תבואות השדה חלק א רלט

ממש אינו נתפס בקדושת שביעית ה"כ גבי דמי ע"א אע"ג שהעכו"ם חיי' לו ויש לו לישראל שיעבוד על העכו"ם מ"מ כיון שאינו נותן לו מיד לא הוי דמי ע"א ממש אע"ג דמיחד שיעבודי' ואינו נתפס באיסור ע"א ודו"ק:

(יז) כתב הרשב"א בתוהבה"א בית ה' שער ב' דהא דאסור באומר לפועלים צאו ואכלו בדינר זה כשהקרי' לו הדינר דווקא היכא שאמר להעכו"ם תחנוני המוכר יי"נ דינר זה יהא בידך עד שאקח היין ונמצא דהדינר עדיין של ישראל בשעה שלוקחים הפועלי' היי"נ משא"כ היכא שרשות בעד העכו"ם להוציא הדינר א"כ בשעה שהפועלים נוטלין היין מן העכו"ם תו לית' הדינר של ישראל ול"ק היין ומביא ראי' מאתנן דאמרינן היכי דנתן לה ואח"כ בא עלי' כיון דאמר לה קנה מעכשיו קנה לה מעיקר' ולא חל איסור אתנן וה"נ כיון שכבר קנה העכו"ם הדינר קודם שנתן היין לפעליו ל"ה קונה יי"נ והטור הביא הך דהרשב"א ביו"ד סי' קל"ב וכתב וא"נ והנה צריך ליישב לדעת הטור ראי' הרשב"א מהך דנתן לה ואח"כ בא עלי' דלא חל איסור אתנן וראיתי להפר"ח באו"ח סי' ת"נ ס"ק ו' שכ' דל"ד דגבי אתנן בשעת נתינות האתנן אין הביאה בעולם משא"כ הכא גבי יין בשעה שנתן הדינר היין כבר הי' בעולם נקנה להישראל מיד ולי נראה לחלק בפשיטות דבשלומא גבי אתנן אנו דנין על הטלה אם הי' בתורת אתנן בזה שפיר אמרינן כיון שקנתה הטלה קודם הביאה איך יחול אח"כ איסור אתנן למפרע על מה שהי' שלה קודם הביאה משא"כ הכא אין אנו דנין על הדינר שיאסור תמור' היין שנותן אח"כ לפועלים רק אם היין נקנה לישראל או לא בזה שפיר אמרינן דאע"פ שרשות בידו להוציא הדינר מ"מ הרי בשעת שנותן היין להפועלים אין לו שום תביעה על הישראל וממיל' קנה הישראל היין במה שהנכרי נשתעבד לו בנתינות הדינר דע"כ ל"א דאע"ג דמיחד שיעבודי' לא מתסר כמש"ל אם מכר לנכרי בהקפה דאע"ג דהנכרי משיעבוד לו ל"מ דמי ע"ז שיחול איסור ע"ז על השיעבוד ה"ד התם דאין השיעבוד תמורת ע"ז ממש דהא אכתי אינו מבורר ממה יגבה עבור הע"ז שמכר לו לכך ל"ה דמי ע"ז משא"כ הכא דאותו השיעבוד שהעכו"ם נשתעבד לתת לו יין עבור הדינר ונותן לו יין ותו אין להישראל עליו שום תביעה על הדינר שנתן לו בזה שפיר קנה הישראל היין וא"כ הוי כנותן למועליו יי"נ שלו ולכך ס"ל להטור דכל שהקדים לו הדינר אע"ג שהעכו"ם כבר הוציא הדינר מ"מ מקרי יי"נ של ישראל כיון שהקדים לו הדינר והוי הנותן לפועליו יי"נ ואסור כנ"ל ועיין בט"ז ביו"ד סי' קל"ב ס"ק ח' ובש"ך שם ס"ק ל"א ועי' בחת"ס שכ' בפשיטות כיון שהישראל קונה מעכו"ם בכסף הו"ל יין של הישראל ודו"ק. (יח) ס"ו ע"ב בסוגי' דריח' מילתא ובמס' פסחים ע"ו ע"ב דעת רש"י שם וכן דעת רוב הפוסקים דאע"ג דקיי"ל ריחא לאו מילת' מ"מ לכתחלה אסור עכ"פ והנה במס' פסחים בתוס' שם ד"ה מאי לאו תערובות טעמי' הקשו לפי' הקונטרס דלוי לא שרי אלא בדיעבד קשה מאי פריך מברייתא דאין צולין שני פסחים כאחד דאכא לכתחלה קתני אבל בדיעבד שרי ע"ש. וראיתי בפלתי סי' ק"ח ס"ק א' שהביא בשם תוה"א להרשב"א לחלק בין חולין לקדשי' כלומר דאי בחולין בדיעבד ש' הו"ל למשרי בקדשי' אפי' לכתחלה וכתב שהי' דוחק והנ לפ' מה שהביא הי' דברי הרשב"א בתוה"א באמת אין פירוש לדבריו. אמנם עיינתי בגוף דברי הרשב"א בתוה"א בית ד' שער א' וז"ל שם והא דאקשי' עלי' מברייתא דאין צולין שני פסחים כאחד הכי אקשי' אם אית' דלגבי ריח' דאסור' בדיעבד שרי דינ' הי' דלגבי שני פסחים דתרוייהו דהתורה וליכא למיקם אטעמ' שיהי' מותר אפי' לכתחלה עכ"ל ע"ש וכן הביא הפר"ח ביו"ד סי' ק"ח ס"ק ב' בשמו ע"ש הנה לא כתב כלל לחלק בין חולין לקדשים רק בין איסורא להתירא דגבי שני פסחים כל אחד היתר בפ"ע רק לבני חבור' שלא נמנו עליו הוי איסור' אבל גוף הפסח הי' התירא וא"כ אפי' לכתחלה הוי שרי או אמרינן ריחא לאו מילתא ויש להסביר דבריו דהנה לפי מ"ש הרי"ף בפ' ג"ה דמשו"ה ס"ל לרב בשר שחוט' שצלאו עם בשר נבילה אסור משום דאע"ג דריח' לא הוי יותר ממשהו מ"מ הא ס"ל לרב דמב"מ לא בטל וא"כ ממילא כיון דמשהו עכ"פ הוי פשיט' שאסור לכתחלה לכ"ע בין ללוי בין לרב אפי' בא"מ דהא אין מבטלין איסור לכתחלה. והנה ע"כ ל"א דאסור לבטל איסור לכתחלה דווקא בדבר שכבר נאסר משא"כ היכא שהדבר ההוא אינו אסור בעצמותו ואין עליו שם איסור כלל כמו גבי שני פסחים דעכשיו אין עליו שם איסור כלל רק אם יהי' נאכל שלא למנויו פשיטא דל"ש כאן לומר אין מבטלין איסור לכתחלה כיון דאין כאן עכשיו שם איסור עדיין וראי' ברורה לדברינו ממ"ש הט"ז באו"ח סי' תרכ"ו ס"ק ב' בענין לבטל סכך פסול בסכך כשר שכתב וז"ל לא מיבעי' אם עושה סוכה קודם המועד פשיט' דל"ש אז איסור דעדיין לא חל שם חיוב סוכה אלא אפי' תוך המועד אין כאן שם איסור דהא אין איסור מצד עצמו של הסוכה לישב בה עכ"ל וה"נ דכוותי' דכיון דבגוף הפסח אין כאן איסור רק אם יהי' נאכל שלא למנויו ל"ש לומר א"מ איסור לכתחלה דעכשיו אין כאן שם איסור על הפסח ועי' עוד בט"ז או"ח סי' תמ"ז ס"ק ה' וא"כ שפיר כתב הרשב"א דכיון דהוי התירא אפי' לכתחלה הוי לן למשרי דל"ש א"מ איסור לכתחלה כמ"ש וע"כ הוכיח שפיר הגמ' דריח' הוי ממש ולכך אסור אפי' גבי פסח דיהי' כאילו אוכל ממש מן הפסח שלא נמנה עליו ותמה אני על הפלתי שלא הביא דברי הרשב"א כמ"ש ושנה את לשונו:

