תבואות השדה חלק א ריא

הרא"ה דאמרי' קבוע למפרע וא"כ אפשר דאפי' בכה"ג שנודע אח"כ שבהמה אחד טריפה היתה ולא נודע באיזה חנות נמי אמרי' קבוע למפרע. אמנם דעת הר"נ בפרק ג"ה דבכל גוונא ל"א קבוע למפרע אפי' בקבוע הניכר דהיינו שנודע אח"כ באיזה חנות הי' כיון שלא הי' נודע כלל בשעה שלקח ל"א קבוע למפרע כיון דחידוש הי' אין לך בו אלא חידושו דהיינו משעה שנודע הספק ועי' בס' פרי תואר סי' ק"י שהאריך בזה. ועי' בס' פר"ח סי' ק"י ס"ק י"ג שכתב כוונה אחרת בדברי הרשב"א ושאין כוונת הרשב"א לומר דדווקא בתערובות חתיכות ל"א קבוע למפרע והפר"ח האריך להוכיח דל"א קבוע באיסור שאינו ניכר ויבואר עוד בס"ד ודו"ק:

(ו) ומדברי קדשו של הר"מ פ"ח מהל' מאכלות אסורות הלכה י"א נ"ל ג"כ להוכיח דס"ל דדווקא היכא שניכר האיסור חשיב קבוע דז"ל שם עשר חנויות תשע מוכרות בשר שחיטה ואחת מוכרות נבילות ולקח מאחד מהן וא"י וכו' הר"ז אסור שכל קבוע כמע"מ דמי ע"כ. והנה למה שינה הר"מ מלשון הברייתא דקתני וא' מוכרות נבלה והר"מ נקיט בלשון רבים נבילות אע"כ לאשמעי' אתי דאי הוי נקיט נבילה מצינו לפרושי דהיינו שבאמת כולן היו בכלל בשר שחיטה רק שאירע שאח"כ נמצא בהמה אחת נבלה וא"כ ידעי' שמסתמא יש בחנות אחת נבלה אע"ג שלא נודע לנו באיזה חנות נמי הוי קבוע אמנם כיון דנקיט נבילות משמע דמעולם הדרך למכור באותו מקילים נבלות וא"כ מסתמא ניכרת החנות באיזה מוכרות נבלות:

(ז) התוס' במס' נזיר י"ב ע"א ד"ה אסור הקשו כל העולם יאסרו לישא נשים דלמא אות' הי' שנתקדשה לשליח או דלמ' אביה קבל קידושי' עבור' ותירצו דמדאוריי' אפי' הי' שרי לישא דאזלי' בתר רובא רק משום קנסא קנסו ולדידי' קנסו לאחרינ' לא קנסו ואע"ג דמדינ' הוי לן למיסר משום קבוע דל"א קבוע כיון שאין האיסור ניכר. והנה צריך להתבונן לשיטות הפוסקים דאפי' היכא שאינו ניכר נמי חשיב קבוע א"כ כל הנשים יאסרו להנשא דלמ' אות' הי' שנתקדשה. ונראה ליישב דהנה הפלתי ס"ק י"ד נסתפק אי קבוע מהני נגד קורבא נמי כגון שמצא עצמו עומד קרוב לחנות המוכרות כשרה או דלמא כיון דמהני נגד רובא מכ"ש דמהני נגד קורבא דגרע מרוב' עי"ש ועי' בפרמ"ג ס"ק י"ד. והנה י"ל דמ"מ נגד רובא וחזק' כגון היכא דאיכא רובא וחזקה להתירה ומיעוט דקבוע לאיסור' לא מהני המיעוט לסלק הרוב והחזק', וא"כ ניחא דלענין שכל העולם יאסרו לישא נשי' איכא רובא דרוב הנשים שבעולם לא נאסרו ואיכא נמי חזק' פנוי' לאותו האשה שאנו דנין אם לא נתקדשה משא"כ לדידי' גופה ליכא רק רובא דרוב הנשים לא נאסרו מחמת קידושי השליח משא"כ חזקה ליכא דהא כשרוצה לישא אשה אין אנו דנין על חזקת פנוי' שלה רק על קרובתה אם נתקדשה להשליח או לא וחזקת פנוי' של קרובתה לא מהני לדיד' וא"כ ליכא רק רובא לחודא ולא מהני כיון דהוי המיעוט קבוע ודו"ק. וא"כ הוכחנו דמאן דס"ל דאמרי' קבוע אפי' היכא שאינו ניכר האיסור ס"ל ע"כ דקבוע לא מהני נגד רובא וחזקה דאל"כ יקשה יאסרו כל העולם לישא נשים. ונראה להוכיח עוד דנגד תרי רובא נמי לא מהני קבוע דהנה לכאורה יל"ד אמאי נקיט וא' מוכרות בשר נבלה ולא נקיט וא' מוכרות טריפה ועי' בשו"ת מהרי"א לחיו"ד סי' קל"ב שעמד בזה. אמנם לפימ"ש נכון הדבר הנה גבי ספק אם הי' מחנות המוכרות טריפה או לא יש לנו תרי רובא האחד דרוב בהמות שבעולם כשירות ורוב החנות מוכרות כשירות ונגד תרי רובא לא מהני המיעוט אעפ"י שהי' קבוע משא"כ בחנות מוכרות נבלה דל"ב דרוב בהמות שבעולם אינ' נבלות דהא מה שנתנבלה הי' ענין שנתחדש עכשיו וא"כ ל"ש כאן לומר רוב בהמות אינ' נבלות דהא עכשיו נתחדש כאן ענין נבלה משא"כ גבי טריפה אם נדון שהי' מהבהמה שהי' טריפה אמרי' דהי' מן הרוב שאינ' טריפות ונגד תרי רובא ל"א קבוע ודו"ק. והגאון בשו"ת מהרי"א שם תירץ באופן אחר ח"ל דברייתא דינא דאורייתא קתני וספיקו אסור מה"ת תהו דווקא בנבלה (כלומר דאיכא חזקת איסור עי"ש) אבל בטריפה לא להר"מ דס"ל ספיקא דאורייתא מה"ת לקולא עי"ש מוכח דס"ל דאפי' בספיקא דקבוע נמי למאן דס"ל ספיקא דאורייתא מה"ת לקולא אינו אסור מה"ת. והפרמ"ג ס"ק י"ז כתב להדי' דהך ספיקא דקבוע אסור מה"ת אפי' לשיטת הר"מ דהו"ל איקבע איסורא. ובאמת מ"ש הפרמ"ג דאסור מה"ת משום דמוארב וקם לו ילפינן אינו מבין דבריו דהא אפי' אי הוי ספיקא בעלמא נמי פטור גבי דיני נפשות דס"נ להקל מ"מ משו"ה לא מוכח דהוי ספק דאיקבע איסור' דלמא משו"ה לא חשיב איקבע איסור דווקא בחתיכה א' מב' חתיכות שהאחד היתר והאחד איסור מקרי איקבע איסורא אבל גבי ספיקא דקבוע לא חשיב עדיין איקבע איסורא. ואע"ג דקבוע סי' מה"ת היינו דלענין דיני נפשות פטור שפיר דמספיק' מפטר. אבל שיהי' כמו ספיקא דאיקבע איסורא שיהי' אסור מה"ת זה לא מוכח כלל ודו"ק:

