תבואות השדה חלק א רלח

יעקב עה"פ סי' ת"נ עי"ש. והנה צריך להבין מה הי' ס"ד לאסור ולומר דהפירות יתפסו בקדושת שביעית כיון שאינו בעולם כלל. וצ"ל דהם היו ס"ד כיון דקיי"ל שיעבודא דאורייתא ובפרט ר"י הכי ס"ל שלהי מס' ב"ב וא"כ מיד כשקבלו פירות שביעית נקנה להעניים שיעבוד בנכסי ר' ינאי וחל על אותו השיעבוד שהי' חלק מנכסיו קדושת שביעית וממילא כשיפרעו להם מפירות שמיני הוי הנך פירי שמינית חלופי אותו השיעבוד שהי' כבר חל עליו קדושת שביעית ובשביעית קיי"ל דאחרון אחרון נתפס וא"כ חל על פירי שמינית קדושת שביעית ע"י השיעבוד שהי' בעולם בעת שהיו פירי שביעית עדיין בעולם. אמנם ר"י לא חש להכי כדמסקינן ס"ג ע"ב דכל היכי דלא מיחד שיעבודיה לא מחסר ואפי' היכי דמיחד שיעבודיה כתב הרשב"א בתוה"א בית חמישי שער ב' דלא מחסר כל היכי שלא קנה ממש עי' בטור יו"ד סי' קל"ב ובר"מ פי"ג מהמ"א הלכה כ"ז. ולכאורה ממקומו הי' מוכרע דלא מעלה ולא מוריד מה שמיחד שיעבודו דהנה התוס' כאן ד"ה יאות כתבו דאע"ג דלכאורה הי' אסור מטעם ריבית בסאה בסאה רק דאות' דבי ר' ינאי הי' להם תבואה בביתם וסאה בסאה מותר ביש לו והנה הטעם דסאה בסאה מותר ביש לו הי' משום דחזינן שאותו הסאה בבית הלוה כבר נחלטה הי' להמלוה וא"כ קשה הכא בדבי ר' ינאי נמי מיוחד השיעבוד על אותו סאה שהי' להם לדבי ר' ינאי (עי' בש"ע יו"ד סי' קס"ב סעיף ב' בש"כ שם) וא"כ הרי חל קדושת שביעית על אותם הפירות דהכא מיוחד שיעבודו מקרי וע"כ דכל שלא קנה ממש מיד תמורת אותו הדבר שנותן לו לא מקרי חליפיו לא לענין שביעית ולא לענין יי"נ. ובהכי יש ליישב מ"ש התוס' הך דבי ר' ינאי שהי' מותר מטעם סאה בסאה אחר שכתבו שיטת רבינו אלחנן ושיטת הר"י דהיכי שמכר ישראל לעכו"ם ע"א או יי"נ בהקפה דהדמי' מותרי' מהך דבי ר' ינאי והנה הי' להם להביא קודם על הך דבי ר' ינאי ואח"כ להביא שיטת רבינו אלחנן והר"י מה דמוכח מהך עובד' דבי ר' ינאי. והי' דקדוק עצום לכל מי שבקי בדרכי התוס'. (טו) ונ"ל דהנה לכאורה יש להבין שיטת הרבינו אלחנן דמתיר לתת המעות לאחר שכבר מכרם לנכרי אחר אע"ג שהעכו"ם והיי"נ עדיין בעולם והא הכא אין אנו מתירין רק לאחר שהפירות שביעית אינם בעולם כלל וצ"ל דהחילוק הי' פשוט דבשלמא פירות שביעית בכ"מ שהן נתפסים בקדושת שביעית דהרי שביעית תופס' דמיו כ"מ שהי' וא"כ אם הפירות יהיו בעולם יהיו תופסי' חליפיה' עי' ס' מקור חיים להלכות פסח סי' ת"נ ס"ק א' מ"ש שם על דברי המג"א שם ס"ק א' ודו"ק. משא"כ דמי ע"א דאין כאן איסור רק דמי ע"א של ישראל דהא ע"א של עכו"ם אינ' תופס' דמיה עי' בש"ע יו"ד סי' קמ"ד ולכך כל שיצאה מרשות הישראל קודם שנתן העכו"ם המעות תו הוי כאילו אינו בעולם כלל דכל שהי' ברשות עכו"ם תו אין תופס' דמיה ובאמת צריך להבין מ"ט מתיר הרבינו אלחנן דווקא לאחר שמכר הנכרי הלוקח לאחר דהא מכיון שיצא הע"א או היי"נ מרשות הישראל הוי כאילו אינו בעולם כלל דהא לאחר מיכן תו אינו תופס דמיו ונ"ל דטעמא של הרבינו אלחנן הי' דהנה פשיטא דאין מותר רק היכא שמוכר להנכרי בהקפ' עכ"פ על זמן מועט משא"כ היכי שהנכרי נותן דמי' מיד אעפ"י שמשך תחלה ואח"כ נותן המעות מ"מ הרי דרך מקח וממכר בכך כיון שאינו נותן לו כלל בהקפ' ופשיטא דכה"ג הוי דמי ע"א וכן כתב החת"ס להדי' בחידושיו [ובזה יש ליישב מה שהביא הר"נ להקשות על שיטת ר"י דאי