תבואות השדה חלק א רטז

עדיין מהקביעות כמ"ש דהתם נמי דיינינן קבוע על העכו"ם שלא יצא עדיין מתוך החבור' רק הכל קבועי' שם הרוב ישראלים ומיעוט המצרי אמנם לפירוש הרמ"ה ולפימ"ש גם המרדכי ס"ל הכי דקרא מיירי היכא שא"י למי הרג א"כ שפיר י"ל דאמרינן קבוע אע"פ שאינו ניכר וגם אמרי' קבוע למפרע. וגם ל"א קבוע רק היכא שאנו דנין על הדבר שנפרש עכשיו מהקביעות כמו התם שאנו דנין על אותו שנהרג מתוך החבור' ונפרש מהקביעות הראשון משא"כ היכא שנשאר הכל בקביעות הראשון הרוב עם המיעוט יחדיו לא דיינינן בי' דינא דקבוע וא"כ ג' דיני' אלו דהיינו קבוע שאינו ניכר וקבוע למפרע וקבוע בדבר שלא יצא מתוך הקביעות תלי' הכל בב' פירושים בקרא דוארב לו אי מיירי דאינו יודעי' למי הרג או דפטור דלמא כוונתו לעכו"ם אשר נחלקו בזה אבות העולם רש"י ורוב ראשונים בחדא שיטת' ורמ"ה והמרדכי בחדא שיטת' כמ"ש ודו"ק היטב:

(כא) ואין להקשות ממה דאמרינן מס' כתובות ט"ו ע"א דהיכא דאזלא איהי לגביהו הו"ל קבוע והתם נמי לא יצא מן הקבוע דהא הכל נשאר במקומו הרוב כשרות עם המיעוט פסולים לא דמי כלל דהתם אין אנו דנין על הבועל מי הי' רק ממי נבעלה והוי ממש כלקח מן החנות וא"י מאיזה מהם משא"כ הכא אנו דנין על העיר מה הי' בזה שפיר אמרינן דהי' מהרוב עירות והענין הי' כך דכל שאנו דנין אם הי' מן הרוב או מן המיעוט בזה שפיר אמרי' דכל שהמיעוט הי' קבוע יש לספק שהי' מן המיעוט כמו מן הרוב משא"כ כשאנו מסופקי' על הדבר עצמו אם הי' הרוב או המיעוט שפיר אמרי' אע"ג דהמיעוט הי' קבוע מ"מ כיון דהרוב ג"כ קבוע אמרינן דמסתבר טפי דהיא הי' הרוב ודוק היטב כי הי' סברא עמוק' בס"ד וא"כ לפי מה שביארנו עכשיו יש לקיים הך סברא אפי' לפרש"י והראשונים דקרא דוארב לו פטר לי' משום דלמא כוונתו למצרי כמו לישראל אע"ג דהתם לא יצא מתוך הקביעות כמ"ש דכל הקביעות נשאר במקומו הראשון מ"מ התם דנין ג"כ למי הי' כוונתו ואין דנין על הרוב עצמו רק לאיזה נתכוין אם להרוב או להמיעוט בזה שפיר אמרינן דיש לספק על המיעוט כמו על הרוב משא"כ כשאנו דנין על הדבר עצמו אם הי' הרוב או המיעוט בזה אין כח להמיעוט אע"פ שהי' קבוע לסלק חשיבו' הרוב. והנה הא וודאי אמת ויציב כי הי' סברא נכונה מ"מ הלשון שהובא בשעה"מ בשם ס' לשון למודי' דכל דלא יצא מתוך הקבוע אזלינן בתר רובא משמע בפשיטות דכיון שכל הקביעות נשאר במקומו לא נתבטל חשיבות הרוב כמ"ש באות י"ז מ"מ סברתינו עולה שפיר בס"ד בין אם הי' כוונת גם הגאון בעל לשון למודי' או שלא הי' כוונתו כן נכונים דברינו לומר דכל שיש לדון שהי' הרוב עצמו לא נתבטל חשיבותו ע"י המיעוט (ויש קצת להעמיס ג"כ בכוונת רש"י סנהדרין ע"ט ע"א ד"ה לא צריכ' מ"ש שם דקבוע לא הוי כמו רובא שכוונתו דאין לומר דמיעוט הקבוע יש לו חשיבות כ"כ כמו הרוב עצמו וממילא גם אם אנו דנין על הדבר עצמו אם הי' הרוב ממש נמי לא נוכל לומר שהי' הרוב דחשיבות הרוב נסתלק לגמרי דזה ל"א רק שהמיעוט יש לו חשיבות עד שהיכא שיש לספק על איזה דבר מה הי' אם הי' מן המיעוט או מן הרוב יש לספק על המיעוט כמו על הרוב אבל שיהי' להמיעוט חשיבות הרוב ממש עד שאפי' כשאנו באין לדון אם הי' הרוב ממש לומר שנסתלק חשיבות הרוב לגמרי וכאילו לא הי' כאן רוב כלל זה ל"א כן יש לפרש בכוונ' רש"י וכבר ביארנו לעיל באות ט' כוונת רש"י באופן אחר בס"ד ודו"ק היטב):

(כב) קבוע הניכר מקרי אע"פ שאינו ניכר לו רק שניכר לאחרים נמי מקרי קבוע עי' בפלתי סי' ק"י סוף ס"ק י"ב ויש להביא ראי' לזה ממ"ש המג"א סי' שד"מ להקשות על הא דאמרינן דהי' מהלך במדבר וא"י אימתי שבת דאסור לעשות לו מלאכה כל הימים רק כדי פרנסתו משום פק"נ דכל יום אנו מסופקי' דלמא היום שבת והקשה שם אמאי לא ניזול בתר רובא כלומר ורוב הימים הם ימי חול ותירץ משום דהו"ל קבוע עי' בס' פרמ"ג שם ובס' תוס' שבת והנה התם נמי אינו ניכר לו כלל איזה יום הי' שבת וצריך ע"כ לומר כיון דניכר לאחרים תו מקרי קבוע ועי' בתוס' מס' סנהדרין ע"ט ע"ש במתני' גבי הנסקלי' אמאי לא אזלינן בתר רובא ותירצו דאין להרוג אותו שאינו חייב שריפה מחמת אותו שחייב שריפה ולא דמי לרוצח דאזלינן בתר רובא דלאו טריפה הי' כוונתם דלא אזלינן בתר רובא רק היכא שאין יודעי' בבירור שלא יעשה כדין כגון ברוצח דהורגים אותו עפ"י רוב דהא התם גם אח"כ יהי' הרוב ישאר קיים וחזק לומר שכדין הרגנו אותו דהרוב לאו טריפה והוא הנהרג כלומר הנרצח ג"כ הי' מן הרוב משא"כ גבי הנסקלי' בנשרפי' אם ידונו כולם במית' חמור' אע"ג דבכל אחד מהם נוכל שפיר לומר שהוא מן הרוב מ"מ אחר שכבר נהרגו כולם יתברר שע"כ לאחד מהם שלא כדין דנו במית' חמור' בכה"ג לא אזלינן בתר רובא ואינו דומה לחתיכ' איסור שנתערב חד בתרי דמותר לאכול כולם מה"ת אע"ג דהתם נמי נאכל האיסור בבירור התם שאני דכיון שמעורב אחד בחבירו הרי נהפך האיסור להיות היתר והתם מטעם ביטול קאיתנ' עלה משא"כ הכא דאדם באדם ל"ש ביטול עי' בפלתי שם וא"כ ל"ש לדון עפ"י הרוב רק לומר על כ"א שהוא מן הרוב בכה"ג וודאי אמרי' דכל שיתברר אח"כ שבוודאי בא' שלא כדין עשו לא אזלי' בתר רובא ודו"ק היטב. וא"כ בלא"ה מתורץ קושי' המג"א דהתם לענין שבת כיון דפשיטא דיום אחד בחבירו ל"ש ביטול וע"כ רק מתורת רוב באין לדון לומר על כל יום שהי' מן הרוב ברוב כה"ג וודאי כיון דלאחר שבעת ימים נדע בבירור שע"כ שבת אחד חלל בכה"ג לא מהני רובא ועי' בפרמ"ג שם. ובעיקר דברי התוס' שם במס' סנהדרין ד"ה הנסקלי' שהקשו לר"ש אמאי לא אזלי' בתר רובא לכאורה לא ידעתי כוונתם אמאי לא הקשו כן גם לרבנן במתני' דאית' להדי' דהיכא שנתערב חובי מיתה הקלה בחמורה ידונו בקלה ואמאי לא אזלי' בתר רובא וא"כ אמאי הקשו דווקא לר"ש ונראה ליישב דהנה התוס' שם מס' סנהדרין ע"ט ע"א ובמס' כתובות ט"ו הקשו לר"ש קבוע מנ"ל כיון דדריש מוארב לו נתכוין להרוג את זה והרג את זה פטור. ובחידושי הר"נ למס' סנהדרין תירץ דר"ש באמת ל"ל קבוע רק מדרבנן. וא"כ י"ל דלרבנן מעיקרא לא קשי' להו אמאי לא אזלי' בתר רובא דידעו התוס' שפיר דהו"ל קבוע [ואע"ג דהו"ל קבוע שאינו ניכר כבר כתב הפלתי סי' ק"י ס"ק י"ב דבאדם כיון דל"ש ביטול ל"ש לומר קבוע שאינו ניכר ומה שהקשה שם מנזיר י"ב דכתבו התוס' דהוי קבוע שאינו ניכר אע"ג דגם שם מיירי באדם יש לחלק דהתם האשה עצמ' שרוצה להתקדש עכשיו או שכבר נתקדשה אינו יודעת כלל דהכי הקשו התוס' שם דלמא נתקדשה ע"י אביה וא"כ אפשר דגוף הדבר שאנו דנין עליו אינו ידוע בע"ע] אמנם לר"ש הוי ס"ל בס"ד דל"ל קבוע מה"ת כתירץ הר"נ וא"כ הקשה שפיר רק למסקנא דמתרץ דהטעם משום קבוע הדר בי' וס"ל דלר"ש נמי ס"ל קבוע מה"ת. או כמה שתירצו התוס' שם בסנהדרין או כמו שנבאר בס"ד דלר"ש ג"כ אית לי' קבוע. ועי' מ"ש לעיל