תבואות השדה חלק א רלג

לענין מתנה רק דברה"ר דלא הקנו לו כלל ד"א כיון דלא הועילו להדבר דלא ליתי לאנצויי ממילא ל"ש לענין מתנה נמי למאן דס"ל ד"א ברה"ר ל"מ אמנם לענין גט כיון דאמרינן דמ"מ מהני ברה"ר משום עגונה אותו אחר שקדם לד"א לא קנה כלל אפי' המקום דבד"א ל"מ רק לענין גט וממילא לא לאוקמי' כגון שקדם אחר כיון דמיירי ברה"ר לא יוכל האחר לעכב הזכי' דד"א לענין גט על ידיהו וא"כ מוכח מכאן דמתני' מיירי דייקא ברה"ר דאי בסמט' הדק"ל דלמא מיירי שקדם אחר וא"כ ל"פ הגמ' מידי והא א"א לצמצם ודו"ק כי היא סברא נכונה להסביר הפלוגתא אי מהני ד"א לענין מתנה נמי וא"כ לפי"ז יהי' מוכח משיטת הפוסקים דד"א מהני לענין מתנה נמי עיין בש"ע חו"מ סי' רמ"ג סי' כ"ב דס"ל דד"א הקני גוף הד"א ולכך וכיון שנעשו אות' ד"א כחצר שלו מהני לו לקנות המתנה נמי ודו"ק ועיין משכ"ל אות ג' מ"מ י"ל דהפוסקים ס"ל דהיקנו לו החפץ ממש ע"י המקום שהקנו לו וא"כ הוי החפץ מיד ברשותו ולכך לא ס"ל אוקימת' דגמ' כיון דנפל גלי דעתי' שם מס' ב"מ י' ע"א ור"ל בירושלמי ע"כ ס"ל דלא הקנו החפץ ממש כלל רק המקום גרידא וע"י המקום יוכל לזכות בהחפץ כמשכ"ל מדהביא ראי' מקרא דדוד ואני בעניי הכינותי וע"כ דלא זכה עדיין בהחפץ ממש ולכך אמרינן שפיר כיון דכפל גלי' דעתי' וכו' ועי' היטב לעיל בדברינו:

שער ז בעזרת האל מושיע וגואל אתחיל לכתוב ח"ת בפרק השוכר את הפועל מס' ע"א ס"ב. (א) בגמ' שקיל וטרי אמאי אסור השכר דלא דמי השכר להנאת דמים מן החפץ ממש דכאן לא הוי רק גרמת איסור שהאיסור גורם לו הנאה אמנם אינו נהנה מגוף האיסור ממש ומסקי' דבאמת הי' רק קנס' בעלמא ועי' בריטב"א שכתב דכיון דגם רוצה בקיומו אסור מדרבנן עכ"פ א"כ גבי שכר מחזי כרוצה בקיומו ומדברי התוס' ד"ה מ"ט נראה דדווקא גבי יי"נ שאסור משום ע"א שתופס' דמיה בזה קנסו בשכר נמי דהוי קצת כע"א דמי' אבל בשאר איסורי הנאה שאין תופסין דמיהם מסתבר דלא קנסו. ובש"ע או"ח סי' ת"נ איתא להדיא דשכר חמץ אסור ועי' בפר"ח שם וחמץ נמי קיי"ל דאינו תופס דמיו עי' בש"ע או"ח סי' תמ"ג ועי' סי' ת"נ סעיף א' וא"כ משמע דלא כדברי התוס' דאפי' במה שאינו תופס דמיו נמי אסרו השכר:

(ב) ובשאר איסורי הכאה לענין הדמי' אם עבר ומכרן שיטת רש"י בחולין ד' ע"ב ד"ה מפני שהן מחליפין וכן לעיל במס' ע"א נ"ד ע"ב ד"ה למעוטי דלמוכר עצמו אסורי' הדמים רק לאחרים שרי הדמים ולכך גבי קידושי אשה מקודשת דאי הוי אסור לדידה א"כ איך תוכל להתקדש באותה הדמים כיון דלא שוה לה מידי וע"כ דלאחרים שרי אפי' מדרבנן אמנם להמוכר עצמו או להמחליף אסור מדרבנן והא דגבי קידושי אשה ל"א שצריך לקדשה מחדש כדי שלא יהנה מן האיסור דעת רש"י לחלק בין קידושי אשה לשאר הנאות דקידושי אשה לא הוי הנאה הניכר' כ"כ וזהו כוונת התוס' שם בד"ה מכרן שכתבו שאין האשה דומה כ"כ לחליפי הדמי' כלומר דדווקא במה שהי' נקנה בדמי שוי' ממש בזה כראה שהי' חליפי איסור הנאה משא"כ קנין כסף דאשה אינ' בדמי שוי' עי' היטב במל"מ פ"ה מה' אישות הלכה א' ובס' אבני מלואים לאה"ע סי' כ"ח ס"ק נ"ו אמנם לשאר דברים אסורים למחליף עצמו מדרבנן ודעת הריטב"א במס' ע"א וכן במס' קידושין דהא דקתני במתני' מכרן וקדש בדמיה' מקודשת אע"ג דמכרן הי' דווקא בדיעבד דלכתחלה מסתמא אסור למכור מה"ת (כדמוכח מדאצטריך קרא גבי נבילה להתיר מכיר' מכלל דכל איסורי הנאה אסור מה"ת למכור עי' חתס"ו ליו"ד סי' ק"ל ועי' עוד באחס"ו לאה"ע ח"ב סי' קנ"ד ועי' במל"מ פ"ה מהלכות יסודי התורה) מ"מ אם מכרן הדמי' מותרי' אפי' להמוכר עצמו לכל הנאות שבעולם וכן דעת הר"מ פ"ח מהמ"א הלכה ט"ז דהדמי' מותרי' אפי' להמוכר עצמו זולת בע"א שתופס' דמיה דאם מכר ע"א אסורי' הדמי' לכ"ע כע"א עצמ' עי' בש"ע יו"ד סי' קמ"ד מ"מ מה"ת לכ"ע מותרי' הדמי' אפי' למוכר עצמו בשאר איסורי הנאה שאינם תופסי' דמיה אפי' לשיטת רש"י שכ"כ להדי' לעיל קנ"ד ע"ב וז"ל אבל לאתהנויי מיניה מדרבנן אסור עכ"ל:

(ג) אמנם באמת יש לעיין קצת כיון דעשה איסור דאורייתא במכירתו א"כ אמאי לא נימא דהדמי' אסורי' לו מה"ת מלא תאכל כל תועבה דאמרי' כל שתעבתי לך ה"ה בבל תאכל וכ"מ שנאמר לא יאכל וכו' אחד איסור אכילה וא' איסור הנאה במשמע וכיון שהדמי' באו לו ע"י תועבה דהיינו האיסור שעשה בהמכירה אמאי אינם אסורי' מה"ת. אמנם אחרי העיון ל"ק דהא במס' ע"א קנ"ד ע"ב ילפי' להדיא דשאר איסורי הנאה הדמי' מותרי' או מדכתיב גבי ע"א הוא למעוטי ערל' וכה"כ או משום דהוי ע"א ושביעית ב' כתובים הבכ"א [ועי' בנו"ב מד"ק לאה"ע סי' ע"ח שהביא פלוגת' רש"י והתוס' אי אמרי' דכל ב' כתובים אין מלמדין וא"כ מוכח ממילא ההיפוך. או דאמרי' רק אין מלמדין ולא מוכח מינה ההיפוך נמי עי"ש שהי' פלוגתת רש"י והתוס' במס' קידושין בסוגיא דמ"ע שהז"ג] ועי' בס' הכריתות להר"ש מקינין חלק ה' אות א' שכתב וז"ל שני כתובים הבכ"א אין מלמדין ומוקמי' להו אדיניהו ולא ילפי' משני כתובים אבל אינו ר"ל דילפי' להיפוך וכו' עכ"ל וא"כ הכא אי נימא דממעטי' שאר איסורי הנאה שאין תופסין דמיהם משום דהו"ל ע"א ושביעית ב' כתובים הבכ"א הי' דווקא אי נימא דמסברא החיצונה א"ל לא הוי אמרי' כלל בשום איסורי תנאה שיתפוס דמיו רק דלא נימא דילפי' מע"א שתופס דמיו בזה סגי' לן שפיר אי אמרי' דהוי ב' כתובים הבכ"א וא"כ ממילא לא ילפי' מינייהו ואוקמי' אדיני' שאין תופס דמיו. אמנם אי הו"א דמסברא החיצונה נמי אמרי דבשאר איסורי הנאה הדמי' אסורי' וא"כ לא סגי' לן במה דאמרי' דע"א ושביעית הוי ב' כתובים הבאים כא' דהא מ"מ מנ"ל דאין תופס דמיו דאע"ג דמע"א לא מוכח משום דהו"ל ב' כתובים הבכ"א מ"מ מסברא נמי צ"ל דתופס דמיו וע"כ צריך לומר דמיעט' קרא להדי' מדכתיב הוא למעט שאר איסורי הנאה דהדמי' מותרי' ודו"ק:

(ד) והנה שם במס' ע"א אמרינן דפליגי אי חליפי חליפי' אסורין מד' שרי משום דכתיב הו' ולא חליפי חליפי' ומאן דאסור אמ"ל ההוא הוא אצטריך למעוטי ערלה וכה"כ דאינו תופס דמיו ומאן דשרי אמ"ל שאר איסורי' דאינו תופס דמיו ילפי' מע"א ושביעי' דהו"ל ב' כתובי' הבכ"א ואידך כלומר מאן דאסר ס"ל ב' כתובים הבאכ"א מלמדים מוכח מכאן להדי' דמאן דאסר חליפי חליפי' ס"ל ב' כתובי' הבכ"א מלמדי'. והנה הרמב"ם פ"ח מהלכות עכו"ם פסק כמאן דקיי"ל חליפי חליפי' אסורין והניח הכ"מ בצ"ע דהא כאן מוכח דרק למ"ד ב' כתובים וכו' מלמדים דאז אצטריך קרא למעוטי שאר איסורי הנאה ולא מייתר לן הוא למעוטי חליפי