תבואות השדה חלק א רח

אמנם לל"ב ס"ל פ"ר אסור בהנאת ולא כסברת הנז' ולכך ס"ל דקדירה גמי אסור' כיון דסוף סוף נהנה קודם שבא גורם ההיתר אע"פ שעיקר תכלית הנאתו הי' על לאח"כ וא"כ כבר יובן לנו במה פליגי ל"ק ול"ב ועיין בס' חיי עולם גפנים בהלכה כ"ח בדיני זוז"ג בד"ה ובזה מיושב ע"ש. והנה מדאמרי' דקדיר' נמי אסור' וקשי' הא מ"מ כשיבא להנות ממש מן התבשיל כבר יהי' גורם היתר וא"כ נחזי מיד מה שמשתמש בהקדירה כאילו הי' זוז"ג דהיינו הקדירה האסור' ועצים דהתירה וצ"ל דכיון שכבר הי' גורם האיסור בפ"ע בפ"א א"כ הרי נהנה מן האיסור ולא מהני מה שיבא אח"כ גורם דהתירה ג"כ כיון שכבר כהנה מן האיסור בפ"ע בפ"א והיינו כמ"ש לעיל דבאיסור הנאה דווקא אמרי' כן וא"כ שפיר ס"ל להר"מ דכמו דהכא אע"פ דאיכא גורם דהתירה מ"מ כיון שמתחלה נהנה מן האיסור בפ"ע לא חשבי' לי' כזוז"ג אע"ג דמיד בתחלת הנאתו הי' התכלית להנות ממנו ע"י גורם דהתירה ג"כ ה"נ בשהניח מתחלה עצי איסור אסור התבשיל כיון שכבר נהנה מן האיסור מתחלה קודם שבא גורם ההיתר ואע"ג דבקדיר' שנצרפ' בעצי איסור ובשל בה אח"כ לגמרי בעצי היתר לא נאסר התבשיל מ"מ מדהקדירה אסור' אלמא דאסרי' לי' להנות אפי' שעה אחת מן גורם האיסור בפ"ע א"כ ממיל' כשנכנס גורם האיסור פ"א לתבשיל בפ"ע נאסר נמי התבשיל ועולה כהוגן דינו של הר"מ מסוגי' דשמעתא דהכא:

והנה אי אמרי' דהא דאמרי' יש ש"ע בפת היינו רק משום דהוי כמב"מ ומב"מ במשהו א"כ ל"ש רק במאכל אבל לא בכלי דהא אינו אוכל גוף הכלי אבל אי אמרי' דש"ע הוי כגופו של איסור מעורב א"כ נאסר' הכלי נמי בהנאה מחמת גופו של עצי איסור שנתערבו שם. והנה שמואל ס"ל במס' ע"א ע"ג ע"ב דמב"מ לא בטל וא"כ מאן דאתני' לשמואל ברייתא דר' ורבנן הי' ירא אי ישנה לו דר' אומר אסור יסבור שמואל דהטעם משום דר' לשי' דמב"מ לא בטל ולכך אסור בש"ע וא"כ בקערות וכוסו' וכו' לא יהי' אסור דשם ל"ש לאסור במשהו ובפרט עפ"י סברת הראב"ד שהבאתי לעיל דמשהו אינו אוסר בהנאה וא"כ ל"ש איסור ש"ע רק במידי דאכילה ולכך אתני' לי' לשמואל גופ' אפכא דלא יטעה בכך ואתני' לי' דרבנן אסרו ואינהו ס"ל דמב"מ בטל שפיר וע"כ הטעם דשעב"פ חשיב כגופו של איסור וא"כ קערות וכו' נמי אסורי דז"ש רש"י בד"ה אפכא תני' והי' קשה לרש"י דא"כ גירס' אחד משובש' ולכך כ' רש"י ואפכ' אתני' כלומר דמי ששנה הבריית' לשמואל בכוון אפכא אהני' כי היכא דלא יטע' דהטעם בש"ע הי' משום מב"מ ולא הוי רק משהו ויבא להתיר בקערות וכוסות אבל לפי האמת לא נשתבש' שום נוסח' בגמ' וזה ברור בכוונת רש"י ועפי"ז יובן כמי תירוץ השני דשמואל סבר בהדי' הלכה כר' והנה אם היה יאמר להם דהלכה כר' לא יאמינו לו דיסברו דרק איהו לשיטתו דס"ל במס' ע"א ע"ג ע"ב דמב"מ לא בטל משו"ה ס"ל כר' דיש ש"ע בפת דהוי משהו עכ"פ וזה כוונת רש"י בד"ה אפכ' ואתני' שאם אני אומר שהלכה כר' שהוא יחיד לא יאמינו לי כלומר דיסברו דרק מפני שיטתי דסובר אני מב"מ לא בטל משו"ה קבעתי להלכה כר' וא"כ הי' ירא מפני שני דברים האחד דמאן דס"ל כרבנן דמב"מ בטל יסבור דל"א כלל ש"ע בפת דהא לא הוי יותר ממשהו. השני דאפי' דמאן דיהי' ס"ל כר' דמב"מ לא בטל מ"מ בקערו' וכוסו' וצלחיות יתיר דשם ל"ש לאסור כיון שאינו רק משהו ולכך אתני' בדרבנן לאסור' וידעו דהא דש"ע בפת הי' כגוף האיסור ממש וממיל' אפי' בקערות וכוסות וכו' נמי אסורי כמה דקיי"ל באמת להלכה כן בש"ע וברמב"ם העולה מדברינו כי הראינו פנים בסוגי' דשמעת' דש"ע הי' יותר ממשהו ות"ל עלתה בידינו בס"ד לברר סוגי' דגמ' על נכון ודו"ק כי דברינו ברורי' בדברי הגמ' בס"ד. וע"פ האמור נוכל ליישב ג"כ שיטת הרא"ש ובעה"מ שפסקו לחומר' כמ"ד גחלי' לוחשו' נמי מותר. והנה בכ"מ פט"ז ממ"א הלכה כ"ג כ' וז"ל ומ"ש פת שבשל ע"ג גחלים וכו' מבואר בבריית' ופסק רבינו כמאן דשרי אפי' בלוחשות וכ"נ שהי' דעת הרי"ף ג"כ וכו' ומשמע דטעמא משום דספיקא בדרבנן תי' דהא זוז"ג הי' אלא משום דיש ש"ע בפת החמירו בו הלכך כיון דאפלגו אמוראי נקטי' לקולא וטעם זה לישן שלא צננו אבל לחדש שלא צננו דאין כאן אלא גורם דאסור' צריך טעמא למה פסקו לקולא וצ"ל דסברת הרי"ף והר"מ דאף זה אינו אלא מדרבנן עכ"ל. הכ"מ והעולה מדבריו דא"א דהא דיש ש"ע בפת הי' אסור דאוריי' בוודאי יש לנקוט לחומרא וס"ל לבעל המאור והרא"ש דכיון דכבר הוכחנו מסוגי' הנ"ל דהא דיש ש"ע בפת הי' יותר ממשהו א"כ הוי אסור' דאוריי' ושפיר פסקו לחומרא ודו"ק:

אמנם בעיקר פלוגת' דגחלים עוממות וגחלים לוחשות נראה דא"א דהטעם דיש ש"ע בפת היינו משום דהוי הנאה הניכר' וכמ"ש לעיל בשם הש"כ ביו"ד דלכך אפי' בגחלים כל היכא דהגחלים נמי אסורי' אסור הפת א"כ י"ל דבגחלים לוחשות כמי הוי הנאה הניכר' משא"כ א"א דהטעם משום דאבוקה חשיב כאיסור בעין וא"כ בגחלים לוחשות עכ"פ כלה אסור' מקרי דזה וודאי פש טא דבגחלים לוחשות תו ליכא איסור ערלה וא"כ א"ש נמי פסקא של הרי"ף והר"מ דבגחלים לוחשות נמי מותר דהם ס"ל דעיקר האיסור באבוקה משום שנהנה בשעת שהאיסור בעין וע"כ בגחלים לוחשו' דנמי לית' לאסור' בעין ולכך שרי. ועפי"ז ניחא מה שיל"ד בלישנ' דגמ' דפריך אלא למ"ד גחלים לוחשות נמי מותר פת דאסור דיש ש"ע בפת לר' היכא משכחת לה ולכאורה קשה טובא וכי לא ידע המקשן שיש עוד מדריג' יותר גדולה מגחלים לוחשות דהיינו אבוקה כדמתרץ לי' באמת ודקארי לה מה קארי לה ואע"ג דאפש"ל דס"ד דבאבוק' לרבנן נמי אסור מ"מ קשה מה קאמר היכא משכחת לה. אמנם לכאורה זה נמי יש לתרץ דלכך קאמר לר' היכא משכחת לה כלומר דס"ד דבאבוק' לרבנן נמי אסור ולכך מקשה שפיר לרבי כלומר שיהא אסור רק לר' ולא לרבנן היכא משכחת לה. אמנם עפ"י דברינו הקודמים ניחא בפשיטות דס"ד דאסור' דש"ע הי' משום הנאה הניכר' א"כ לא ידע כלל לחלק בין אבוק' לגחלים לוחשות דבגחלים לוחשות הוי כמי הנאה הניכר' כמו באבוק' רק למה דמשני לי' בשאבוק' כנגדו אז העלה דאיסור דש"ע הי' משום דהוי נהנה מן האיסור בעין וא"כ ל"ש זה בגחלים לוחשות ובזה פליגי המקשן והתרצן אי יש חילוק בין גחלים לוחשות לאבוקה ודו"ק היטב. ויש עוד לעיין בזה אי קאי בשל' ע"ג גחלים שהי' חוץ לתנור וא"כ צ"ל דהגחלים מותרים לגמרי דהא חוץ לתנור ליכא זוז"ג עפ"י פי' המהרש"א או א"א דאפ' בו הפת מיירי בתנור דבש"ע ל"ש זוז"ג כפי' הר"נ וא"כ מה דאמרי' בשל' ע"ג גחלים מותר קאי דווקא בתנור משום דהוי זוז"ג וצ"ע.