נימא דכל שמשך העכו"ם קודם לא הוי תו דמי ע"א א"כ אמאי שכר יי"נ אסור והא כל דעי שכר פעולה הוי באשראי דקיי"ל ישנה לשכירות מתחלה וע"ס והו"ל מלוה עי"ש רק לפי מ"ש ניחא דהא כיון שמשלם לו מיד אח"כ הוי כדרך מקח וממכר דעכשיו חזינן לשכר פעולה כאילו הי' דמי יי"נ ממש ואפשר לכוין זה בלשון הר"נ מ"ש שם וז"ל מ"מ לא משמע להו לאנשי הכי עכ"ל והיינו דזה הוי עכ"פ כדמי יי"נ ממש והר"י אינו מתיר רק היכי שנותן לו בהקפ' עכ"פ לזמן מועט משא"כ דרך כל הסוחרים ודו"ק] וא"כ מה"ט אינו מתיר הר' אלחנן דווקא היכא שמכר' לעכו"ם אחר ואח"כ נותן הדמים לישראל דתו ליכא למיחש דלמא יתן לו העכו"ם מיד לאחר שימשוך כדרך כל הקונים והוי דמי ע"א דהא אינו נותן לו רק לאחר שכבר יצא מרשותו של העכו"ם הראשון ג"כ משא"כ היכא שעכו"ם נותן לו המעות קודם שמכרה לאחר חשש הר"א דלמא יתירו ג"כ אפי' אם יתן לו מיד והר"י לא חשש לזה כנ"ל להסביר שיטת הרבינו אלחנן והר"י מ"מ הכל מודי' דכל היכא שיצא מרשות הישראל קוד' נתינת המעות תו לא מקרי דמי יי"נ והיינו כמ"ש דבע"א כל היכא שיצא מרשות הישראל הוי כאילו אינו בעולם כלל דכל שאינו ברשות הישראל תו אינו תופס דמיו ודו"ק. וכ"ז למדנו מהך דבי ר' ינאי דכל שהפירות אינ' בעולם אין על מה לחול קדושת שביעית וה"נ כיון שהע"א יצא מרשות הישראל קודם שהגיעו המעות לידו הוי כאילו אינ' בעולם ואין כאן על מה לתפוס איסור ע"א. אע"ג דפשיטא שהדמי' אסורי' לו עכ"פ שהרי המוכר עצמו וודאי עביד איסור במה שמכר' מ"מ דמי ע"א שיהיו אסורים גם לאחרים לא מקרי ודו"ק:

(טז) ומעתה נבא בס"ד לביאור דברי התוס' הנה לכאורה קשה אמאי ל"א באמת דהשיעבוד שיש לו לישראל על העכו"ם יתפס בדמי ע"א ואע"ג דהכא גבי פרי שביעית נמי לא מתפסו השיעבוד בקדושת שביעית אע"ג דהכא אזלי' לר"י דאיהו ס"ל שיעבוד' דאורייתא מ"מ הא יש לחלק דע"כ ס"ל לר"י שיעבוד' דאורייתא רק משום דעבד לוה לאיש מלוה וא"כ הכא גבי דבי ר' ינאי שיזפי מעניים הני פרי לטובת' משום גמ"ח לעניים כדי שיהיו להם אח"כ פירות בשמינית ל"ש מבד לוה לאיש מלוה עי' בחת"ס שכתב להדי' דרק משום גמ"ח לעניים עשו כן שלקחו מהם הני פירי וא"כ אפשר דבכה"ג ול"א שיעבודא דאורייתא משא"כ גבי עכו"ם לכ"ע אמרי' שיעבודא דאוריי' אפי' למאן דס"ל של"ד עי' שו"ת מהרי"א להגאון ר' יודא אסאד ז"ל בח"ב סי' קפ"ז. ובפרט היכא שגובה מעות לכ"ע אמרי' למפרע היה גובה דדוקא היכא דגבי קרקע פליגי אביי ורבא מס' פסחים ל"א אי מכאן ולהבא גובה או למפרע כיון דמצי לסלוקי בזוזי משא"כ היכא שגובה מעות לכ"ע למפרע גובה עיין בשו"ת מהר"י קולן שורש פ"ט שכ' כן להדי' וא"כ הכא כיון שגובה מעות הול"ל דהמעות נתפס בדמי ע"א וצ"ל ע"כ דכיון שאינו נותן לו ממש מעות בעי' חליפי ע"א אינו נתפס באיסור ע"א דהא אפי' אי מיחד שיעבודא לא מתסר אע"ג דהגמרא קאמר כל היכא דלא מיחד שיעבודא לא מתסר מ"מ הא כתב הרשב"א דאפי' ביחד לו נמי לא מתסר רק בהקדים לו דינר. וא"כ היה גבי ע"א אפי' אי נימא דגבי עכו"ם לכ"ע היכא דגובה מעות למפרע הי' גובה מ"מ אינו נתפס באיסור שביעית וע"ז כתבו התוס' כדמות ראי' לשיטת הר"י דהרי גבי ר' ינאי נמי הוי נראה כמיחד שיעבודי' דהרי אינו מותר רק ביש לו וא"כ הוי כנחלט' אותו הסאה להמלוה כמ"ש ביו"ד סי' קס"ב וא"כ לא גרע ממיחד שיעבודי' אלמא דכל שאינו חליפי שביעית