תבואות השדה חלק א ריח

דאח"כ טהור כדין כל הספיקות שמותר בכ"מ וזה ברור וא"כ ס"ל לת"ק ספיק' דאורייתא מה"ת לקולא ור"ש ס"ל ספיק' דאורייתא מה"ת לחומרא כנ"ל טעם פלוגתת' בזה ודו"ק:

(כו) וא"כ כיון דס"ל לר"ש ספיקא דאורייתא מה"ת לחומר' ע"כ לא ס"ל דהא דאזלינן בתר רובא הי' רק משום דלא אפשר דאי מצד הסברא לא הוי לן למיזל בתר רובא איך אפשר שהקילו במה שהי' אסור מה"ת משום דלא אפשר וע"כ דס"ל דרובא הי' מצד הסברא דמיעוט' כמאן דלית' דהרוב מכריע המיעוט ולס"ד הי' ס"ל באמת לחלק בין רובא דאי' קמן לרובא דליתא קמן רק במסקנ' ע"כ לא מחזקינן ואמרי' דבכ"מ רובא הי' מצד הסברא והמיעוט כמאן דלית' והרוב מכריע המיעוט בכ"מ ודו"ק:

(כז) והנה הא פשיטא דע"כ אפש"ל דהמיעוט כמאן דלית' רק היכא שהמיעוט אינו קבוע משא"כ במיעוט דקבוע פשיט' דל"ל דהי' כמאן דלית' שהרי הי' קבוע בפנינו וממילא לא אזלינן בתר רובא אמנם אי אמרי' דבכ"מ המיעוט כמאן דאית' ואפ"ה אזלינן בתר רובא א"כ תו איכא למימר דאע"ג דהמיעוט קבוע כמי אזלינן בתר רובא דמה בכך דהמיעוט הי' קבוע הא בכ"מ אמרינן דהמיעוט לא הוי כמאן דלית' ואפ"ה אזלינן בתר רובא וא"כ מנא תיתי לומר דהיכא דהמיעוט הי' קבוע לא אזלינן בתר רובא וא"כ אי לאו דגלי לן קרא דאמרינן קבוע לא הוי ידעינן מסברא לחלק בין קבוע לשאינו קבוע ולכך אצטריך קרא לקבוע וא"כ א"ש דלר"ש לא אצטריך קרא כלל לקבוע דאיהו ע"כ ס"ל דהא דאזלינן בתר רובא הי' משום דהמיעוט כמאן דלית' וא"כ היכא שהמיעוט הי' קבוע דע"כ אי אפש"ל דהוי כמאן דלית' דהרי הי' קבוע בפנינו ממילא ידעי' דלא אזלינן בתר רובא ול"צ קרא לקבוע רק אי אמרינן דבכ"מ המיעוט כמאן דאי' וא"כ אין סברא כלל לחלק בין מיעוט הקבוע למיעוט דעלמא דבכל מיעוט הוי כמאן דאי' ואפ"ה אזלינן בתר רובא וא"כ ה"ה במיעוט דקבוע נמי הוי אזלינן בתר רובא אי לאו דגלי לן קרא דבקבוע לא מהני רובא משא"כ לר"ש לשיטתו שהוכחנו דע"כ הא דאזלינן בתר רובא הי' משום דהמיעוט לגמרי כמאן דליתא וא"כ ממילא היכא שהמיעוט קבוע דל"ל דהוי כמאן דליתא פשיטא דלא אזלי' בתר רובא ולא אצטריך קרא לר"ש ומיושב שפיר קושי' התוס' לר"ש קבוע מנ"ל דלר"ש באמת לא אצטריך קרא ודו"ק היטב וא"כ ל"ק נמי מנ"ל דפטור משום קבוע דלמא הא דפטור משום דלא מהני רוב בד"נ כמה שהקשה בסוף ס' קצה"ח בקונ' הספיקות דס"ל דממנ"פ מוכח קבוע דאי אמרינן דרובא הי' מצד הסברא והיינו משום דהמיעוט כמאן דלית' לגמרי א"כ פשיט' דהיכא דהמיעוט קבוע דל"ל כמאן דליתא לא אזלינן בתר רובא ואי אמרינן דרובא אינו מצד הסברא וא"כ לא אזלינן בתר רובא רק היכא דלא אפשר א"כ לא אצטריך קרא למפטרי' כאן בזורק לגו דבשלמא רובא דאינו טריפה מהני אפי' בד"נ דאפש"ל דגם זה מקרי לא אפשר דא"כ לא יהרג שום רוצח בעולם משא"כ בזורק אבן לגו דהוי הרוב רק עפ"י מקרה פשיט' דזה לא מקרי לא אפשר וא"כ לא צריכ' קרא וע"כ כי אתי קרא לקבוע הי' דאתא ודו"ק היטב:

(כח) בס' שערי תורה ח"ג כלל ז' פרט ב' הקשה על רש"י במס' סנהדרין ומס' כתובות שכתב דס"נ להקל משום דכתיב והצילו העדה למ"ל קרא להכי תיפוק לי' דהאיך מקטל מספיקא הא אפי' ממונ' לא מפקי' מספיק' ע"ש והי' נעלם מעיני הגאון לפי שעה שהי' ממש קושי' התוס' מס' ב"ב כ' ע"ב ד"ה וספק נפשות ע"ש אמנם לתרץ דעת רש"י יש לומר דכיון דק"ל דקרא פטר לי' אפי' היכא שהרג בוודאי ישראל רק כיון די"ל דלמא כוון לעכו"ם משו"ה מפטר וא"כ בכה"ג היכא שעשה מעשה איסור בוודאי הוי כמו גבי ממון היכא שהחיוב הי' בוודאי וספק בפרעון דאינו פטור מטעם חזקת ממון וא"כ ה"נ כיון שבבירור נעשה מעשה איסור על ידו שהרי הרג ישראל והוי כמו החיוב בוודאי והפטור דלמא כוון לעכו"ם הוי ספק ובכה"ג לא אזלינן בתר חזקת ממון וא"כ לענין מיתה נמי לא הי' פטור אי לאו משום דוהצילו העדה (ובפרט אי אמרינן דאפי' ספק פרעון קודם הלואה נמי מקרי חזקת חיוב עיין בש"כ חו"מ סי' ע"ה ס"ק כ"ד א"כ ה"נ הוא חייב כיון שהי' מעשה איסור בבירור ולכך אצטריך קרא ודו"ק):

(כט) בס' שטמ"ק למס' כתובות ט"ו ד"ה הולכים אתר רוב העיר בסוף הדבור שם הביא להקשות מה דאמרינן רוב מצויי' אצל שחיטה מומחי' הן להוי האי רוב כמע"מ שהרי מביאין לביתו של השוחט לשחוט והו"ל שאינו מומחין קבוע ותירץ שם דההוא רוב הי' חזק' ורגלים לדבר שלא שחט רק מומחה ול"א קבוע בכה"ג ועיין מ"ש לעיל אות ט"ז דכל היכא שלא הי' כאן בוודאי האיסור כמו גבי תשע חנויות ל"א קבוע וא"כ ה"נ הרי ליכא כאן בוודאי אחד שאינו מומחה ששוחט בוודאי אילו הי' כאן עשרה שוחטים ט' מומחין ואחד שאינו מומחה והלך אצל א' לשחוט ולא ידע לאיזה מהם בוודאי הי' אמרינן כיון דהשוחט שאינו מומחה הו"ל קבוע לא אזלינן בתר רובא משא"כ הכא לא אתחזק כאן כלל מי שאינו מומחה ואין זה ענין כלל לקבוע. ועוד לפימ"ש לעיל באות כ"א דכל היכא שאנו דנין על הרוב גופה ולומר שהי' הי' הרוב ל"ש לומר קבוע וא"כ ה"נ הרי אנו אומרי' שהשוחט הוא הוא הרוב ממש ולא יצא עדיין מקביעותו א"כ ל"א בי' קבוע ודו"ק. מ"מ יש ראי' לסברתינו שכתבנו לעיל דהא דאזלינן בתר רובא הי' מצד הסברא משום דהמיעוט הוי כמאן דליתא וא"כ בקבוע דל"ל דהמיעוט כמאן דלית' לא אזלינן בתר רובא דהרי השטמ"ק נמי כתב דכל היכא דהרוב הי' מסברא כמו רוב מצויים אצל שחיטה מומחין הן ל"א קבוע וא"כ ממילא מוכח דכל היכא דאיכא קבוע אין הרוב בגדר הסברא וא"ש דברינו מ"ש לעיל באורך בס"ד ודו"ק:

(ל) בברייתא דתשע חנויות וכו' לקח מא' מהם וא"י מאיזה מהם לקח ספיקו אסור יל"ד לתני סתם אסור ולאיזה צורך נקט ספיקו ונראה דאי הוי נקיט סתם אסור לא הוי ידעי' כלל דטעמא משום קבוע דהו"א דהטעם הו' משום דאיכא בהדי מיעוט חנות שמוכרות נבלה ליכא לחתיכה הנמצאת דלא ידעינן מאיזה הי' חזקת איסור עפ"י דברי התוס' מס' כדה י"ח ע"א ד"ה הלך אחר הרוב ואמרינן סמוך מיעוט' לחזקא ואיתרע לי' רובא אבל באמת יש כאן רוב אע"ג דהמיעוט חנות שמוכרות נבלה הו"ל קבוע וא"כ אי הו"א הכי אפי' בנמצא הי' לנו לאסור דהא אע"ג דאיכא רוב מ"מ יש כאן חזקת איסור ואמרינן סמוך מיעוטו וכו' לכך נקיט ספיקו אסור כלומר לאשמעינן דכיון דהמיעוט חנות שמוכרות נבלה הו"ל קבוע אין כאן רוב כלל והו"ל ספיקא כלומר מחצה על מחצה וכיון דרק משום קבוע אסור ולא משום סמוך ממילא אמרינן שפיר ובנמצא דליכא כאן קבוע כיון דלא במקום הקביעות נולד הספק הלך אחה"ר משא"כ אם גם בט' חנויות לא הי' הטעם דאסור משום ספיקא כלומר משום דקבוע הו"ל כמע"מ רק משום סמוך מיעוט' א"כ גם בנמצא הי' אסיר ועיין לעיל באות ב' מה שרקדקנו עוד בלשון הברייתא ודו"ק:

(לא) עפימ"ש לעיל בישוב קושי' הקצה"ח שהקשה