תבואות השדה חלק א רלז

ברירה לא הוי אלא המבורר בשעת ביאה מ"מ הר"מ לא ס"ל הכי ואדרבה אפי' למאן דלית ליה ברירה מ"מ הרי הי' עומד להתברר ובכה"ג ס"ל להר"מ דלכ"ע אית להו ברירת היכ' שעומד להתברר כמ"ש התוס' מש' גיטין ריש פרק כל הגט ובאמת דברי התוס' צריכים ביאור במ"ש דאפי' למאן דאית לי' ברירה לא הוי אתנן אלא המבורר בשעת ביאה וכבר עמד בהגהות מפרשי הים למס' ב"ק ע' ג"ב ועי' בס' מנחת חינוך במצוה תקע"א שכ' ג"כ דהר"מ לא ס"ל בזה כשיטת התוס' ע"ש אמנם יש לעיין הנה לכאורה בזונה ישראלית היכא דקאי בחצירה הדין שוה בזונה נכרית אע"ג דלא קאי בחצירה דקנין המעות דהיינו הביאה שהיה במקום כסף כמ"ש הראשונים הוי בנכרי' במקום קנין החצר בישראלים דהרי הגמר' מדמ' להו להדדי דהא משני בתירוץ הראשון בזונה נכרית דלא קני' במשיכה ואב"א בזונה ישראלי' וכגון דקאי בחצירה וא"כ אי ס"ל דהיכ' דקאי בחצירה אפי' בטלה סתם הוי אתנן כמה דס"ל להר"מ א"כ בזונה נכרי' כיון דקני' בכסף ואינו מחסר' משיכ' נמי הול"ל דאפי' בטלה סתם נמי הוי אתנן וא"כ קשה אמאי פסק הר"מ דבזונה נכרי' דוקא בטלה זה הוי אתנן ולא בטלה סתם שהרי כתב וז"ל בד"א בעכו"ם שאמר לה הבעלי לי בטלה זה שא"צ משיכ' משמע הא בטלה סתם אפי' בזונ' נכרי' לא הוי אתנן אע"ג דקני' בכסף לחוד' ובזונה ישראלית היכא דקאי בחצירה כיון דלא מחסר' משיכה הני אתנן אפי' בטלה סתם ומ"ש זונה נכרי' אפי' היכ' דלא קאי בחצירה מ"מ לא מחסר' משיכת דלא מהני בטלה סתם ובזונה ישראלי' היכ' דקאי בחצירה הוי אתנן אפי' בטלה סתם לדעת הר"מ אמנם אחרי העיון קצת לק"מ דבשלמא היכא דקאי בחצירה כיון דעכ"פ קנתה אחד מאותם הטלאים אע"ג שאינו ידוע' איזה מ"מ כשנתן לה אח"כ חל עליו שם האתנן למפרע משא"כ בזונה נכרי' אע"ג דקני' בכסף ולא בעינן משיכה מ"מ ה"ד בטלה זה דשפי' קנתה ליה בביא' בלא משיכ' משא"כ בטלה סתם אין על מה לחול קנין וא"כ מה יושיענו זה דלא קני' במשיכ' דע"כ ל"א דקנין כסף מהני בנכרי דוק' היכ' שיש על מה לחול הקנין משא"כ בגולה סתם דליכ' כאן שום דבד על מה לחול הקנין בשעת ביאה א"כ אפי' קאי בחצירה נמי כיון דנכרי אינו קונה מתורת חצר ולא הי' על מה הקנין לחול לא הוי אתנן ולכך בנכרי' לא מהני בטלה סתם בשום אופן אפי' היכ' דקאי בחצירה ולהך לא נקיט הר"מ הדין דקאי בחצירה רק בישראלי' משא"כ בנכרי' אפי' קאי בחצירה לא מהני בטלה סתם דאין על מה לחול הקנין כיון דיכול לדחותה אפי' לטלה מן השוק ואפשר להסביר הדבר יותר דע"כ לא אמרי' דבנכרי א"צ משיכ' רק היכ' שיש כאן מה למשוך כגון בטלה זה משא"כ בטלה סתם דאפי' אי רוצה למשוך לא יוכל למשוך דהרי אינו יודע איזה מהם למשוך בכה"ג לא חל הקנין אפילו לגבי נכרי וכבר הבאתי בחידושי לסוגי' דמשיכה דעת הש"מ מס' ב"מ פ' הזהב דהיכ' דאין לו מה למשוך גרע ודלא כדעת הג"ה אשר"י שם דהיכ' דאין לו מה למשוך לכ"ע קונה בלא משיכה דזה אינו דאדרבה כיון דליכ' מידי למשוך אין על מה לחול הקנין וזה שמדייק הר"מ בלשונו הזהב בד"א בעכו"ם וכו' שאינה צריכה משיכה וכבר עמד שם הכ"מ דלשונו אינו מכוונים עם לשון הגמרא דבגמר' אמרי' דלא קני' במשיכה ולפמ"ש א"ש דאגב אורח' השמיענו דדוק' בטלה זה שא"צ משיכה דמ"מ אי הוי בעי למשוך הוי מצי למשוך שפי' חל הקנין דמשא"כ בטלה סתם דל"ש כלל משיכ' כיון דליכ' מה למשוך אז אפי' בנכרית נמי לא קני' ולא הוי אתנן (והא דלא משני הגמר' בישראלית וכגון דמשכ' דקני' לי' דא"כ לא הוי קאמר בא עליה ואח"כ נתן לא כדפריך באמת בתר הכי אי דקאי בחצירה בא עליה ואח"כ נתן לא הא קני' וכאן גבי משיכה היכא דמשכה לא שייך תירוציא דגמר') וא"כ נתברר לנו דבנכרית לא הוי' אתנן רק בטלה זה דקני' בלא משיכה ובישראלית לא הוי אתנן רק היכ' דקאי בחצירה ואז לשיט' הר"מ מהני אפי' בטלה סתם ולשיטת התוס' דוק' בטלה זה אפי' היכ' דקאי בחצירה ובטלה סתם לא הוי אתנן בשום אופן אמנם בטלה סתם אפי' בזונה נכרי' דלא בעי' משיכ' לא מהני אפי' לדעת הר"מ:

(יג) ולפמ"ש יש ליישב קושית מהרש"א שהקשה למ"ל לתרץ כאן בטלה זה כאן בטלה סתם לשני אידי ואידי בטלה זה והא בזונה גוי' הוי אתנן ובזונ' ישראלית לא הוי אתנן ולפמ"ש א"ש דאי הוי נקיט בטלה זה הו"א דלעולם בנכרי' אפי' טלה סתם נמי מהני כיון דקני' בכסף ואח"כ כשנותן לה הטלה הוברר הדבר שקנתה למפרע וחל האתנן למפרע והא דנקיט בטלה זה היינו לרבות' דבישראלי' אפי' בטלה זה לא הוי אתנן אע"ג דמה"ת קני' ליה דמה"ת מעות קונית כמ"ש התוס' בד"ה והא מחסר' מ"מ כיון דמדרבנן לא קני' ליה הוי אתנן משא"כ בנכרי' כיון דנשתעבד לה מיד ליתן לה טלה אפי' בסתם נמי הוי אתנן למפרע ולכך משני כאן דאמר בטלה זה כאן בטלה סתם לאשמועינן דבטלה סתם אפי' בנכרי' דמשיעבוד לה ליתן טלה כיון דקני' בכסף לחוד' ל"א דמכיון שנתן לה דחל עליו שם אתנן למפרע דכיון שלא היה שום דבר מה למשוך אפי' בנכרי לא קני דהיכ' דליכ' מה למשוך גרע ולכך נקיט כאן בטלה סתם דבטלה סתם אפי' בנכרי' לא הוי אתנן משא"כ אי הוי נקיט לחלק בין גוי' לישראלי' הו"א דבנכרי' אפי' בטלה סתם הוי אתנן ומיושב קו' מהרש"א ודו"ק היטב ול"ל דליכא למטעי כלל לומר דטלה סתם הוי אתנן אפי' בנכרי דאין קנין בכסף כיון דליכ' כאן שום דבר מה לקנות דז"א דהרי באמת לענין מש"פ קי"ל בש"ע חו"מ סי' ר"ט דכל שמצוי לקנות בשוק מקבל עליו מש"פ אם מכר לחבירו וע"ש בש"ך ס"ק י"ג וא"כ ה"ב בנכרי' היכא דאמר לה אפי' טלה סתם כיון דעכ"פ קנתה אותו שמחוייב ליתן לה טלה אפי' אם אין לו ברשותו כלל וא"כ מצינו לומר כשנותן לה אח"כ חל עליו איסור אתנן למפרע דהרי בישראלית נמי היכ' דקנתה ליה דקאי בחצירה אמרינן דחל איסור אתנן למפרע כמ"ש בדעת הר"מ דלא ס"ל כשיטת התוס' ד"ה כגון וא"כ ממיל' בנכרית נמי כיון דקנתה שמחוייב ליתן לה טלה בל היכ' שנותן לה אח"כ חל עליו איסור אתנן למפרע רק לפמ"ש דהיכ' דליכ' מה למשוך אז אפי' בנכרי נמי לא קנה בכסף לחוד' וזה הוי חידוש דין ולכך שפיר נקיט הגמ' הא בטלה זה הא בטלה סתם לאשמעי' דבטלה סתם אפי' בנכרית לא הוי אתנן משא"כ אי הוי נקט כאן בנכרית כאן בישראלית הו"א דבנכרית אפי' בסתם כיון דקני' ליה אין חילוק בין טלה זה לטלה סתם והוי אתנן ודוק:

(יד) ס"ז ע"ב בגמ' דבי ר' ינאי יזפי פירי שביעית מעניים ופרעו להו בשמינית אתו וא"ל לר' יוחנן א"ל יאות הן עבדין והני דאתי לר"י הוי ס"ל דעכ"פ נתפס עליהו קדושת שביעית אפי' בשמינית ור' יוחנן א"ל כיון דפרי שביעית לא ראו פירי שמינית ל"ש לאתפוסי עליהו קדושת שביעית ובתוס' בד"ה יאות כתבו דה"ה בשביעית עצמ' הי' יכולי' לפרוע להם כלומר מעות דבפרי לא ירויחו כלום דסוף סוף יהיו מפירות שביעית והנה מ"ט לא פרעו להם באמת אפי' בשביעית עצמ' במעות עי' בחת"ס דכתב שהמעשה כך הי' וכן כתב בחק