תבואות השדה חלק א ריב

ויש להוכיח זה מלישנ' דבריית' דקתני שכל קבוע כמחצה על מחצה ולכאורה הי' סגי' לומר כל קבוע כמחצה אלא ע"כ אשמעי' דלא תימ' שחשיבות הרוב נשאר עדיין רק שהמיעוט הי' חשוב ג"כ כמו הרוב וממילא הוי כמחצה לכך אשמעי' דלא תימ' כן רק המיעוט הקבוע מבטל חשיבות הרוב וממילא הרוב נשאר ג"כ כמחצה והמיעוט ג"כ כמחצה וז"ש שכל קבוע כמחצה על מחצה כלומר שהרוב נתבטל מחשיבותו וזה פועל המיעוט דקבוע העולה מדברינו דאי אמרי' דהמיעוט שקבוע אינו מבטל חשיבות הרוב רק שהמיעוט הי' ג"כ כמו רוב א"כ ממילא הוי הענין כמו חתיכ' א' מב' חתיכות משא"כ אי אמרינן דהמיעוט הקבוע אינו נחשב כמו הרוב רק שחשיבות הרוב נתבטל א"כ די לנו שנאמר שחשיבות הרוב נתבטל שלא להיות בגדר וודאי מ"מ מידי ספיק' לא נפיק והוי כספיק' בעלמא ודו"ק היטב בזו הסברא:

(ט) ועפי"ז יש להבין כוונת רש"י מס' סנהדרין ע"ט ע"א ד"ה לא צריכ' וז"ל ומהכא נפקא לן בכל דוכת' דכל קבוע לא פחות מלהיות נדון כמחצה על מחצה והוי ספק נפשות להקל והא ליכא למילף מיני' כרובא דמי דהא מהיכי תיתי לן דלמא האי דפטור משום ס"נ להקל ולא משום דחשבי' לי' כרובא ע"ש וכל רואה ישתומם איך נוכל לטעות דהמיעוט יהי' נחשב כרוב משום דהמיעוט הי' קבוע הא הרוב נמי קבוע ועי' בפרמ"ג ס"ק י"ד שעמד ג"כ על דברי רש"י אמנם לפי מ"ש א"ש דהכי כוונת רש"י דלא תימא דכל היכא שהמיעוט הי' קבוע דאמרינן דהמיעוט יש לו חשיבות הרוב וא"כ הוי כמו ב' רובא המתנגדות זל"ז ונ"מ דלהוי איקבע איסור' כמו ב' חתיכות לכך כתב לשלול זה דזה לא מוכח מקרא רק שאינו פחות מלהיות נדון כמע"מ כלומר דחשיבות הרוב נתבטל נגד המיעוט ונשאר הדבר בספק וז"ש רש"י ולא משום דחשבי' לי' כרובא כלומר דאינו מוכח שהמיעוט יהי' נחשב ג"כ כמו הרוב דלהוי כמו ב' רובא המתנגדים זל"ז רק דהמיעוט נחשב כמחצה והרוב נתבטל מחשיבותו וחוזר ג"כ להיות כמחצה וממילא נשאר הדבר בספק ולענין דיני נפשות מפטר משום ס"נ להקל אבל שיהי' המיעוט נחשב כמו הרוב דלהוי כמו ב' רובא זה לא שמעי' מקרא וזה ברור בכוונת רש"י בס"ד וא"כ מוכח דרש"י ס"ל נמי דספיק' דקבוע לא הוי כאיקבע איסור' וא"כ שפיר איכא נ"מ בין אי חשבי' שהמיעוט יהי' נחשב כרוב דאז חשיב איקבע איסור' ואי אמרינן דהמיעוט אינו חשוב כרוב רק דע"י המיעוט נתבטל חשיבות הרוב דלא להוי בגדר וודאי רק כספיק' בעלמ' לא חשיב איקבע איסור' ודו"ק היטב:

(י) אמנם כל זה א"ש ע"ש דאי הוי נחשב המיעוט ג"כ כמו רוב וא"כ הוי כמו ב' רובא המתנגדים זל"ז דחשיב כמו חתיכ' מב' חתיכות ת"ד אי אמרי' דרוב הי' בגדר וודאי משא"כ אי הו"א דכל רוב אינו בתורת וודאי רק מתורת ספק ועי' בפלתי סי' ס"ג שכתב דהי' פלוגת' רב ושמואל א' הולכים בפק"נ אחר הרוב מס' יומא ע"ש ועי' בש"מ למס' ב"מ בסוגי' דתקפו כהן גבי עשירי וודאי ולא עשירי ספק א"כ אין נ"מ דאפי' אי אמרי' דהמיעוט שהי' קבוע נמי חשיב כמו רוב מ"מ לא חשיב איקבע איסור' דלא דמי לחתיכה מב' חתיכות דהתם ההיתר והאיסור לפניו ממש משא"כ הכא אע"ג דהוי כמו רובא לאיסור' ורובא להתיר' אין זה ממש כחתיכה מב' חתיכות אע"ג שיש לפניו חנות המוכרות כשרה וחנות המוכרות נבלה מ"מ הך צד שקנה מהנבלה אע"ג שהי' קבוע אינו ממש כמו חתיכ' דאיסור' דהא איכא רובא שמוכרות כשרות רק דע"י שהמיעוט הי' קבוע לא אזלינן בתר הרוב לומר שוודאי מכשירה לקח ומידי ספיקא לא נפיק וע"כ אמרינן דאי הו"א דהוי כרוב ויהי' נחשב כמו ב' רובא דסתרי אהדדי הוי כמו וודאי איסור והוי כחתיכ' מב' חתיכות ודוק:

(יא) ונראה להביא ראיה דהסוגי' דילפינן קבוע מקרא ס"ל ע"כ דרובא הי' בתורה וודאי דהנה התוס' במס' סנהדרין ע"ט ד"ה וכל קבוע וכן במס' כתובות ט"ו ע"א הקשו לר"ש קבוע מנ"ל וראיתי בס' שערי תורה ח"ג כלל ז' וכן בס' שערי דעה בסי' ק"י דהענין הי' כך דאי אמרינן דרובא הי' מסברא א"כ צריך קרא לקבוע דאי לאו הקרא הו"א דבכ"מ אזלינן בתר רובא אפי' שהמיעוט הי' קבוע אמנם אי אמרינן דרובא אינו מסברא וא"כ בלא"ה לא הוי אזלינן בתר רובא רק שהתורה חדשה לנו דניזול בתר רובא או מקרא דאחרי רבים להטות או מהללמ"מ וא"כ גבי קבוע דלית לן קרא ממילא לא אזלינן בתר רובא וא"כ אפש"ל דר"ש ס"ל דרובא אינו מסברא רק בתורת ספק וא"כ ממילא ל"צ קרא לקבוע ולקמן באות כ"ז כתבתי באופן אחר ע"ש. והנה אי הו"א דרוב אינו מתורת וודאי א"כ קשה מנ"ל לומר כלל קבוע דלמא משו"ה מפטר בש' ישראלים וחד מצרי משום דרוב הי' רק בתור' ספק ולא מהני רובא בדיני נפשות רק היכא שהרוב איתחזק כבר דהיינו הרוב שבא קודם המעשה כמ"ש בס' שב שמעתא שמעתא ד' ע"ש פרק ח' ופרק ט' משא"כ הכא שהרוב דט' ישראלים נתחדש לנו עכשיו בשעת מעשה לא אזלינן בתר רובא אבל קבוע ל"א כלל וכן הקשה בס' שערי תורה וע"כ דסוגי' ס"ל דרוב הי' מתורת וודאי וא"כ אי לא הו"א קבוע לח הי' פטור ממית' בט' ישראלים וחד מצרי וע"כ דאמרינן קבוע וא"כ מוכח דרוב הי' מתורת וודאי רק היכא שהמיעוט הי' קבוע נתבטל חשיבות הרוב דיצא מגדר וודאי ובא לכלל ספק. אבל לא שיהי' המיעוט נחשב ג"כ כמו הרוב שע"י המיעוט יגרע כח הרוב עד שיצא לכלל ספק כמו ספק בב' רוב' המנגדות זל"ז דיהי' נחשב כאיקבע איסור' זה ל"א כמ"ש בכוונת רש"י באות ט' ודו"ק:

ויתיישב מה שהקשיתי למ"ל קרא דאזלינן בתר רובא תיפוק לי' כיון דגלי קרא דבקבוע לא אזלי' בת"ר א"כ מוכח ממילא דכל שאינו קבוע אזלינן בתר רובא ואח"כ ראיתי שהקשה ג"כ בשו"ת מהרי"א ליו"ד סוף קל"ג ע"ש אמנם לפמ"ש א"ש דהנה אי ילפי' קבוע מקרא ע"כ ס"ל דמסברא ל"א כלל קבוע וכמ"ש הר"נ בפג"ה דקבוע הי' חידוש וא"כ א"ש דדווקא לבתר דגלי לן קרא דאזלינן בתר רובא מאחרי רבים להטות ומקרא וארב לו דע"כ לא מתוקמ' רק בט' ישראלים וחד מצרי דאפ"ה פטור וא"כ נראים הפסקי' כסותרי' זא"ז דהכא משמע דלא אזלינן בתר רובא וע"כ דחקינ' לחלק דהכא הטעם משום דהמיעוט הי' קבוע אע"ג דמסברא לא הוי נחתינן כלל לחלק בין מיעוט קבוע לאינו קבוע משא"כ אי לא הוי לן קרא דאזלינן בתר רובא לא הוי אמרינן כלל דקרא דוארב לו אתי' דאמרינן קבוע רק הו"א דאדרבה התורה אשמעינן דלא אזלינן בתר רובא כיון דמסברא הוי אזלינן בתר רובא והי' חייב בט' ישראלים וחד מצרי ואתי קרא לאשמעינן דלא אזלינן בתר רובא אבל לא מטעם קבוע ול"ל דא"כ אמאי אשמעינן קרא דווקא גבי קבוע דלא אזלינן בתר רובא ולא בעלמא אפי' היכא שהמיעוט אינו קבוע זה לא קשה דאי רובא הי' מסברא אין סברא כלל לחלק בין מיעוט קבוע לשאינו קבוע וא"כ שפיר הו"א דהכא אתי קרא לאשמעינן דלא אזלינן בתר רובא ולאפוקי מסברא דהו"א דאזלינן בתר רובא ולכך שפיר אצטריך קרא דאחרי רבים להטות