תבואות השדה חלק א רלד

חליפי' גבי ע"א אמנם כיון דקיי"ל ב' כתובים וכו' אין מלמדי' א"כ אייתר לן הוא למעט חליפי חליפי' א"כ אמאי פסק הר"מ גבי ע"א חליפי חליפי' אסורין ועיין בש"ע יו"ד סוף סי' קמ"ה שהביא שני דעות לענין חליפי חליפי' ע"ש:

(ה) ונ"ל דהנה התוס' שם ד"ה משום דהוי ע"א הקשו דהא אינו שוי' ע"א ושביעית דע"א חליפי חלופי' אסורין עד סוף כל העולם ובשביעית דווקא אחרים נתפס והשאר מותרים וא"כ לא הוי ב' כתובים כיון דאצטריך בכל חד מיניהו בע"א ושביעית כיון שאין דינם שוה. והנה קושי' התוס' הי' רק אי אמרינן דחליפי חליפי' אסורי' ותירץ קושיית' הי' כך דאיך תאמר כיון דע"א ושביעית הו"ל ב' כתובי' הבאי' כא' א"כ אייתר לן הו' למעט חליפי חליפי' ואדרבא אי נימא דחליפי חליפי' אסורין ממילא לא יהיו ב' כתובי' הבאי' כא' וא"כ אצטריך הוא למשרי שאר איסורי הנאה דאין תופסי' דמיו וממילא חלופי חליפי' אסורין. וצ"ל דבאמת דהך מילתא אי אמרינן דאצטריך הוא למעוטי שאר אסורי הנאה היינו אי אמרינן דמסברא בעלמא הו"א דשאר אסה"נ תופסי' דמיהם א"כ בוודאי אצטריך הוא למעוטי אסה"נ ול"א דמשני כתובי' הבכ"א ממעטינן דהא אדרבא אי אמרינן חליפי חליפי' אסורין לא יהיו ב' כתובי' הבכ"א כקושי' תוס' (ובפרט לפימ"ש לעיל דמשני כתובי' לא מוכח להיפוך) אמנם אי אמרינן דמסברא בעלמא נמי שאר אסה"נ דמיהם מותרין רק משו"ה אצטריך קרא למשרי דלא נילוף מע"א וא"כ ממילא כי הוי ב' כתובי' תו לא אצטריך קרא ואייתר לן הוא למעוטי חליפי חליפי' בע"א ול"ק קושי' התוס' דאיך הוי ב' כתובי' כיון דבע"א חליפי חליפי' אסורי' דאדרבא אנן אמרינן חליפי חליפי' בע"א שרי כי היכא דלהוי ב' כתובים לאוקמיה שאר אסה"נ על סברת החיצונ' דאין תופסין דמיהם וא"כ צ"ל דהר"מ ס"ל דבכל אסה"נ מסברא אי לית לן קרא בפירוש למעיטינהו הו"א דהדמי' אסורי' וא"כ ממילא ליכא למעיטינהו משני כתובי' כקושי' התוס' דאדרבא אמרינן חליפי חליפי' אסורי' וממילא לא הוי ב' כתובי' כי היכא דלוקמי שאר אסה"נ אסברא חיצונ' דהדמי' אסורי' וא"כ ליכא למעט שאר אסה"נ משני כתובי' רק מדכתיב הוא וממילא ליכא קרא למעט חליפי חליפי' בע"א ולכך פסק שפיר דבע"א אפי' חליפי חליפי' נמי אסור. אמנם הסוגי' כאן אזיל אי אמרינן דמסברא בעלמא נמי בשאר אסה"נ דמי' מותרין וא"כ שפיר אימעוטי להו מכח שני כתובים וכו' אין מלמדין וא"כ ממילא אייתר לן הי' למשרי חליפי חליפי' בע"א. ומעתה נבאר בס"ד אי אמרינן דמסברא צריך לומר בלא"ה בכל אסה"נ דהדמי' מותרין או דנימא דאדרבא דמסברא הו"ל לאסור הדמי' בכל אסה"נ וי"ל בזה על שני אופנים בס"ד:

(ו) דהנה לעיל אות ג' הקשינו אמאי לא יהיו באמת הדמי' אסורי' כיון שעשה איסור במה שמכר דמה"ת אסור למכור וא"כ יאסרו לו הדמי' מכח ל"ת כל תועבה היינו אי אמרינן דל"ת איסור הנאה נמי משמע. אמנם פשיטא אי לא קיי"ל כר"א ריש פ"ב דמס' פסחים ולא תאכל לא משמע רק איסור אכילה א"כ אין מקום לקושייתינו שיאסרו הדמים מה"ת מכח ל"ת כל תועבה דלא תאכל לא משמע רק אכילה ולא הנאה וא"כ ל"ש לאסור הדמי' מה"ת וא"כ א"ש דהסוגי' במס' ע"א אזיל אליבא דר' יוחנן שם ואיהו ס"ל מסתמא כחזקי' רבי' דל"ת לא משמע הנאה וא"כ גם מסברא לא היו הדמים אסורין בשאר אסה"נ רק דהו"א לילף מע"א דהדמי' אסורי' ולכך מסקי' שפיר דכיון דהו"ל ע"א ושביעית ב' כתובי' וא"מ וא"כ ממילא אוקמי' אסברא דשאר אסה"נ דמים מותרי' וא"כ אייתר לן הוא למשרי גבי ע"א חליפי חליפי' אמנם הר"מ דפסק פ"ח מהמ"א כר"א דל"ת גם איסור הנאה משמע וא"כ קמה קושייתינו דיהיו הדמים אסורי' כיון שעשה איסור במכירתו מל"ת כל תועבה וה"נ הדמי' הללו ע"י תועבה באים לו וליכא למעוטינהו משני כתובי' דאדרבא נימא חליפי חליפי' אסורי' ולא הוי שני כתובי' כקושית התוס' שם או לשיטת הר"ש מקינין דמשני כתובי' לא מוכח ההיפוך וא"כ ע"כ צ"ל דמהוא ממעטי' שאר אסה"נ שאין הדמים אסורין וא"כ פסק שפיר דגבי ע"א חליפי חליפי' אסורין דהוא אצטריך למעוטי שאר אסה"נ אפי' אי אמרינן ב' כתובי' וכו' א"מ כיון דמסברא הו"א דבכל אסה"נ הדמים אסורין:

