסח וכן בכל הנהו קדשים דלית' בע"כ בעי' בעלים דוקא רק דהתורה גלתה שהשליח במקום בעלים קאי אמנם בהנהו דאית' בע"כ כמו פש"א שפיר ילפינן דלא בעינן כלל בעלים ואין כאן ענין כלל לשליחות ומ"ש התוס' דין היה שיעשה שליח אין כוונתם בתורת שליחות רק סמכו עמ"ש מתחלה דל"ב בעלים וממיל' אין נ"מ לן מידי בשליחות ודו"ק היטב כי כל דברי התוס' נכונים בס"ד ונמלטנו מהשגת מהרש"א ודו"ק:

(ז) ועפ"י מ"ש לעיל בשם הריב"ש דתרי גווני שליחות יש או דאמרינן דמהני ע"י שליח נמי או דאמרינן דשליח הוא כבעלים ממש יש לפרש בזה המכילת' פ' בא וז"ל ושחטו אותו וכי כולן שוחטים אותו אלא מכאן לעשות שלוחו כמותו מכאן אמרו ששא"כ ושחטו אותו בין בחול ובין בשבת ומה אני מקיים מחלליה מות יומת בשאר מלאכות חוץ משחיטת הפסח או אף בשחיטת הפסח ומה אני מקיים ושחטו אותו בשאר כל הימים חוץ משבת ת"ל ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו ואפילו בשבת דברי ר' יאשי' אמ"ל ר' יונתן (כך גרס המפרש שם ולא כמ"ש ר' נתן) עדיין לא שמענו כלומר דלמא שחיטת הפסח אינו דוחה השבת ואי משום דכתיב במועדו היינו היכי דאוקמ' בחול דוק' נם לו ר"י הרי היא אומר צו את בנ"י ואמרת אליהם את קרבני לחמי וכו' אם ללמד על התמיד שתדחה סבת והלא כבר נאמר וביום השבת שני כבשים וכו' ומת"ל במועדו אלא להקיש ולדון גז"ש נאמר כאן במועדו ונאמר להלן במועדו מה כאן דוחה שבת אף להלן כלומר גבי פסח דוחה שבת והנה יש להבין מ"ט לא קבל ר' יונתן דברי ר' יאשיה מעיקר' כשרצה ללמוד ממועדו דכתיב בפסח גופא דדוחה שבת עד שלמדו בגז"ש. ולר' יאשיה ניחא מעיקרא ללמוד דדוחה שבת אפי' בלא גז"ש וראיתי בחי' המקנה דכאן רצה המכילתא להשמיענו דאפילו בשבת יכול לעשות שלוחו והנה א"כ צריך להבין מ"ט פשיטא ליה לר"י דמותר לשליח לשחוט אפי' בשבת ולר' יונתן לא ניחא ליה עד דנלמוד מגז"ש דתמיד ונ"ל דר"י ור' יונתן כל חד לשיטתייהו אזלי דהנה במס' נדרים ע"ב ע"ב פליגי ר' יאשי' ור"י אי הבעל יכול להפר נדרי אשתו ע"י שליח דלר' יאשיה אין יכול להפר משום דכתיב אישה יקימני ואישה יפירנו אמ"ל ר' יונתן מצינו בכל הת"כ ששא"כ וע"ש בחי' הריטב"א דלרבי יאשיה אפילו בנדרים שנדרה כבר נמי אינו מצי להפר ע"י שליח וכן היא דעת הרמב"ן שם והנה לכאורה יש להבין באיזה סברא נחלקו ר"י ור' יונתן דהא מסתמא ר"י נמי ס"ל ששא"כ ואע"ג דהגמרא קאמר