תבואות השדה חלק א כ

ולא בלילה והוי לאו הבא מכלל ע' ע' וכיון דנשים פטורות ממ"ע שהזג"מ א"כ פטורות ממ"ע זו דביום ויכולה לשרוף קדשים אף בלילה וממילא מחויבים במצוה זו אף בלילה ושוב ל"ה מ"ע שהז"ג כיון דמחייבים לשרוף אף בלילה ודוק וע"ש עוד שהאריך בטוב:

] ולפענד"נ לומר דכל שהעשה הי' לתיקון איזה לאו ל"ש כלל לומר מ"ע שהז"ג דנשים יהי' פטורות וא"כ ה"ה במ"ע דתשביתו שעמד בזה הגאון בשאג"א סי' פ"ב אי נשים מצוות במ"ע דתשביתו נמי י"ל כיון שיש בו תיקון הלאו לא שייך הך כללא דמ"ע שהז"ג נשים פטורות כמו שאבאר בס"ד דהנה בדף כ"ט ע"א בתוס' ד"ה אותו ולא אותה הקשה ל"ל קרא דאין הנשים מצוות למול בניהם תיפק לי' דהו"ל מעשה"זג ואע"ג דמיום השמיני אין לו הפסק מ"מ כיון דאין מיל' אלא ביום הו"ל מ"ע שהז"ג ותירצו דאתי' כמ"ד מילה שלא בזמנו נוהג בין ביום ובין בלילה. והנה הקושי' מפורסמת עיין בשעה"מ הל' פסולי המוקדשין כיון דמילה שלא בזמנו אינו דוחה שבת א"כ הו"ל מ"ע שהז"ג וקושי' זו הובא ג"כ במהרי"ט למס' קידושין אמנם כולם עונים פה אחד דבמה דלא דחי שבת לא מקרי מ"ע שהז"ג דהא המצוה שייכא בשבת ג"כ רק דמחמת איסור שבת לא יוכל לקיים אותה משא"כ בתפילין הו"ל שפיר מעשהז"מג דהא אינו נוהג כלל בשבת ועיין בשו"ת שאילת יעב"ץ ח"א סי' ל"ו בתוס' ביאר בסברא זו והי' סברה אמיתיות לכל מבין ומעתה נ"ל להוסיף עוד שריפות קדשים אע"ג דאינו נוהג רק ביום מ"מ ל"ה מ"ע שהז"ג דבשלמא ציצית ותפילין עיקר חלות המצוה גורם הזמן מה שאין כן בשריפות קדשים עיקר חלות המצוה לא ע"י הזמן בא לו רק ע"י שעבר על לאו דלא תותירו א"כ אין זה הזמן גרמא והגע עצמך למאן דס"ל לאו שאין בו מעשה לוקין יהא לוקה על לאו דל"ת רק משום דהו"ל ניתק לעשה אין לוקה והנה לפי"ז גבי נותר היכא דזרקו לים דבטל העשה בוודאי הי' לוקה ואטו מי נימא דאם בטל העשה בלילה כגון שזרקו לים בלילה דאינו חייב מלקות למאן דס"ל לאו שאב"מ לוקין זה בוודאי לא ניתן להאמר וע"כ דמ"ע דשריפות קדשים חלה עליו בכל פעם מיד שעבר על הלאו דל"ת רק שהתורה קבעה שזה התיקון לא יהי' רק ביום מ"מ לא הזמן גרם לזו המצוה רק הלאו דל"ת ואין זה בגדר מ"ע שהז"ג ויש לכווין סברתינו בלשון רש"י במתני' ד"ה שהז"ג וז"ל שהזמן גורם לה שתביא ע"כ ולכאורה מאי בעי רש"י בזה במש"כ שהזמן גורם שתביא או"ו הי' הדבר אשר דברנו דבשלמא לולב ושופר ציצית ותפילין עיקר התחלת חלות המצוה הי' ע"י הזמן דזמן ההוא גרם להם משא"כ שריפות קדשים אע"ג שאינו נשרף בלילה מ"מ עיקר חלות המצוה לא הזמן גרם להם רק במה שעבר על לאו דלא תותירו אין זה בגדר מ"ע שהז"ג כלל ודוק. (ב) אמנם במ"ע דתשביתו י"ל דשפיר הוי בגדר הזמן גרמא דהא הזמן של ע"פ גורם לו להמ"ע וא"כ לא דמי לשריפות קדשים דשם אין שום זמן גורם לעיקר חלות המצוה והנה בשאג"א סי' פ"ב חקר אי נשים אינם מצוות במ"ע דתשביתו א"כ לא הוי ב"י נל"ע דהא הלאו כולל יותר מהעשה דעשה אינו נוהג בנשים ויודיע מש"כ הר"מ פ"א מה' תמורה דכיון דעשה והי' היא ותמורתו אינו נוהג בצבר ושותפים לכך לוקין על לאו דתמורה ולא הוי נל"ע ועיין פמ"ג או"ח בפתיחה כוללת לה' פסח ח"א באות ד' שכ' דל"ד דכאן הנשים יכולין לקיים עכ"פ המ"ע דתשביתו אע"פ שאינם מצוות משא"כ צבר ושותפין אין תמורה נוהג כלל ועיין בס' מקור חיים לה' פסח סי' תל"א שכתב ג"כ כה"ג ובזה מייתי שם גם כן משריפות קדשים דאע"ג שאין הנשים מצוות מ"מ ניתק הלאו במה ששורפין ועיין בתומים סי' צ"ז ס"ק זיין ובמק"א הארכנו בזה בס"ד הגם שיש לשדות נרגי' במש"כ המק"ח להשוות ע' דשריפות קדשים לעשה דתשביתו דחילוק רב בניהם דבשלמא בעשה דתשביתו דהעשה הי' תיקון הלאו ממש כשמשבית החמץ הרי אין כאן בל יראה שפיר י"ל דאפי' אי הו"א דנשים אינם מצוות בעשה דתשביתו מ"מ מעיקר הלאו דב"י משא"כ עשה דשריפות קדשים אטו ע"י העשה מיעקר ממש הלאו דב"ת הרי הי' עבר עכ"פ במה שהותיר הקדשים שהתורה גלתה שבמה ששורפה אח"כ אינו עובר על הלאו וא"כ שפיר י"ל דהיינו דווקא למי ששייך באותו המצוה ניתקן הלאו משא"כ אי נשים אינם שייכים במ"ע דשריפות קדשים לא ניתקן הלאו דבל תותירו דאטו עבירות הלאו דב"ת הי' שלא יראו הקדשים שהותיר דנימא דבשריפתה ניתקן הלאו ע"כ הלוא הלאו הי' שאין להותיר ולאכול כל הקדשים רק דהתורה גלתה דב"ע מיתקן הלאו וא"כ שפיר י"ל דמי שאינו מצוה במ"ע זו לא ניתקן הלאו ודוק היטב. מ"מ האמת הברור מה שכתבתי דכיון דעיקר המ"ע דשריפות קדשים עיקר חלותה אין הזמן גרם לא הוי מ"ע שהז"ג. אמנם בעשה דתשביתו שפיר י"ל כמש"כ הפ"מ ומק"ח דכיון דמ"מ מיתקן הלאו דב"י ממילא הוי נל"ע אפי' אי הו"א דתשביתו הו"ל מ"ע שהז"ג ונבאר עוד בס"ד. ועיין בס' גינת וורדים כלל כ"ג ד"ה התנאי השני שכ' שם וז"ל מ"מ אין נראה שיהי' להם תקנה באם הותירו שיקיימו אח"כ העשה כיון דאין מצווה על מ"ע דבאש תשרף ל"ה לגבי' עכ"ל ע"ש והיינו כמש"כ דע' דבאש תשרופו אינו תיקן הלאו ממש והיינו שלא כדברי הגאון מק"ח דמדמה עשה דש"ק לעשה דתשביתו ה"ו הנכון כמש"כ דשריפות קדשים ל"ה בגדר מ"ע שהז"ג כיון שהעיקר חלות המצוה לא הזמן גרם לה ודוק. (ג) אמנם נ"ל דבעשה דתשביתו אע"ג