תבואות השדה חלק א רי

דהרוב מוכרות בשר נבלה דג"כ הדין דאינו אסור רק מספיק' וקאמר בנמצא הלך אחר הרוב כלומר בכל גוונא דאם הרוב כשרה מותר הבשר שנמצא ואם הרוב מוכרות נבלה אסיר בוודאי ולא רק מספיקא כמ"ש בירושלמי באמת דינ' דט' חנויות היכא שהרוב מוכרות בשר נבלה נמי וא"כ שפיר אשמעי' מתא דקתני ובנמצא הלך אחה"ר ולא קתני סתם מותר דאמרי' קבוע לקולא נמי ולכך פריך התם לחומר' כלומר מנ"ל למירק כ"כ בלישנ' דתנא דבריית' דס"ל קבוע אפי' לקולא דלמא לא מיירי כלל הכא מדינ' היכא דהרוב מוכרות נבלה וסיפ' דבנמצא הלך אחה"ר לא קאי רק אריש' היכא שהרוב מוכרות בשר שחיטה וא"כ לא אשמעי' רק קבוע לחומר' ולא לקולא:

(ד) ואגב אורח' יש לפרש ג"כ מה דנקיט בס"ד מתשעה צפרדעי' ושרץ א' ביניהם וכו' דהתם נמי פשיט' דהי' לחומר' ויש ליישב דהנה גבי שני שבילי' א' טמא וא' טהור והלכו שנים אם הי' א' טמא וא' טהור יכול הטהור לתלות בטמא ונשאר הטהור כמו שהי' אמנם אם היו שניהם טהורי' א"כ אין יכול האחד לתלות בחבירו ושניהם טמאים עי' מס' טהרות פ"ה וברמב"ם פי"ט מהלכו' אבות הטומא' הלכה ב' ובמל"מ שם. והנה הכא גבי תשעה צפרדעים ושרץ א' אי ל"א קבוע רק לחומר' ומטמאים אותו מספק ובאמת מדינ' אינו טמא כיון דמה"ת אזלי' בתר רובא ול"א קבוע א"כ יהי' חומר' דאתי לידי קילא דאם ילך עם עוד אחד בשני שבילים שיש בא' מהן טומא' א"כ אם נחזיקנו להך כטמא יטהרו את חבירו ובאמת מדינ' הוא ג"כ טהור וא"כ שניהם טמאים וא"כ ע"כ מדמטמאי' אותו גבי ט' צפרדעי' ע"כ דמדינ' אמרינן קבוע ולכך כי מטהרי' אח"כ לחבירו שילך עמו בדין מטהרי' אותו כיון דהי' טמא מדינ' ע"ז פריך שפיר התם נמי לחומר' כלומר דלמא באמת ל"א קבוע רק לחומר' והא דקתני ספיקו טמא היינו רק שאמרי' שהי' טמא מצד חומר' ולא היכא שיסתלק עי"ז קולא דהיינו אם ילך עם אחד בשני שבילי' דבכה"ג אם יארע אח"כ כמו כן באמת יטמאו גם את חבירו כיון שהראשון אינו טמא מדינ' רק מחומר' אין לתלות בזה יותר מבזה ודו"ק כי מיושבי' כל הדקדוקים בס"ד:

פרק ב' נבאר בס"ד באיזה מיעוט אמרינן קבוע לבטל חשיבות הרוב ויש מיעוט דל"ש לומר קבוע לבטל חשיבות הרוב:

(ה) הא פשיטא וודאי דכל שנתערב המיעוט ברוב ל"ש לומר כל קבוע כמע"מ דמי דא"כ לא משכחת לעולם שאיסור יתבטל בהיתר וע"כ דמשום דמעורב לא חשיב קבוע והכי כתבו התוס' להדיא במס' חולין צ"ה ע"א ד"ה ספיקו. אמנם היכא שהמיעוט אינו מעורב עם הרוב רק מ"מ אינו ניכר אעפ"י שהי' בפ"ע כגון אם יש כאן עשרה חנויות ושחטו עשרה בהמות ובכל חנות לקחו בהמה אחת ואח"כ נמצא מום בראש של אחת מהן דידוע שבהמה אחת טריפה יש ואותו הבהמה אינו מעורבת עם שאר הבהמות רק מ"מ אינו ניכרת בפ"ע. הנה אי אמרי' בכה"ג נמי קבוע מה"ת יש בזה פלוגת' הפוסקים. הנה דעת הרשב"א בתוה"א לפי מה שהבינו הדרישה והב"ח אליבי' ביו"ד סי' ק"י דבכה"ג שאין האיסור ניכר היכן הי' לא חשיב קבוע מה"ת דאע"ג שאינו מעורב עם הרוב כמ"ש שכל בהמה הי' בפ"ע מ"מ כיון שאין אנו יודעים באיזה החנות הי' הטריפה לא חשיב קבוע מה"ת אמנם דעת הטור שם דאפי' בכה"ג חשיב נמי קבוע. וא"כ יש ג' מיני קבוע האחד היכא שהאיסור ניכר בפ"ע וידוע היכן הי' כמו בט' חנות מוכרות שחיטה ואחד נבלה וידוע באיזה חנות נמכר הנבלה בכה"ג לכ"ע חשיב קבוע מה"ת. ב' היכא שהמיעוט מעורב עם הרוב כמו חתיכה איסור שנתערב' ברוב היתר כיון דבטל לכ"ע לא מקרי קבוע זולת אם הי' דבר חשוב כגון חתיכה הראוי' להתכבד דאינה בטלה מדרבנן חשיב קבוע דרבנן כדאיתא במס' זבחים פ"ח ויתבאר לקמן בס"ד. ג' היכא שהמיעוט אינו מעורב עם הרוב רק מ"מ אינו ניכר בפ"ע כגון שידעי' דבחנות אחת יש טריפה ולא ידעי' באיזה חנות דביטול ל"ש כיון שאינו מעורבי' יחד ומ"מ אינו ניכר האיסור היכא הי' בזה יש פלוגת' הפוסקים דלשיטת הרשב"א לא חשיב קבוע בכה"ג היכא שהאיסור אינו ניכר היכא הי' ולשיטת הטור גם בכה"ג חשיב קבוע כיון שעכ"פ אינו מעורב:

הכלל העולה דב' מיני רוב יש האחד דאזלי' בתר רובא ואמרי' שהי' מן הרוב ולא מן המיעוט ולא מתורת ביטול כגון מה דאמרי' רוב בהמות כשרות וכל מיני רוב המובא בגמ' פ"ק דמס' חולין בסוגי' דרוב הנה התם וודאי לאו מתורת ביטול קאתינ' עלה רק דאמרי' דמסתמ' הדבר הזה הי' ג"כ מן הרוב ועל הרוב דעלמא אנו דנין. בכה"ג אמרי' היכא דהמיעוט הי' קבוע לא נוכל לדון על הדבר ההוא שהי' מן הרוב. ב' יש עוד מין רוב אחד דהיינו איסור המיעוט שנפל ברוב היתר דהתם לאו משו"ה שרי משום דאמרי' שמסתמא היא מן הרוב דהא ידעינן בבירור שהמיעוט ג"כ כפל לשם ורק דאפ"ה שרי דאמרי' דהרוב מבטל למיעוט והוי כולו היתר ואיסור נהפך להיות היתר בכה"ג ל"ש כלל דיני דקבוע ואין כאן שום חשיבות להמיעוט דכיון דמתורת ביטול קאתינן עלה ל"ש כלל דינ' דקבוע ודו"ק היטב:

וראיתי להגאון בס' שערי תורה ח"ג כלל ז' פרט ג' שרוצה להוכיח מלישנא דברייתא דכל שאינו ניכר האיסור ל"א קבוע מדקתני ולקח וכו' ספיקו אסור ואמאי נקיט ספיקו וע"כ דדוק' היכא שנודע וניכר האיסור לכל רק הי' מסופק על אותו החתיכה מהיכן לקח אז אסור משא"כ כשלא נודע מקום האיסור איה הי' דאת הוי ספק לכל אדם ל"ש קבוע אמנם אי אמרי' כשיטת המחבר בש"ע יו"ד סי' ק"י דגבי קבוע היכא שיש עוד ספק אחד כגון שנתערב אח"כ תו אינו אסור ואע"ג דהוי ספק א' בגופו וספק א' בתערובות מ"מ מהני כמ"ש הש"כ שם ס"ק כ"ב כיון דעיקר דין דקבוע הי' חידוש לא אסרו רק כשהי' בפ"ע ולא כשנתערב אח"כ וא"כ אפש"ל דלכך נקיט ספיקו כלומר דאינו אסור רק בספק אחד עי"ש:

וראיתי להגאון בס' חוו"ד סי' ק"י ס"ק י"ג שהקשה לשיטות הסוברים דאפי' היכא שאינו ניכר האיסור היכן הי' נמי אמרי' קבוע ואמאי ל"א דנתבטל חד בתרי דהא מהני לבטל אפי' אחד בבית וא' בעליה כל שהי' בספק וכל דשייך לומר שנתבטל ל"ש קבוע. ולדידי לא קשה דהא בפי' משמע במס' תרומות פ"ד משנה י"ב דדווקא היכא שעומד להתערב אח"כ עי' בפי' הרע"ב שם וא"כ הכא גבי תערובות חנויות כיון שאין סופו להתערב ל"ש ביטול ושפיר אמרי' קבוע שוב ראיתי שגם בס' בינת אדם בשער הקבוע העיר כך. והנה דעת הש"כ ס"ק י"ד דאפי' להרשב"א דמתיר מה שלקח קודם שנולד הספק והוא הדין שהובא בש"ע סי' ק"י סעיף ה' היינו דווקא שנתערב במקולי' חהר"ל בין הכשירות בזה דווקא אמרי' דל"א קבוע למפרע משא"כ בתערובות חנויות אמרי' קבוע למפרע ואינו חולק בזה על שיטת