עוד נ"ל גם לפימ"ש הפלתי בדברי הרשב"א לחלק בין חולין לקדשי' דג"כ א"ש ואין כאן שום דוחק כלל דהנה הט"ז שם סי' תרכ"ו הביא בשם המרדכי ואגוד' דמשו"ה מותר לבטל הסכך הפסול דהא דא"מ איסור לכתחלה הי' מדרבנן וה"מ במקום שנהנה אבל מצוות לל"נ ע"ש וא"כ ה"נ גבי אכיל' פסחים דהוא מ"ע ל"ש לומר א"מ איסור לכתחלה דהא מצוות לל"נ ואע"ג דאיכא גם הנאת הגוף מ"ש הרשב"א לשיטתו א"ש דאיהו לא ס"ל בשיטת הר"נ מס' נדרים ט"ו דהיכא דאיכא הנאת הגוף בהדי' מצוה ל"א מלל"נ דאיהו ס"ל בכל גוונא אפי' בהנאת הגוף אמרי' מלל"נ וא"כ ל"ש אין מבטלין איסור לכתחלה ושפיר כתב הרשב"א דבקדושין אפי' לכתחלה הוי לן למשרי דהא דריח' אסור אפי' ללוי נמי לכתחלה הי' רק משום דמשהו עכ"פ הוי וא"מ איסור לכתחלה וא"כ בקדשים כיון דמלל"נ ל"ש א"מ איסור לכתחלה כמ"ש וא"כ הוכיח הגמ' שפיר דצ"ל ע"כ דריחא הוי ממש וא"כ אין כאן דוחק בדברי הרשב"א אפי' כפי מה שהביא הפלתי דבריו. ומ"ש דהרשב"א ס"ל בכל גוונא מלל"נ אפי' היכא דאיכא הנאת הגוף נמי עיין בשעה"מ פ"ח מהלכות לולב שכ' ג"כ כן בדברי הרשב"א ועלה בידינו בס"ד להבין דברי הרשב"א בין לפימ"ש להדי' לחלק בין איסור' להתירא בין לפי מה שהבין הפלתי (או שהי' לו גירס') בדברי הרשב"א לחלק בין חולין לקדשים ודו"ק היטב. ועיקר סברת הרי"ף מ"ש דריחא משהו הוי עכ"פ יבואר לפנינו בס"ד שוב ראיתי להגאון פרמ"ג בספרו גינת וורדי' כלל ע' שכתב כה"ג בשם אביו ז"ל ע"ש: