תבואות השדה חלק א כא

דאינה מדירה כ"כ אינ' חייבות והנה אי היה מקום לומר שהזמ"ג ל"ק קשה קושית הגמ' אמאי לא ילפינן ממצה והקהל לחייבו במ"ע אשסז"ג דהא כיון דמתפילין וראיה מוכח לפטור וממצה והקהל לחיובי' מסתבר לן לאוקמא אסברא החיצונה דפטורה ממ"ע שהז"ג וא"ל דלקולא ולחומרא לחומרא מקשינן דהרי התוס' בד"ה ונילוף מת"ת כ' להדיא דכיון דאיכא סברא למילף מת"ת ל"א לחומרא מקשינן ואפילו מהקישא אתי' סברא להפקיעו כמ"ש גברי בעי חיי וא"כ ה"נ אי הו"א דמצות עשה עדיף מל"ת מש"ה נשים חייבות וממילא מ"ע שהז"ג דלא עדיפא כמש"כ בודאי מסתבר לפטור דל"ל דמצות עשה שהז"ג גם כן עדיפא מל"ת דאם כן לא אצטריך שום קרא לחיי' נשים דמכש"כ מל"ת הומ"ל דחייבות וע"כ צ"ל דמ"ע שהז"ג קולא וממילא פטורה ואם כן לא הוי קשה נמי קושית הגמרא מנ"ל דמ"ע שלהז"ג נשים חייבות דבמ"ע שלהז"ג ידעינן מק"ו דל"ת וע"כ צ"ל דקושית הגמרא וניליף ממצה והקהל ס"ל דע"כ מל"ת ל"מ למילף כלל שהנשים יהא חייבות אפילו בעשה שלהז"ג דל"ת חמירא וע"כ אי לאו דגלי לן קרא בשום מקום שנשים חייבות בעשה ל"ה חייבות בשום עשה ואם כן כיון דמסברא חיצונה אין לחייבם בשום עשה תו ליכא שום טעם וסברא לחלק בין מצות עשה שהז"ג ללא הז"ג דבשלמא אי אמרינן דעשה עדיפא שפיר י"ל דרק במ"ע שלהז"ג עדיפא משא"כ במ"ע שהז"ג לא עדיפא משא"כ א"א דכל ל"ת חמירא ממ"ע אין טעם לחלק בין הז"ג לאין הז"ג ופריך שפיר נילף ממצה והקהל לחייבי' למ"ד ב"כ הבאים כא' מלמדין ול"ל דאדרבא ילפינן מתפילין וראיה לפטור דהא לחומרא מקשינן כיון דעכשיו אין לנו סברא לחלק בין מ"ע שהז"ג ללא הז"ג וממילא פריך נמי להך סברא דקיימינן עכשיו דל"ת חמירא ממ"ע ותו מ"ע שלהז"ג מנ"ל דחייבי' דלזו הסברא ליכא למימר דילפינן ממה שחייב' בל"ת מקרא דאיש או אשה דהא ל"ת חמורה ממ"ע ואם כן הני תרי קושי' שייכי בהדדי ודוק. אמנם אי הו"א דעשה עדיפא מל"ת הו"מ שפיר לומר דנשים חייבות בעשה מכש"כ ממה שחייבה בל"ת אמנם הא ודאי ס"ל לכ"ע דמצות עשה שהז"ג קילא ממצות עשה שלהז"ג והכי משמע ברש"י ד"ה ומדמ"ע שהז"ג ובתוס' בד"ה מכלל וה"ט כמש"כ דמצות עשה שלהז"ג הוי תדיר נגד מצות עשה שהז"ג ודוק. (ה) ובתוס' ד"ה ואנא אמינא למ"ל ק"ו דטפלי' חייבות נשים לכ"ש תיפוק ליה דה"מ למילף הקהל ממצה ותרצו דאי לאו ק"ו ל"ה ילפינן ממצה דאדרבא הוי ילפינן גז"ש דראיה ראיה לפטור עיין בריטב"א והנה לכאורה י"ל כיון דקי"ל גז"ש וק"ו גז"ש עדיף אם כן ממילא ל"ה הקהל מיותר כלל דהא אי לא כתב קרא בהדיא לחיובא הוי ילפינן בגזירה שוה דראיה לפטור ונ"ל דיש להוכיח מכאן דע"כ ל"א גזירה שוה וק"ו גזירה שוה עדיף רק מק"ו לחודא אבל היכא דיש לנו בנין אב וק"ו בחד צד למילף וגז"ש למילף בגוונא אחרינא ודאי הק"ו עדיף ואם כן א"ש הכא דכיון דממצה הו"ל למילף בבנין אב דחייבי' בגזירה שוה דראיה דפטורים והק"ו דטפילא חייבי' מורה גם כן לחייב. אם כן ממילא על ידי הק"ו הי' למידין שנשים חייבות ולא הוי ילפינן בגזירה שוה דראיה לפטור כיון דיש לנו בנין אב ממצה וק"ו דטפלי' לחייב וע"כ דאתי' לב"כ הב"כא ואפשר שהריטב"א נתכוון גם כן לזה. (ו) בחידושי פנ"י ראיתי שיצא לדון בדבר חדש דהא דאמרינן נשים פטורות ממצות עשה שהזמן גרמא היינו דוקא בדבר שא"א לקיים על ידי שליח מה שאין כן במצוה שאפשר שתעשה על ידי שליח ל"א דפטורות ובזה רוצה ליישב קושית התוס' כ"ט ע"א למה לי קרא דאותו ולא אותה ת"ל דמילה הוי מ"ע שהזמן גרמא ולפי הנ"ל מיושב כיון דאפשר למולו על ידי שליח לא אמרינן דנשים פטורות. ולכאורה אפשר יש לקיים סברתו עפ"י מה שכתב בספר הכלבו סימן פ"ג הטעם דנשים פטורות ממצות עשה שהזמן גרמא משום שצריכה להתעסק בצרכי בעלה לא רמי' התורה עליה חיוביה במצוה שצריכה זמן מיוחדת ואם כן ממילא במה שאפשר לקיים על ידי שליח ל"ש הך סברא הגם שהתוספות ל"ס הך סברא שהרי כתבו בד"ה מעקה דנשים פטורות ממצות עשה דיו"ט אף על גב דהל"ת נוהג בהם ולסברו הנ"ל אין מקום שיפטרו ממצות עשה דיום טוב כיון דבלאו הכי מצוי' שלא לעשות מלאכה מחמת הלא תעשה וראיתי בפנ"י למס' ביצה ל' ע"א ד"ה בגמ' שם גבי תוספ' יוה"כ שרוצה לומר דבמצות עשה שהיא בשוא"ת לא אמרינן נשים פטורות ורק במצות עשה שהיא בקום ועשה ולא ידעתי איך לא הרגיש בדברי תוס' אלו בד"ה מעקה דס"ל להדיא דנשים פטורות מעשה דיום טוב ועיין בשו"ת כתב סופר לאו"ח סימן ע"ה שהרגיש בזה ובסוג' יש יש קצת מקום לזו הסברא דהנה בסיף הסוגיא מסקינן דלר"י הוי מצה שמחה והקהל ג"כ הבכ"א ולדה"כ א"מ והקשה בתוספת ד"ה משום דלאביי דאמר אשה בעלה משמחה ליכא ג"כ ותירצו דקידוש היום דנשים חייבות ממילא איכא ג"כ. והנה יש לתמוה מ"ט בגמ' בכל השקליא וטריא לא הביאו כלל מהך דקידוש היום ולסברא הנ"ל אתי שפיר דבאמת הא דקידוש היום מן התורה אין המצוה דוקא ביין עיין ריש מסבת נזיר ועיקר המצוה היא בדבר שיקבל עליו קדושת שבת עיין בספר החינוך מצוה ל"א אם כן י"ל דבמצות התלויות בדיבור לא אמרינן מצות עשה שהז"ג נשים פטורות כיון דבזה אינה נמנעת מלהתעסק בצרכי בעלה ואף על גב דבמסכת ברכות כ"א ע"ב אמרינן גבי ברהמ"ז מהו דתימא כמצות עשה שהזמ"ג דמי אף על גב דהיא גם כן בדיבור היינו רק לס"ד אבל לפי האמת י"ל דמצוה התלויה בדיבור לא אמרינן מצות עשה שהז"ג נ"פ ולכך לא הביא הגמרא כאן כלל מצות קידוש היום ויש לה מקום עפ"י סברות הכלבו אעפ"י שהתוספת לא סבר כן. ועפי"ז י"ל גם כן מאי טעמא לא איירינן בסוגיא ממצות קרבן פסח דגם כן נשים חייבות עיין פ' האשה מסכת פסחים בגמ' ובירושלמי וכאן במס' קידושין בירושלמי. ולהנ"ל אתי שפיר אי סבירא להו אכילת פסחים לא מעכבת ואם כן עיקר המצוה ההקרבה וזה אפשר על ידי שליח ואין זה בכלל מצות עשה שהז"ג ולכך לא הביא כאן בגמ' מצות עשה דפסח וע' בספר מנחת חינוך סימן ט' לענין עשה דתשביתו כתב גם כן שהמצוה היא שלא יהיה לו חמץ דהוא עיקר המצוה והוי כמו מצוה דשוא"ת שהנשים גם כן חייבות אף על גב דהוי מצות עשה שהז"ג אזיל גם כן בסברת הפנ"י שהבאתי ובאמת לסברת הרמב"ן שכתב כאן לתרץ מה שהקשו התוספת דבמעקה ואבידה ושליח הקן איכא נמי לא תעשה וכתב דהני לא תעשה הוי רק כעשה דהמצוה היא לעשות מעקה או להשיב האבידה מוכח דמה שהיא בקום ועשה לא מקרי לא תעשה אף על גב דאיכא גבי לאו אם כן ה"נ י"ל דעשה דהיא בשוא"ת כמו שביתת יום טוב או תשביתו לסברת המנחת חינוך דעיקר המצוה היא שלא יהיה לו חמץ וכמו שכ' לעיל דגבי תשביתו דא"צ לחזור שיהיה לו חמץ כדי שיוכל לקיים המצוה דתשביתו רק במה שאין לו חמץ בזה מקיים המצוה אם כן אינ' נחשבת למ"ע לענין הכלל דמצות עשה שהז"ג רק כמו ל"ת כמש"כ הרמב"ן דמה שהיא בקים ועשה לא נחשבת ללא תעשה אף על גב דאיכא לאו. (ז) עוד ראיתי כלל א' בדברי הראשונים דמצות עשה שהז"ג ל"ש רק במידי שעל גופ' לעשות מה שאין כן מילה ל"ה בכלל מצות עשה שהזמן גרמא כיון שאין זה על גופה רק למול בנה ולכך איצטריך קרא אותו ולא אותה ועיין בתוס' רי"ד שכתב דההכנה למצוה להתעסק בה יכול להיות בלילה נמי ולכך ל"ה מ"ע שהז"ג והריטב"א כ' דס"ד כיון דהב"ד נמי מצווה למולו הו"א דלא גרע אמו מהב"ד ע"ש ובתוס' מס' מגילה כ' ע"א ד"ה דכתב כ' דבמילה שהיא מ"ע שיש בה כרת ל"א מצות עשה שהז"ג נשים פטורות והיינו דהו"א הכא אי לאו קרא דאותו ולפ"ז היא א"ש מ"ט לא הביא הכא מצות עשה דפסח דהנשים חייבות דפסח כיון שהיא מצות עשה שיש בו כרת ל"ד לשאר מצות עשה ועיין ספר מנחת חינוך סימן ב' או' ג' ד"ה ואין הנשים שהביא גם כן דברי תוספת אלו. והנה הרמב"ן הביא מצית ביכורים בהדי מצות עשה שאין הז"ג ונפלאתי כיון דקיי"ל מהחג ועד חנוכה מביא ואינו קורא