תבואות השדה חלק א רלב

אשר לנו סברא אחת בשם הגאון בעל דברי אמת דמאן דס"ל ספיקא דאורייתא מה"ת לחומרא ס"ל חזקה דאיתרע שמה חזקה ושם הרחבנו הביאור בס"ד והנה בס' ש"ש שמעתא א' פ"ג כפי הנראה שם במס' יבמות פ' ע"א גבי אכל חלב ונמצא סריס דרב אמר נעשה סריס למפרע ולוקה משמע דס"ל לרב ספיקא דאורייתא מה"ת לחומרא וא"כ ס"ל חזקה דאיתרע שמה חזקה. וא"כ לא קשה קושית התוס' דנימא הממע"ה אי מוקמי' מתני' בשתי כתי עדים דכיון דנגד חזקת ממון איכא חזקת חיוב אע"ג דאיתרע ע"י זריקת החוב מ"מ מהני לאוקמי נגד החזקת ממון ולכך אמרי' שפיר יחלוקו ודו"ק:

(יב) הרמב"ם סוף פ"ז מהלכות אישות הביא הדין דקרוב לה וקרוב לו לענין קידושין ושם מבאר דקרוב לה הי' בשהי' יכולה לשמור ולא הי' שניהם יכולי' לשמור וכו' זהו מע"מ ודין דד"א לא ביאר כלל לענין קידושין והנה בלח"מ שם כתב דלכך לא ביאר דין ד"א משום דמיירי ברה"ר ולא קני ד' אמות ובחלקת מחוקק סי' ל' ס"ק ד' הביא בשם הב"ח דלדעת הר"מ ד"א קני אפי' ברה"ר וכן כתב הב"ש סי' קל"ט ס"ק כ"ב דלהר"מ ד"א קונה אפי' ברה"ר א"כ קשה מ"ט לא הביא לענין קידושין הדין דד"א. ובפ"ה מהלכות גירושין כתב דביכולה לשמור הוי ספק מגורשת וכן כתב שם דממחצה למחצה עד שיהי' קרו' לה הר"ז ספק מגורשת ועי' שם בב"ש סי' קל"ט ס"ק כ"ב שכתב שם וז"ל כ"ז הי' לשיטת הרמב"ם דס"ל אע"ג דקרוב לה והי' יכולה לשמור הוי ספק מגורשת אבל רוב פוסקים חולקין ע"ז וס"ל כשקרוב לה הי' מגורשת מדאורייתא ושמואל רק חומרא דרבנן קאמר דהגט פסול ואם נשא' לא תצא עכ"ל. והנה לשיטת הר"מ יש ג' חילוקים בגירושין ביכולה לשמור ולא הוא הוי רק ספק מגורשת ובד"א שלה הוי מגורשת גמורה מה"ת רק מדרבנן פסול עד שיגיע הגט לידה והי' כשמואל דמחמיר ובידה ממש הי' מגורשת אפי' מדרבנן ואיהו מחלק בין יכולה לשמור ובין ד"א דד"א עדיף כיון דאשכחינן בשאר מקום נמי ובכל קניינים משא"כ הך דיכולה לשמור לא מצינו בשום מקום רק לענין גיטין (ועי' בפנ"י בחידושיו לתוס' ד"ה ר"י אומר דרוצה לומר דיכולה לשמור לענין גט הי' מה"ת מרבוי' דונתן מ"מ ואין דעת הר"מ כן) ותא דלענין קידושין מהני בהי' יכולה לשמור היינו משום כיון דמעיקרא תקנו שיתגרשה ביכולה לשמור וממילא תקנו לענין קידושין נמי משום לת' דגירושין ויצאה והיתה וא"כ אע"ג דלענין גיטין החמירו אח"כ משום חומרא דאשת איש מ"מ לענין קידושין נשארת התקנה במקומה. משא"כ בד"א כיון דקנין זהו מצינו בכל קנייני' א"כ אע"ג שהחמירו לענין גיטין מ"מ לא עקרו לגמרי הקנין ד"א ואמרי' עכ"פ אם נשאת לא תצא כל זהו המתבאר משיטת הראשונים והפוסקים בדברי הרמב"ן אמנם הא דהבי' הר"מ הדין דד"א לענין גיטין ולא לענין קידושין בזה לא מצאתי פשר דבר ובחלקת מחוקק סי' ל' ס"ק ד' הרגיש בזה. והנ"ל שסמך עצמו על הא דמביא דמהני לענין קידושין ביכולה לשמור ממילא מכ"ש דמהני ד"א דד"א עדיף מיכולה לשמור כמ"ש רק לענין גיטין כיון דס"ל דיש חילוק בין יכולה לשמור ובין ד"א דביכולה לשמור לא הוי רק ספק מגורשת לשיטת הר"מ ובד"א מגורשת גמורה מה"ת רק מדרבנן פסול עד שיגיע לידה שם הוצרך להביא דין דד"א ובקידושין נשמע שפיר דמהני ד"א מכ"ש דיכולה לשמו' ועי' בכ"מ והה"מ ובלח"מ פ"ה מהל' גירושין שהאריכו בדברי הר"מ ועי' בב"ש סי' קל"ט ס"ק כ"ג ודו"ק היטב:

(יג) עוד י"ל בישוב הקושי' שהקשיתי באות י' למה נקטי רבא ור"י בשני כתי עדים הא מצי למנקט בכת א' נמי וע"א אומר קרוב לה וא' אומר קרוב לו. ונראה דהנה לכאורה יל"ד במתני' אמאי נקיט מע"מ מגורשת ואינ' מגורשת ולא קתני ספק מגורשת אמנם יש לומר דהנה במס' כתובות איתא דכל תרי ותרי אם נשאת לא תצא עי"ש כ"ב ע"ב והיינו כשניסת לא' מעדיה והנה הא וודאי פשיטא דה"נ אם נשאת לא' מעדיה שאומרת קרוב לה והי' נמי אומרת ברי דאם נשאת לא תצא וא"כ א"ש הלשון מגורשת ואינ' מגורשת כלומר דלענין אם נשאת לאחד מעדים שאומרים קרוב לה הוי מגורשת דהא לא מפקי' מיני' ואם נשאת לאחר מקרא אינ' מגורשת משא"כ אי הוי קתני במתני' ספק מגורשת הוי משמע דלכל העולם הי' בספק ואם נשאת תצא כמו שהדין בכל ספק גירושין ולכך קתני מגורשת ואינ' מגורשת כדי שנוכל להוכיח דמיירי בכה"ג כגון בשתי כתי עדים והנה בתו' שם ד"ה כשניסת לא' מעדים מבואר דבע"א אפי' אם נשאת לאותו העד שמתורת אם נשאת תצא דהא חיישי' שמ' עיניו נתן בה כמבואר סוף פ"ב ממס' יבמות עי"ש וא"כ א"ש דלא מוקמי רבא ור"י בכת אחד דאי לא הוי רק כת אחד א"כ אפי' נשאת לאותו העד שאומר קרוב לה נמי תצא וא"כ אמאי קתני מגורשת ואינ' מגורשת ולא קתני ספק וע"כ דמתני' מיירי בשתי כתי עדים ודו"ק:

(יד) בתוס' רע"א במס' גיטין אות פ"ו הקשה מאי פריך הגמ' והא א"א לצמצם דלמא מיירי בקדם איש אחר לד"א ובאותו שעה לא זכו לא האיש ולא האשה בד"א דהא האחר קדים וזכה בד"א ואח"כ הלך האחר משם ונמצא דזכו תרוייהו בהדי הדדי בד"א ותירץ כיון דהאחר אין לו שייכות לזכות הגט מש"ה לענין זכות הגט גם בעודו שם האחר זכה בד"א מי שיבא לשם תחלה או האיש או האשה ופריך שפיר עכ"ל בשנוי לשון קצת. אמנם לא יתכן רק אי אמרי' דקנין ד"א הי' החפץ ושפיר אמרי' דכיון דאותו אחר אין דעתו כלל לזכות בהגט א"כ לא יכול לעכב כלל על האיש והאשה קנין הגט. אמנם לפימ"ש לעיל באות ה' בשם ספר אב"מ דבגט לא מהני כלל מה שהחכמים יקנו הגט לאשה וא"כ ע"כ דבד"א לא אתינן עלי' רק מתורת קנוית המקום וא"כ לענין שיהי' המקום קנוי לו אף לאותו אחר יש לו שייכות לזכות בהמקום שאם יהי' מונח שם איזה דבר הפקר לזכות בו א"כ אינו עולה תירוצו יפה דבכה"ג שקדם אחר תחלה כיון שכבר קנה המקום ממש א"כ כ"ז שהי' עומד שם לא זכו לא האיש ולא האשה והדק"ל ונ"ל דבריו של הגאון הנ"ל אי ס"ל באמת דד"א א"ק ברה"ר כקושי' התוס' בד"ה ור"י רק די"ל דלענין גט קונה אפי' ברה"ר דהא דד"א א"ק ברה"ר י"ל הטעם כמש"כ לעיל כיון דכל הקנאת ד"א הי' משום דלא ליתי לאנצויי וברה"ר דדחקו רבים יזדמן הרבה פעמים דאתי לאנצויי ממילא בגט דל"ש בי' אתי לאנצויי מהני שפיר אפי' ברה"ר וא"ל דאדרבא נימא אפכא כיון דבגט ל"ש כלל אתי לאנצויי ל"מ כלל ד"א דז"א דהא חזינן דכיון דתקנו רבנן ד"א תקנו אפי' היכא דל"ש אתי לאנצויי כגון מתנה עיין בירושלמי וברמב"ם פ"ד מה' זכי' ומתנה ועכצ"ל דכיון דהצרכו לתקן ד"א לענין מציאה ממילא תקנו גם לענין מתנה אפי' היכי דל"ש אתי לאנצויי ובפרט די"ל דהפלוגתא בירושלמי פרק הזורק ה"ג אי במציאה נמי מהני ד"א תלי' בהך סברא דאי אמרינן דקנין ד"א פירושו הי' שחכמים הקנו החפץ א"כ שפיר אמרינן דבשלמא דבר הפקר הקנו לו דלא ליתי לאנצויי משא"כ במתנה דל"ש אנצויי לא תקנו משא"כ א"א קנין ד"א פירושו שחכמים הקנו לו המקום ד"א סביבותיו וא"כ כיון שקנה עכ"פ המקום ההוא לענין דבר הפקר ממילא מהני לו נמי