שהזמן גרם מ"מ ל"ד לשאר מ"ע שהז"ג ע"פ מה שראיתי בהירושלמי מס' פסחים פ"ח ה"א גבי הא דאמרינן דנשים מחוייבת במ"ע דמצה מהקושי' דסמוכין ל"ת עליו חמץ כל שישנו בבל תאכל כו' ישנו בקום אכול מצה וז"ל והא תנני' כל מ"ע שהזמן גרמ' נשים פטורות א"ר מנא חומר הי' מ"ע שהי' בא מכח ל"ת עכ"ל פי' הואיל וסמכה התורה הל"ת דל"ת חמץ לכך גם העשה של המצה נוהג בנשים ג"כ וא"כ י"ל כש"כ ע' שיש עמה ל"ת והעשה יש לה שייכות עם הל"ת דודאי נוהג בנשים ג"כ דמה מצות אכילת מצה שאין לה שייכות כלל עם הל"ת דחמץ. רק שהתורה הסמיכה לה ואפ"ה אמרינן שהעשה ג"כ נוהג בנשים מכש"כ בכל עשה שיש לה שייכות עם הלאו כמו עשה דתשביתו שייך עם הלאו דב"י בודאי נוהג בנשים ג"כ וע' עוד שם בהירושלמי מס' קדושין פ"א ה"ז י"ז ע"ב ועוד י"ל דזה הכלל דמ"ע שהז"ג הי' דווקא במצוה שהי' עכ"פ קצת חיובית דמצות ציצית אע"פ שאינו חייב ללבוש בגד ד' כנפות מ"מ איכא מצוה לחזור שיהי' לו בגד בת ד' כנפות ולקיים המצוה מה שאין כן העשה דתשביתו דאין כאן שום מצוה שיחזור אחר זה שיהיה לו חמץ כדי לקיים המצוה ואם כן אין זה כלל בגדר מנות עשה רק שהתורה נתנה עצה באיזה אופן שלא יבוא לידי איסור ב"י או להנצל מב"י בזה ל"ש הכלל דמצוה עשה שהזמן גרמא ובמצוה כזו שהיא רק בתורת עצה ולא בתורת חיוב אין לחלק כלל בין אנשים לנשים. והנה ראיתי בספרי האחרונים שהאריכו בהך דשריפות קדשים אי שייך בנשים עיין בספר אור חדש והאריך גם כן והנלע"ד כתבתי. (ד) ובעיקר החילוק בין מ"ע שהז"ג למ"ע שאזה"ג נ"ל דמצות עשה שאין הז"ג חמור יותר ממ"ע שהז"ג דמ"ע שאזה"ג הוי כתדיר לגבי מ"ע שהז"ג ומעלת התדיר ילפינן מקרא במסכת זבחים ריש פרק כל התדיר והנה בגמ' פריך ותו מ"ע שלהז"ג נשים חייבות מנ"ל. והנה לכאורה קשה אמאי לא ילפינן מהכא דנפקא ליה דחייבים בל"ת מקרא דאיש או אשה השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשים שבתורה וה"נ חייבה בעשה מהאי טעמא ועיין בספר פנ"י גם בס' ע"י שהרגיש קצת כפין"ה ונ"ל דאי ס"ל דכל ל"ת חמיר מעשה כמש"ל אם כן ל"מ למילף דנשים חייבות בעשה ממה שחייב בל"ת מקרא דאיש או אשה אמנם אי הו"א דעשה עדיפא אם כן פשיט דחי' בעשה מכש"כ ממה שחייב בל"ת ורק בע"ע שהז"ג די"ל דל"ת עדיפא מיניה לכ"ע בזה פטורי' והנה בגמ' פריך למ"ד ש"כ הבכ"א מלמדין אמאי לא נילף ממלה והקהל לחייב נשים ותו מ"ע שלהז"ג נשים חייבות מנ"ל ונראה דסמיכות הקושי' שייכי בהדדי דהנה לכאורה אי הו"א דעשה חמיר מל"ת וא"כ פשיטא לן דנשים חייבות בעשה רק בעשה שהז"ג שקולה במדרגתה כיון