תבואות השדה חלק א רט

שער ד בעזרת ד' הפודה ומציל ומושיע. אתחיל לכתוב ח"ת בסוגי' דקבוע. (א) קיי"ל בכמה מקומות בש"ס דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי עי' מסכת כתובות ט"ו ע"א ומס' סנהדרין ע"ט ע"א והובא עוד במקומות מפוזרי' בש"ס כמה שנבאר בס"ד. והנה אע"ג דבכל התורה אזלינן בתר רובא מ"מ היכא דהמיעוט היא קבוע נתבטל חשיבות הרוב והוי כמע"מ. ומקור מקום הדין דקבוע ילפינן לרבנן דר"ש מדכתיב וארב לו פרט לזורק אבן לגו ואמרי' ה"ד אי דאיכא תשעה מצרים וחד ישראל תיפוק לי' דרובא מצרי' נינהו אי נמי פלגא ופלגא הו"ל ספק נפשות להקל כלומר ולא אצטריך קרא ורש"י פירש במס' סנהדרין ובמס' כתובות דהא כבר ידעינן מדכתיב והצילו העדה ותוס' במס' ב"ב כ' ע"ב ד"ה וספק נפשות כתבו דבלאו קרא נמי ידעי' דס"נ להקל דהא אפי' ממונא לא מפקא מספיק' ע"ש ל"צ דאיכא ט' ישראלים ומצרי אחד ביניהם דהו"ל קבוע וכל קבוע כמע"מ דמי כלומר דלולא הקרא הי' חייב מיתה בזורק אבן לתוך חבור' שהרוב ישראלים דהא מסתמא לישראל נתכוין כיון דהם הרוב ורבנן ס"ל נתכוין להרוג את זה והרג את זה חייב רק כיון דהמיעוט מצרי הו"ל קבוע אמרי' דפטור דאפשר דנתכוין לנכרי כמו לישראל והו"ל ספיקא ופטור דס"נ להקל. אמנם אי לא הו"א קבוע כמע"מ הוי בנתכוין לישראל ממש כיון שהם הרוב והי' חייב עי' היטב ברש"י סנהדרין ע"ט ד"ה לא צריכ' ומהכא ילפי' בכה"ת דכל היכא דהמיעוט הי' קבוע נתבטל חשיבות הרוב. והנה לפי פרש"י ורוב הראשונים מפרשי' דקרא מיירי שידעינן אח"כ בוודאי שישראל הרג ואפ"ה מפטר כיון שהי' שם ג"כ מצרי אחד אמרי' דאיכא ספיקא דלמא למצרי נתכוין כיון דהמיעוט מצרי הי' קבוע ועי' בש"מ למס' כתובות שכתב דכיון דהמצרי הי' קבוע קרוב כ"כ שיהרוג המצרי כמו הישראל. אע"ג שהמצרי הי' מיעוט ולכך פטור. אמנם הש"מ הביא שם פירוש אחר בשם הרמ"ה דקרא מיירי דהרג אחד מהם ולא ידעינן אם מצרי הרג או ישראל דאי הוי אזלינן בתר רובא הי' חייב מיתה דהו"א דמסתמ' לישראל הרג כיון שהישראלים היו הרוב רק כיון דגלי קרא דאמרי' קבוע אמרי' דאפשר שלמצרי הרג אע"ג שהי' מיעוט כיון שהי' קבוע ולכך פטור וא"כ לפרש"י ולשאר ראשוני' פטור משום דאמרי' דלמא נתכוין למצרי אע"ג דהרג בוודאי ישראל ולפירוש הרמ"ה פטור דאפשר דלא הרג כלל ישראל והחילוק שבין אלו שני הפירושים יתבאר לקמן בדברינו בס"ד:

(ב) והנה מהך קרא ילפי' בכהת"כ דכל קבוע כמע"מ דמי בין להקל ובין להחמיר כיון דהי' מה"ת וודאי אי לא הוי אמרי' קבוע רק מדרבנן כמ"ש בחידושי הר"נ למס' סנהדרין אליבא דר"ש דאצטריך וארב לו לנתכוין להרוג א"ז והרג את זה דפטור ולא שמעי' קבוע מקרא רק מדרבנן א"כ לא נוכל לומר קבוע רק לחומר' ולא לקולא אמנם לרבנן דילפי' מקרא אע"ג דהתם הי' חומר' שאין הב"ד רשאי' להרוג אותו ל"א דלא מוכח מקרא קבוע רק לחומר' ולא לקולא דכיון דמדאוריי' שמעי' לי' אין חילוק בין לחומר' בין לקולא. והנה בירושלמי פ"ז דמס' שקלים הלכה ב' אית' להדי' הך דינא דקבוע בט' חנויות בין לחומר' בין לקולא. דמעיקרא הביא ט' חנויות מוכרו' בשר שחיטה וא' מוכרות בשר נבלה וכו' ספיקו אסור ואח"כ הביא ט' מוכרות בשר נבלה וא' שחיטה דג"כ אסור מספיקא והיינו קבוע לקולא דאי לא הוי אמרי' קבוע רק לחומר' א"כ בט' מוכרות בשר נבלה וא' שחוטה הי' אסור בוודאי והי' חייב מלקות כיון דהרוב סי' נבלה רק משום דאמרי' קבוע מה"ת אפי' לקולא ולכך אפי' ט' מוכחות בשר נבלה וא' שחיטה ואינו יודע מאיז' מהם לקח כיון שלקח במקום הקביעות לא אזלינן בתר רוב' ואינו אסור רק מספיק' ולא לקי ע"ש בגליון הש"ס ס"ק ב'. והנה במס' כתובות ט"ו ע"א פריך הגמ' א"ר זירא קבוע כמע"מ דמי בין לקולא בין לחומר' מנ"ל לר"ז הא אי לימ' מט' חנויות כולן מוכרות בשר שחיטה וא' מוכר' בשר נבלה וכו' וא"י מאיז' מהן לקח ספיקו אסור ובנמצא הלך אחר הרוב התם לחומר' אלא מט' צפרדעי' וסר א' ביניהם ונגע בא' מהן וא"י באיז' נגע ספיקו טמא התם נמי לחומר'. והנה יל"ד בכאן כמה דקדוקי' א' למה הביא סיפא דבריית' ובנמצא הלך אחר הרוב דהא פשיטא דדין דקבוע לא מוכח רק מריש' ממה דקתני וא"י מאיז' מהם לקח ספיקו אסור ולא מסיפ' דבנמצא הלך אחר הרוב. ב' מה קאמר התם לחומר' דהא פשיט' דהך דינא דט' חנויות הי' חומר' ג' לכאור' יל"ד בלישנ' דברייתא גופא דמסיי' ובנמצא הלך אחה"ר כיון דריש' מיירי בט' מוכרות בשר שחיטה וא' נבלה א"כ הי' לו לסיי' ובנמצא מותר כיון דקאי אריש' דהרוב מוכרות בשר שחיטה ואין מדרך התנא להאריך בלישנ' ולומר הלך אחר הרוב במקום שיכול לקצר ולומר תיבה אחת ובנמצא מותר:

(ג) ונראה ליישב דהנה לכאורה יל"ד מנ"ל כלל להוכיח דין דקבוע מבריית' דט' חנויות לפימ"ש התוס' במס' נדה י"ח ע"א ד"ה אחר הרוב דחתיכ' שלא נודע' אם הי' מנבלה או כשרה יש לה חזקת איסור דשאינ' זביח' ועי' בס' שב שמעתא שמעת' ד' פ"ב א"כ דלמא לעולם אין חילוק כלל בין אם המיעוט הי' קבוע או לא רק משו"ה אמרי' בלקח מא' מהן וכו' ספיקו אסור כיון דיש לחתיכ' זו חזקת איסור שאינו זביח' אמרי' סמוך מיעוט' לחזקה כלומר מיעוט חנות המוכרת נבלה לחזקת איסור ואיתרע לי' רובא אבל קבוע ל"א כלל. אמנם ע"כ א"א לומר כן דאי נימא דלאו משום קבוע אסרי' באינו יודע מאיזה מהם לקח רק משום סמוך מיעוט' לחזק' וכו' א"כ אמאי אמרי' בסיפ' ובנמצא הלך אחה"ר. וע"כ או דלא אמרי' בכה"ג סמוך מיעוט' לחזקה כיון דהוי רוב' דאי' קמן דהיינו התשע' חנויות המוכרות שחיטה וברוב' דאית' קמן ל"א סמוך עי' פרמ"ג סי' ק"י ס"ק י"ד או דס"ל דכה"ג לא חשיב חזקת איסור ודלא כסברת התוס' שהבאתי וא"כ מיושב דקדוק הראשון דלכך הוצרך להאריך אי לימ' מט' חנויות וכו' ובנמצא הלך אחר הרוב כלומר דמריש' לחוד' וודאי לא שמעי' כלל דין דקבוע דהא מצינו לומר דמשו"ה ספיק' אסור משום סמוך מיעוט' לחזקה וכו' וע"כ כי דווקא דינא דקבוע מהך ברייתא הי' רק משום דקתני בה ובנמצא הלך אחה"ר וע"כ דל"א סמוך מיעוט' וא"כ שמעינן מינ' דינא דקבוע. ופריך התם נמי לחומר' והנה הא דהגמ' פריך התם נמי לחומר' ולכאור' פשיטא דהא לחומר' כמה שכבר הקשינו באות ב' אמנם יש ליישב. דהנה י"ל דלכך קאמר ובנמצא הלך אחה"ר ולא קאמר סתם מותר דהתנא אגב אורח' רוצה להשמיענו בזה עוד דין אחד דהיינו דאמרינן קבוע אפי' לקולא. והיינו בט' חנויות מוכרות בשר נבלה ואחד שחיטה דג"כ אינו אסור רק מספיקא. והנה אי הוי נקיט בלישנ' קצרה ואמר מותר לא הוי שמעינן רק דקאי אריש' בט' חנויות מוכרו' בשר שחיטה ולכך בנמצא מותר לכך האריך יותר ואמר הלך אחה"ר לומר דקאי נמי היכא שהי' איפכ'