תבואות השדה חלק א רמג

שער ח בעזרת ד' הפועל ישועות אתחיל לכתוב ח"ת בסוגיא דשליחות קידושין מ"א מ"א. (א) בגמ' שליחות מנ"ל דתני' ושלח מלמד שהוא עושה שליח ושלחה מלמד שהי' עושה שליח ושלח שלחה מלמד שהשליח עושה שליח אשכחן בגירושין בקידושין מנ"ל וכ"ת דיליף מגירושין מה לגירושין שכן ישנו בע"כ ופרש"י הלכך אתניהו נמי ע"י שליח והקשה בס' המקנה אמאי לא יליף שליחות בקידושין מגירושין דידה דליתא בע"כ ותירץ דמה שהי' מתגרשת בע"כ הי' בכלל הפרכא שכן ישנו בע"כ וכיון דלא בעי' דעת' דין הי' שתעשה שליח. אמנם לפימ"ש מהרש"א לקמן בתוס' ד"ה נפקא לי' מדריב"ק דמה שמקריבין אותו בע"כ הי' לגריעותא שלא יכול לעשות שליח א"כ אכתי קשה דנילף שליחות מגירושין דידה דאע"ג דלא בעי' דעת' ואפ"ה מצי משוי שליח ולומר דאיכא למימר הכי כלומר כסברת התוס' דכל דלא בעי' דעתה מצי טפי משוי שליח או כסברת מהרש"א דאדרבא דכל היכא דלא בעי' דעת המשלח הי' לגריעותא דלא מצי משוי שליח הי' דוחק עי"ש במקנה. ונראה דיש להסביר הענין שפיר בלא דוחק ויש לקיים אלו שני הסברות סברת התוס' דכל דלא בעי' דעתו מצי טפי משוי שליח וסברת המהרש"א ג"כ דאדרבא דכל היכא דלא בעי' דעת המשלח לא הוי בידו לעשות שליח. דהנה ראיתי בס' שנות חיים סי' קצ"ח דיש שני דרכים בענין ששא"כ הדרך שהמשלח בשעת עשי' השליח מוסר כחו ודעתו להשליח הדרך השני שהשליח מוסר דעתו למשלח והנה אי אמרי' כדרך הראשון דכל כח השליחות הי' מה שהמשלח מוסר דעתו להשליח א"כ שפיר מצינו למימר כסברת מהרש"א דע"כ מהני ענין השליחות רק היכא שהדבר תלוי בדעת המשלח א"כ יש לו כח וזכות למסור דעתו לשליח משא"כ היכא שאין הדבר תלוי בדעת המשלח א"כ ממילא אין לו כח וזכות למסור דעתו לשליח אמנם אי אמרי' דענין השליחות הי' מה שהשליח מוסר דעתו להמשלח י"ל דהענין הי' כך דבאמת כל ענין השליחות הי' מצד הסברא לומר דלא מהני דבשעת עשיית השליח יש מדיין ביד שניהם לבטל השליחות. וכה"ג ראיתי בנו"ב מד"ק לאה"ע סי' ע"ה שהקשה האיך אמרי' לקמן לב"ש דיש שליח לדב"ע הא הוי התראת ספק דשמ' לא ישמע לו השליח עי"ש. וא"כ עכ"פ לא יגמר ענין השליחות רק בשעת עשיית השליח הפעולה יש לו להענין מל מה לחול כיון שעושה מעשה. אמנם ניהו דהענין אז קיים מצד השליח כיון שעושה מעשה מ"מ מצד המשלח אין להענין על מה לחול כיון דהמשלח אינו עושה מאומה ומה שמסר לו כחו מתחלה הי' אינו ענין חזק כיון דאיתא בחזרה בכ"פ. וא"כ שפיר הי' אפש"ל דבדבר דלא בעי' דעת המשלח כלל שפיר מתחי' ענין השליחות שיהי' קיים וחזק בשעת עשיי' השליח לפעולה ול"ל דאכתי אין הענין חזק מצד המשלח דהא באמת לא בעי' כלל דעת המשלח לפעולה ההוא. וא"כ דל דעתו וכחו מהכא ונשאר עכ"פ המעשה קיים מצד עשיי' השליח להפעולה משא"כ בדבר דבעי' דעת המשלח נמי באמת לא מהני כלל שליחות כיון דמצד המשלח אין כאן שום ענין חזק שיחול השליחות וא"כ א"ש סברת התוס' לקמן דדווקא היכא דלא בעי' דעת המשלח אז מהני השליחות כמ"ש. וא"כ א"ש מה דקאמר הגמ' דליכא למילף קידושין מגירושין משום דמשליחות דידי' ליכא למילף דדלמא הוי ענין השליחות מה שהמשלח מוסר כחו ודעתו לשליח וא"כ רק בגירושין יוכל למסור כחו משום דהכל תלוי רק בו ויש לו כח גמור וזכות בענין ההוא שימסרנו לשליח משא"כ בקידושין דאין כל הענין תלוי רק בו דבעי' דעת האשה נמי א"כ אין לו כח כ"כ וזכות שיוכל למסור לשליח ומשליחות דידה נמי ליכא למילף דדלמא ענין השליחות הי' שהשליח מוסר כחו למשלח א"כ אין נגמר הענין רק בשעת שהשליח עושה שליחותו ולא מהני רק אם לא בעי' בשעת ההוא דעת המשלח משא"כ אם גם בשעת ההוא בעי' דעת המשלח אין הענין חזק כ"כ שיוכל השליחות לחול וא"כ לא מצינו למילף בקידושין דבעי' דעת המשלח לא משליחות דידיה ולא משליחות דידה ודו"ק ולקמן נבאר עוד הענין בס"ד:

(ב) ובתוס' בד"ה מה לגירושין שכן ישנו חול הקשו אמאי לא פריך שכן ישנו בע"כ ותירצו משום דהומ"ל קידושין יוכיחו. וכן אח"כ בסמוך בתוס' בד"ה שכן ישנו במחשבה כתבו דקידושין הוי מצינו למילף מגירושין ותרומה דכי פרכה מה לגירושין שכן ישנו בע"כ תרומה תוכיח וע"ז הקשה הפנ"י דהא תרומה נמי לכאורה אית' בע"כ שהרי יכול לתרום באין מוחה ומעכב על ידו. ונ"ל לפרש דסך פרכא שכן ישנו בע"כ הכוונה הי' כך דבאמת לא נתנה התורה רשות לעשות שליח רק בדבר שחזינן שניתן לו כח כ"כ ששניהם הם בעלי דברים האיש והאשה שע"י מעשה שניהם נתקיים ונגמר הדבר דהיינו ע"י נתינת הבעל וע"י קבלת האשה ובדבר זה חזינן שהעדיפ' תורה כחו של הבעל מכח האשה שפי' אמרינן דמשו"ה מצי לעשות שליח ג"כ שהרי חזינן יפוי כח גבי' משא"כ גבי תרומה מה שיכול לתרום שלו באין מוחה ומעכב זה לא נחשב ליפוי כח כלל דמאן יעכב על ידו כיון שאין כאן שום בעל דבר אחר עומד לנגדו ורק גבי גירושין חשוב יפוי כח מה שיכול לגרשה בע"כ דשם אע"פ שהי' המעכב' מ"מ יכול לגרשה שפיר מקרי יפוי כח ומשו"ה מצי ג"כ לעשות ע"י שליח ואין ללמוד משם ודו"ק. ועיקר פירכת הגמ' מה לגירושין שכן ישנו בע"כ לכאורה יש להקשות על מה שהעלה בנו"ב מד"ק לאה"ע סי' ב' דע"י שליח אין יכול לגרש בע"כ דלאו כל כמיני' לשוי' שליח לחוב לאחרים ע"ש ובנו"ב מד"ת לאה"ע סי' ק"י מ"ש בזה א"כ אמאי לא נילוף קידושין משליח דגירושין שעושה שליח דמרבינן מושלח ושלחה ואע"פ שאינו יכול לגרש בע"כ אפ"ה מצי משוי שליח שני א"כ ה"ה בקידושין אע"ג שא"י לקדש בע"כ מצי משוי שליח ויהי' לכאורה מכאן השגה גדולה על הנו"ב. אמנם לפי מאי דמסקי' במס' גיטין כ"ט ע"ב דכלהו שלוחי' שלוחי דבעל נינהו דהא אם מת הבעל מידי מששא אית בי' ואם השליח הראשון מת לא נתבטלה שליחות השני א"כ כיון דגם השליח השני מכח דבעל קאתי שפיר לא מצינו למילף מגרושין שכן ישנו בע"כ ואע"ג דשליח ראשון מצי משוי שליח שני אע"ג שאין יכול לגרש בע"כ מ"מ השליח השני נמי מכח דבעל קאתי ודו"ק:

(ג) ברש"י בד"ה מנלן דשליח תורם ובסמוך בה"א דפריך הגמ' מהא דתניא גבי חבור' שאבד פסחה וכו' מנ"ל פרש"י דשליחו של אדם כמותו לשחיטת קדשים ולכאורה יל"ד מ"ט שנה רש"י הלשון דגבי תרומה לא קאמר מנ"ל דששא"כ רק מנ"ל דשליח תורם וגבי קדשים קאמר דקושית הגמ' הי' מנ"ל דששא"כ. ונ"ל עפ"י מ"ש בשו"ת הריב"ש סי' רכ"ח וז"ל ועוד י"ל בדרך אחרת דכי ילפי' ששא"כ מדכתיב בפסח ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל כמותו ממש ילפי' שהרי קרא השליח בשם כל הקהל וא"כ השליח כבעלים לגמרי ובגירושין דלא קרא השליח בשם הבעל אלא שרבה הכתוב מושלח