(ח) ונראה דהך דינא אי ספיק' דקבוע נחשב כספק דאיקבע איסור' שיהי' אסור מה"ת ג"כ אפי' למאן דס"ל ספיק' דאוריי' מה"ת לקולא או דנימא דלא הוי רק כספק בעלמ' דאינו אסור מה"ת נ"ל דזה תלי' בהא דהנה בהך ענין דקבוע יש לפרש על ב' דרכים או דאמרי' דהמיעוט כיון שהי' קבוע מסלק חשיבות הרוב כאילו לא הי' כאן רוב כלל. ולכך הוי כמחצה. או דאמרי' דבאמת הרוב נשאר בחשיבותו כמו שהי' רק דהמיעוט כיון שהי' קבוע אינו נתבטל נגד הרוב וחשוב הי' ג"כ כמו הרוב והוי כרובא נגד רובא. והחילוק הי' כך דהנה אי אמרי' דהמיעוט הקבוע מסלק להרוב ונתבטל חשיבות הרוב א"כ נוכל לומר לענין איסור' דהוי כספיק' בעלמא דלא חשיב כאיקבע איסור' בחתיכ' מב' חתיכות דהתם הי' לפניו האיסור בוודאי כמו ההיתר משא"כ הכא שמסופקי' מאיז' לקח אע"ג דלא נוכל לומר שמסתמ' לקח מן הרוב הכשירות כיון דע"י מיעוט שהי' קבוע נתבטל חשיבות הרוב מ"מ המיעוט ג"כ לא חשיב דנימא שלקח מן המיעוט כמו מן הרוב דרך דחשיבות הרוב נתבטל שיהי' בגדר ספק דאי לאו דהמיעוט הי' קבוע הי' תלינן שלקח בוודאי מן הרוב וכאן שהמיעוט הי' קבוע מידי ספיק' לא נפיק והוי כשאר ספיק' בעלמא דתלי' מה"ת לקול' ומדרבנן לחומר' דמה"ת ספיק' לקולא אפי' היכא דאיכ' רוב. אמנם אי אמרי' דהמיעוט שהי' קבוע חשיב כ"כ בפ"ע עד שיצא מגדר המיעוט יבא לכלל הרוב וא"כ הוי כמו רובא להתיר' ורובא לאיסור' ובב' רובא המכחישי' זא"ז פשיט' אי אמרינן דרוב הוי בגדר וודאי ומן הסברא וא"כ היכא דהוי רובא לאיסור' הוי ממש כמו חתיכ' א' חלב ורוב' להתיר' הוי ממש כמו חתיכה א' שומן והוי ממש כחתיכה מב' חתיכות דלכ"ע ספיקא מה"ת לחומר' כמ"ש האחרונים עי' בשו"ת מהרי"ט ופר"ח בכללי הספיקות וא"כ אי אמרינן דכל קבוע הי' שהמיעוט נחשב כמו הרוב א"כ בספיקא דקבוע אסור מה"ת משא"כ אי אמרי' דהמיעוט אע"פ שהי' קבוע אין לו חשיבות רק שע"י המיעוט נתבטל חשיבות הרוב וא"כ הוי כמו שלא הי' כאן רוב ונחשב כספיקא בעלמא ואינו אסור מה"ת ודו"ק היטב: