תבואות השדה חלק א רטו

לא קשה דכיון שלא יצא מתוך הקבוע ל"א קבוע ודו"ק אמנם הסבר' צריך ביאור באיזה חילוק יש לענין קבוע בין אם יצא מתוך הקבוע או לא. ונראה דהנה לכאורה קשה על עיקר דינ' דקבוע דאמרינן דהמיעוט כיון שקבוע לא נתבטל לגבי הרוב ואמאי הא הרוב נמי הוי קבוע וא"כ יתבטל מיעוט דקבוע לגבי הרוב שקבוע נמי כמו המיעוט. וע"כ צ"ל דהענין הי' כך דוודאי אם אנו דנין על אותו הדבר אם הי' מן הרוב או מן המיעוט והרוב עדיין במקומו כמו המיעוט א"כ אע"ג דהמיעוט נמי קבוע מ"מ הרי הרוב ג"כ קבוע ויש לדון אחר הרוב רק כיון שנפרש הדבר מהקביעות כמו בתשע חנויות ולקח מאחר מהם דא"כ בחתיכה זו שאנו דנין אין כאן וודאי שהי' מן הרוב ושיש כאן רוב בחתיכה זו דהא אפשר שהי' מן המיעוט כמו מן הרוב כיון שהמיעוט הי' ג"כ קבוע בזה שפיר אמרינן דאין הרוב יכול להכריע המיעוט משא"כ היכא שידעי' בבירור שבאותו דבר עצמו שדנין עליו יש כאן מן הרוב כמו בעיר שאנו מסופקים אם הי' מהרוב שאינו מוקפי' או מהמיעוט שמוקפי' ל"ל שהרוב שאינו מוקפי' לא יוכל להכריע המיעוט שמוקפי' כיון שהמיעוט הי' קבוע ל"ל כך כיון דהרוב הי' ג"כ קבוע והרוב הי' לפנינו כמו המיעוט רק בחתיכה שנפרש' בא' מתשע חנויות דאפשר שאין כאן כלל מן הרוב כיון שכבר יצא ממקום קביעותו בזה שפיר אמרינן דיש לנו לספק שהי' מן המיעוט כמו מן הרוב מאחר שהמיעוט הי' קבוע אין יכול הרוב להכריע אותו. אמנם כשלא יצא ממקום קביעותו ובענין שאנו דנין יש כאן רוב בבירור לא נתבטל חשיבו' הרוב מחמת המיעוט שהי' קבוע כיון דהרוב הי' ג"כ קבוע ושפיר יכול הרוב שהי' קבוע להכריע המיעוט אע"פ שהי' ג"כ קבוע:

(יח) ועפ"י סברא זו יהי' מתורץ מה שהקשה המרדכי פ"ק דמס' חולין בשם רבינו יקר כיון דעיקר רוב נפקא לן מאחרי רבים להטות והתם הי' הסנהדרין המיעוט קבוע ואפ"ה מהני רובא אמנם לפי הנ"ל א"ש דהתם גבי סנהדרין אין אנו דנין על הדבר הנפרש רק אם האמת כמו שהרוב אומרי' והרוב יכריע המיעוט או האמת כמו שהמיעוט אומרי' ויכריע המיעוט הרוב לפיכך אמרינן כיון שהרוב הי' לפנינו כמו המיעוט א"כ אע"פ שהמיעוט הי' קבוע מ"מ כיון שהרוב ג"כ הי' קבוע שפיר מכריע הרוב הקבוע המיעוט שקבוע כיון שהרוב ג"כ קבוע ולא דמי לט' חנויות דהתם כי אנו דנין על הך חתיכ' שאינו יודע מאיזה מהם לקח אפשר שאין כאן הרוב כלל באותו חתיכ' דאפשר שהי' מן המיעוט כיון שהי' קבוע כמו מן הרוב משא"כ בסנהדרין שאנו דנין למי האמת אם להרוב או להמיעוט לא מהני כלל מה שהמיעוט הי' קבוע כיון דהרוב ג"כ קבוע ודו"ק והמרדכי תירץ שם בחד תירוצא דל"א קבוע רק היכא שיש ספק לברר הדבר משא"כ גבי סנהדרין אין הרוב מסופק כלל שנלך בתר המיעוט ע"ש וא"כ לפי הך סברא לא יהי' קשה מה שהקשה בס' שנות חיים ממס' נזיר שהבאתי באות הקודם דהאיך הי' ס"ד לומר גבי נזיר רובא ככולא דהא המיעוט הו"ל קבוע ולפי תירוצא דהמרדכי לא קשה דע"כ אמרי' קבוע רק היכא שיש ספק דלמא אינו כלל מן הרוב כמו דגבי חתיכ' שא"י מאיזה מהם לקח דאפשר שלא לקח כלל מן הרוב משא"כ הכא גבי נזיר שגלח רוב שערו דליכא למימר מחמת המיעוט שנשאר דלא גלח הרוב דהא קמן שגלח הרוב וא"כ שפיר אמרינן דלולא דגלתה התורה דבעי' יגלח כל שערו דווקא הוי סגי' לן ברוב' כיון דרובא ככולא ואין כאן ענין לקבוע רק היכא שע"י הקביעות אפש"ל דנסתלק הרוב משא"כ היכא שהרוב לא נסתלק בשום אופן כמו גבי נזיר שע"כ גלח הרוב וידעי' בבירור שנתגלח רובא אין כאן שום ענין לומר קבוע ודו"ק. ולהך סברא דל"א קבוע רק היכא שאנו דנין על איזה דבר שנפרש מהקביעות כמו בלקח מאחת מהם וא"י מאיזה מהן יצא לנו דין חדש דאם יש כאן עשרה חנויות מוכרים בשר שחיטה ואירע טריפות באחת מהם ואינו יודע באיזה מקולי' הי' הטריפ' כגון שלאחר שנתנו הבשר לתוך המקולי' נמצאו ריאה אחת נקוב' דבכה"ג הוי קבוע שאינו ניכר לדעת הפוסקים א"כ לסברא הנ"ל אפי' נימא דל"ש ביטול כה"ג כמ"ש לעיל כיון שאינו מעורב כ"א בחבירו מ"מ הכא כשאנו מסופקי' לאיזה חנות לילך וליקח בשר אמרינן שפיר דאזלינן בתר רובא וכל אחת מותרת דהא ידעי' בבירור שברוב מהחנויו' יש כאן בשר כשר ואע"ג שהמיעוט שיש שם בשר טריפה הוי קבוע מ"מ הא כשאנו מסופקי' לאיזה מהחנו' מותר ליכנס וליקח בשר לא יצא הרוב ממקום קביעותו ואזלינן שפיר בתר הרוב שמוכרי' בשר כשר אע"ג שהמיעוט הי' קבוע כיון שהרוב ג"כ קבוע ודו"ק:

(יט) אמנם כד נעיין שפיר בעיקר' דילפות' דין דקבוע דנפק' לן מוארב לו לכאורה ליתן להך סברא דהי' לרוב שיטות הראשונים מפרשינן בט' ישראלים וחד מצרי וזרק אבן והרג ישראל אמרי' כיון דמיעוט המצרי הו"ל קבוע אמרי' דנתכוין להמצרי כמו לישראל והתם נמי אין אנו דנין על הדבר הנפרש ממקום הקביעות שהרי יודעי' בוודאי שלישראל הרג רק שמסופקי' על איזה מהם הי' כוונתו ואמרי' דאפשר דלמצרי נתכוין כמו לישראל וא"כ הרי בשעת הכוונה דהיינו בשעת זריקת האבן ג"כ לא יצא הדבר מהקביעות ואפ"ה אמרי' דאפשר דנתכוין למצרי כמו לישראל אע"פ שהי' מיעוט כיון שקבוע ובפרט לפימ"ש לעיל באות א' בשם השטמ"ק למס' כתובות דכיון שהמצרי הי' קבוע קרוב הדבר שיהרוג למצרי כמו לישראל והתם הי' כל כל הקביעות במקומו ואפ"ה אמרי' קבוע וצ"ל להך סברא דס"ל כפי' הרמ"ה שבשטמ"ק דהספק הי' שאין יודעי' למי הרג אם לישראל או למצרי וא"כ כשאנו דנין למי הרג דיינינן על האיש שנהרג שיצא מתוך החבורה וא"כ כבר יצא הדבר מהקביעות וס"ל דדווקא בכה"ג אמרי' דינ' דקבוע. וכן משמע קצת מלשון המרדכי דב"ק דמס' חולין שהבאתי לעיל דס"ל דמיירי שאינם יודעי' למי הרג שכ' שם ת"ל וכן בתשעה ישראל וגוי א' ביניהם שא"י על מי זרק עכ"ל אלמא דס"ל נמי דמיירי שא"י למי הרג ובכה"ג אשמעינן קרא דלא אזלינן בתר רובא לומר שישראל הי' הנהרג וא"כ כבר יצא מהקביעות דהא עכשיו אנו דנין על הדבר שכבר נפרש ממקום הקביעות דהיינו על אותו שנהרג מתוך החבורה משא"כ כשכל הדבר עדיין בקביעותו הראשון ל"א קבוע כיון שהרוב הי' לפנינו עדיין והי' קבוע כמו המיעוט עדיף לן רובא דקבוע ממיעוט שהי' קבוע:

(כ) וא"כ לפימ"ש לעיל באות י"ג וי"ד דאי אמרינן קבוע שאינו ניכר ג"כ או אי אמרי' קבוע למפרע דתלי' בהני ב' פירושי' דלמאן דס"ל דקרא דוארב לו ממעט בט' ישראלים וחד מצרי דאמרינן דאפשר דכוונתו הי' לעכו"ם כמו לישראל בעי' קבוע הניכר דווקא וג"כ ל"א קבוע למפרע ומאן דס"ל דקרא אתי למעט היכא שלא ידעינן למי הרג א"כ אמרי' קבוע אע"פ שאינו ניכר וגם קבוע' למפרע עיין לעיל שהארכנו בזה בס"ד. א"כ יש לנו ג' נ"מ בין הני ב' פירושים דלפרש"י ורוב הראשונים דקרא ממעטי בזרק אבן דאמרינן דלמא כוונתו הי' לעכו"ם א"כ בעי' קבוע הניכר דווקא וגם ל"א קבוע למפרע וגם אמרי' קבוע אפי' היכא שלא יצא