(ז) ועוד י"ל דהנה הר"נ כתב כאן וכן בריש מס' חולין בשם הרמב"ן דמדינ' כל אסה"נ דמיו מותרין דכיון שהם אסורין בהנאה אינו שלו ואין לו רשות להחליש בהן וא"כ לא חל על הדמי' שם איסור הנאה כלל והי' ג"כ בירושלמי סוף פ"ב דמס' קידושין דמשו"ה מכרן וקדש בדמיהם מקודשת לפי שאין דמיהם עי' במל"מ פ"ה מהלכו' אישות הלכה ז' שהאריך בדברי הירושלמי אלו רק בע"א חידוש הי' שחדשה תורה שהדמים ג"כ יהיו נתפסי' באיסור וא"כ מתורץ ג"כ קושייתינו שהקשינו באות ג' אמאי לא יהיו הדמים אסורין משום שבאים אצלו ע"י תועבה כיון שעשה איסור מה שמכר ועפ"י סברא הנ"ל ניחא דכיון שאין שלו אמרינן דהדמים אצלו מתנה או גזל והא דאמרינן קדש בדמיהם מקודשת אע"ג דקיי"ל קדשה בגזל דאחרים אינו מקודשת כבר כתב הרמב"ן בחי' למס' קידושין סוף פ"ב וז"ל וי"ל בנותן דמים כיון דלאפקינהו יהב' ניהלי' הלוא' הן בידו ומקדש בהם עכ"ל מ"מ אין חל על הדמים תורת חליפי אסה"נ כיון שאינו שלו ולא הוי דמי אסה"נ כלל. אמנם כן ה"ד או אמרינן דאסה"נ אינו שלו מקרי כמ"ש הריטב"א אחי' למס' קידושין בסוגי' דהמקדש בערלה בשם מורו כר"י. וא"כ י"ל דהכי ס"ל לסוגי' דמס' ע"א דמסברא בעלמא נמי אין הדמים אסורין כיון דאינו שלו לא מקרי דמי אסה"נ רק דהו"א דלילף מע"א שהדמים אסורין ולכך שפיר אמרינן כיון דע"א ושביעית הוי ב' כתובים וא"מ א"כ ממילא נשאר הדין אסברא חיצונית דאין הדמים נתפסי' וא"כ שפיר אייתר לן הו' למעט חליפי חליפי' גבי ע"א אמנם הר"מ דס"ל דאיסור הנאה נמי שלו מקרי כמ"ש המג"א סי' תרמ"ט ס"ק כ' ע"ש וכן ראיתי בחי' חתס"ו לפרקי' דהר"מ ס"ל דאסה"נ נמי שלו מקרי עי' בשו"ת מהר"ם שי"ף לאו"ח סי' ר"י שהאריך בזה וא"כ ל"א כסברת הר"נ וא"כ ממילא מסברא גם בשאר אסה"נ הדמים אסורין וא"כ לא נוכל למעט מב' כתובים הבכ"א דאדרבא אוקמי' אסברא דהדמים אסורין ושפיר אצטריך הוא למעט שאר איסורי הנאה וממילא ל"ל קרא גבי ע"א למעוטי חליפי חליפי' ופסק שפיר דבע"א חליפי חליפי נמי אסורי' אפי' אי ס"ל ב' כתובי' הבכ"א א"מ ודו"ק היטב ועי' באבני מלואים סי' כ"ח ס"ק נ"ו שכתב ג"כ בדעת הר"מ דס"ל דאסה"נ שלו מקרי וא"כ א"ש דלשיטת הר"מ מצד הסברא הי' לאסור הדמים גם בשאר אסה"נ כמ"ש ודו"ק:

(ח) בתוס' ד"ה בדמיה' מקודשת משמע הא בגוף הערל' אסור לקדש וטעמא משום דלי' בי' שו"פ וקשה בגופו נמי איכא שו"פ בשלכד"ה או באפר' וכו' כבר הקשו על דברי התוס' האלו למה צורך להוכיח מדיוקא דסיפ' והא להדי' איתא במתני' המקדש בערלה אינו מקודשת עי' בחי' חתס"ו ובמל"מ פ"ה מה'