תבואות השדה חלק א רמ

(יט) בענין ריחא מילתא מצינו כאן במס' ע"א ובמס' פסחים ד' מיני ריח' א' בת תיהא שהריח נכנס בעין או ששואב לתוך נחיריו כמ"ש התוס' במס' ע"א י"ב ע"ב ד"ה אלא בוורד שהריח נכנס לתוך החוט' ע"ש או כמ"ש הר"נ ששואב הריח לתוך הפה מ"מ בין כך וב"כ נכנס הריח בגופו בלי שום תערובות דבר אחר ב' ריח המעורב תוך דבר אחר כמו ריח כמון שהסיק בו התנור שנכנס הריח לתוך הפת וריח כי האי שנכנס לתוך דבר אחר ואח"כ אכלו אפשר דקיל מריח' דבת תיהא שעומד בפ"ע ונכנס לתוך גופו בלי שום תערובות וכן כתבו התוס' ד"ה רבא אמר וז"ל ואביי כעין דהכא דאמר ריחא מילתא הי' אמר אנא דאמרי אפי' כלוי דאמר במס' פסחים ריחא לאו מילת' הי' דשאני הכא שהי' נהנה ומריח מן האיסור היין עצמו הלכך הרי הי' לגמרי כאילו הי' שותה אבל התם כלומר גבי בשר שחוטה שצלאו עם בשר נבלה אינו אלא ריח האיסור בכנס בתוך ההיתר והי' אוכל את ההיתר ובהא אפי' אביי מודה דריחא לאו מילת' הי' ועי' ומהרש"א שהקשה דא"כ מאי פריך לי' רבא לאביי מכמין הא היכא גבי כמון הריח של הכמון מעורב תוך הפת וכן גבי הרוד' פת חמה ונתנו עפ"י חביות נמי הריח של יין של תרומה מעורב עם הפת. אמנם בתוס' מס' ב"ק קט"ז ע"א ד"ה הכרעה בסוף דבריהם שם מבואר להדי' הסברא להיפוך דהריח שנכנס לתוך המאכל יש לאסור טפי דהוי כאילו אוכל מן האיסור משא"כ כשהריח הי' בפ"ע דאינו אוכל כלום ע"ש וא"כ לפי הך הסברא טפי יש לאסור בריח של כמון תוך הפת ממה שנאסור ריח דבת תיהא. ג' מצינו ריחא דבשר נבלה עם השחוטה שם יש ריח פיטום ג"כ ואפשר דריח כהאי גרע לכ"ע אע"ג שמעורב. ד' ריחא דפת שנתנו עפ"י חביות של יין וריחא כי האי אפשר דהוי כרית דפיטום כן כתב המהרש"א כיון דמייתי הך דפת חמה במס' פסחים ע"כ דדמי' לריח דפיטום והנה התוס' סוף ד"ה רבא אמר כתבו להדי' דאפי' ריח דלאו פיטום מ"מ משהו הוי ולכך בחמץ בפסח דאסור במשהו אפילו ריח כי האי יש לאסור. ונמצ' ד' מדריגות בריח א' היכ' שהריח היה בפ"ע כגון ריח דבת תיהא וזה היה לאסור לכ"ע רק משו"ה רבא שרי מפני שמזיקו ב' היכ' שהריח נכנס לתוך ההיתר כגון בשר נבלה שצלאו עם בשר שחיטה מ"מ היה ריח של פיטום:

ג' היכ' שהריח מעורב ואינו מפטם כגון תנור שהסיקו בכמות של תרומה די בפת שנתנו עפ"י חביות של יין תרומה והנה הר"מ פט"ו מהלכות תרומות פסק סתמ' להתיר משמע אפילו בפת חמה וחביות פתוחה ואינו אוסר רק בפת שעורים דהתם שואב מלחלוחית יין ממש. אמנם הש"ע ביו"ד סי' ק"ח סעיף ד' פסק לאסור בפת חמה וחביות פתיחה אפי' בדיעבד אע"ג דפסק ריחה לאו מילתא משמע דס"ל דפת חמה וחביות פתיחה נכנס מן היין ממש תוך הפת ע"ש בש"ך ס"ק כ"א וכ"ב ובתוס' ד"ה רבא אמר שכתבו וז"ל ריח החזק שבכולן פת חמה וחביות פתוחה דאסור לכ"ע עכ"ל. (כ) הרי"ף בפרק ג"ה כתב דהא דס"ל לרב במס' פסחים ריחא מילתא גבי בשר שחיטה שצלאו עם בשר נבלה הי' משום דס"ל לרב מב"מ במשהו וריחא אע"ג דלא הוי כגופו של איסור מ"מ לא גרע ממשהו ולכך לדידן דס"ל מב"מ נמי בטל ואדרבא מב"מ קיל מבשא"מ דבא"מ בנו"ט ובמב"מ חד בתרי בטל א"כ ממילא ריחא לאו מילתא. הנה דעת רש"י ע"כ אינו כן דהא רש"י ס"ל נמי דבמב"מ ל"ב במס' חולין ק"ט ע"א ד"ה ותו לא מידי ואפ"ה פסק כלוי מס' פסחים ע"ו ע"ב וע"כ דס"ל דריחא אפי' משהו לא הוי והטעם דריח אין בו שום איסור כלל עי' בס' מחה"ש סי' המית ס"ק ד'. וכה"ג כתב דריחא לאו מילתא מדילפי טעם כעיקר ממשרת משמע דוק' טעם ממש אסור ולא הריח' ע' בס' בה"ג בהלכ' דם וכתב הגאון ר' מאיר א"ש ז"ל בס' אמרי בינה בסוגי' דריח' מלת' דא"כ למאן דיליף טעכ"ע מגעולי מדין שפי' נוכל לומר דריח נמי אסור מה"ת דהא אפשר דהתורה הוצרכה הגעלה משום הריח במי ועפ"ז אמרנו דמש"ה היה ס"ל לרב מרי במסכת ע"א ובמסכת פסחים דר"מ ור"י פליגי בריח' מילת' דר"מ ס"ל ריח' מילת' דהנה במסכת פסחים בעינן למימר דלא ילפינן טעכ"ע מגמ' משום דחידוש היא דהוי לפגם עיין בסוגי' דהיתר מצטרף לאיסור וא"כ ר"מ דס"ל מס' ע"א ס"ז ע"ב נוטל"פ אסור דאדרב' משם ילפי' לכ"ע דנו"ט לפגם אסור וא"כ שפיר ילפינן טעכ"ע מגמ' וא"כ ממיל' נוכל שפיר לומר דריח' נמי אסור מה"ס כיון דלא ילפינן ממשרת:

(כא) ובעיקר הדין אם הריח יש בו איסור מצד עצמו רק דמשו"ה אינו אוסר משום דלא הוי רק משהו ובטל או דאמרינן דהריח אין בו איסור כלל דהא אפי' טעמ' נמי לא היה אסור אי לאו דגילה לו קרא או ממשרת או מבב"ח למדסי מדברי הר"מ שאין כל הריחות שוים. הנה במס' תרומות פט"ו הלכה י"ד כתב וז"ל תנור בכמון של תרומה ואפה בו הפת מותרת שאין כאן טעם כמון אלא ריח כמון והריח אינו אסור עכ"ל מדכתב והריח אינו אסור ולא כתב שהריח אינו אוסר משמע ע"כ דס"ל דאפילו הריח בעצמו נמי אין שם איסור כלל וכן פי"ג מהמ"א הל' י"ד כתב וז"ל ומותר לישראל להריח בחביות של יי"נ ואין בזה שם איסור שאין הריח כלום לפי שאין בו ממש עכ"ל מזה משמע נמי לפדי' דאפי' משהו לא הוי שהרי כתב מותר לכתחלה ועוד דגבי יין אפי' בשותה כ"ש נמי לוקה כמ"ש הר"מ להדי' פי"א מהמ"א הלכה א'. ודלא כמ"ש הלח"מ פי"ג דהר"מ פסק ריחא מילת' כרב והכא שרי משום שרית היין מזיק לו דהרי הר"מ לא הזכיר כלל מזה שמזיקו ומ"ש שם הלח"מ דהר"מ פסק בפט"ו מהמ"א כרב דריחא מילת' ז"ל הר"מ פט"ו שם הלכה ל"ג אין צולין בשר שחיטה עם נבלה בתנור אחד וכו' ואם צולין תר"ז מותר וא"כ אדרבה פסק להדיא כלוי דלוי נמי לא שרי רק בדיעבד כמ"ש הרא"ש להדי' פ' ג"ה דלוי נמי לא שרי רק בדיעבד ואם כוונת הלח"מ דבלכתחלה פסק עכ"פ ברב א"צ כלל לומר דפסק כרב מאחר דנוכל לומר דפסק כלוי ולוי נמי לא שרי רק בדיעבד ונוכל להשוות דעת הר"מ לדעת רוב הגאונים רש"י והרי"ף דפסקו כלוי ולוי נמי לא שרי רק לכתחלה אמנם מדכתב שם הר"מ וז"ל שהריח אינו אוסר ואינו אוסר אלא טעמו של איסור עכ"ל תנה מדלא כתב שהריח אין בו איסור כמ"ש בהלכות תרועות רק שהריח אינו אוסר משמע דהריח מצד עצמותו היה אסור כמו שהטעם אסור רק לאסור אחרות יש חילוק בין ריח לטעמ' דטעמ' יש לו כח אף לאסור משא"כ הריח אין לו כח לאסור אבל מ"מ מצד עצמו יש בו איסור וכדי שלא יהיה נראה דברי הר"מ כסותרים דבהלכות תרומות ופי"ג מהמ"א נראה מלשונו דהריח אין בו שום איסור כלל מצד עצמו בזה שפיר יש לחלק כמ"ש הלח"מ פי"ג דריחא של נבילה דהיא ריח פיטום שהיא ריח חזק אסור היא מצד עצמו רק שאין לו כח לאסור משא"כ ריחא דבת תיהא או של כמון דלא הוי פיטום אין בו שום איסור כלל אפי' מצד עצמו ולכך כתב בהלכות תרומות והריח אינו אסור דאין בו שום איסור כלל:

(כג) דעת הרי"ף פרק ג"ה דכל ריח הוי משהו שהרי כתב דטעמא דרב דס"ל ריחא