תבואות השדה חלק א רז

ש"ע ותירץ דבוודאי בל היכא דאסור בהנאה אין חילוק בין פת לתבשיל רק היכא דאינו אסור בהנאה רק באכילה כמו במוקצה בוודאי יש לחלק בין תבשיל לפת ע"ש ונראה לי להסביר הענין דבפת אע"ג דאיכא פ"ט הא מ"מ הו"ל זוז"ג ול"ל דבש"ע ל"א זוז"ג וכתבנו לעיל דהיינו משום דבאבוקה יכול לאפו' אפי' בלא תנור וא"כ האיסור פועל יותר מן ההיתר משא"כ בתבשיל דאינו יכול לבשל בלא הקדיר' וע"כ הו"ל זוז"ג דהא דירת נמי גורמת שיתבשל התבשיל דכמו דכתבו מחו' לקמן ע"ה דהתנור שומר החום ה"נ ע"י הקדיר' נאסף החום האש לתוך התבשיל וא"כ הו"ל זוז"ג רק באיסור הנאה לא מהני גורם הקדירת להתירה כיון שמ"מ נהנה מן העצים ולא דמי לשאר זוז"ג דחשבי' לי' כמאן דלית' ודו"ק היטב:

והנה למ"ד זוז"ג אסור י"ל ב' טעמים האחד דבכל זוז"ג משהו איכא עכ"פ ובפרט לשי' הר"נ בע"א דכל זוז"ג הי' מטעם ביטול א"כ אפש"ל דמאן דס"ל דאסור ס"ל משום דאיכא משהו עכ"פ וכיון דכל זוז"ג ה' שנתהו' הדבר על ידו כמ"ש לעיל בשם הר"נ בע"א בפ' השוכר את הפועל. והתוס' במס' ביצה כתבו שם ט' ע"א בד"ה משום דהו"ל דשיל"מ דכל דבר שניתקן ע"י חבירו הוי כמו מב"מ ולכך ס"ל דזוז"ג אסור משום דס"ל מב"מ לא בטל וא"כ י"ל הטעם בזוז"ג למאן דאסר היינו משום מב"מ זהו טעם אחד וי"ל עוד טעם אחר דזוז"ג הוי יותר מעשהו כיון דפעול' האיסור ניכר' עכ"פ בכ"מ שהי'. והנה יש נ"מ בין הני ב' טעמים דא"א דזוז"ג הי' מטעם דהוי משהו עכ"פ א"כ דבר הנאסר ע"י זוז"ג אינו חוזר ואוסר חבירו נמי ע"י זוז"ג דתרי עשהו ל"א ועיין בט"ז ביו"ד סי' צ"ב ס"ק ט' אבל אי אמרי' דזוז"ג הי' יותר ממשהו משום שפעול' האיסור ניכר א"כ אוסר אפי' חבירו נמי ע"י זוז"ג ולכך ניחא דהתנור אע"פ שלא נאסר רק ע"י זוז"ג מ"מ יהי' אסור הפת אע"פ שיאפ' בו נמי ע"י זוז"ג תנור דאסור' ועצים דהתירה. אמנם א"א דזוז"ג הי' רק כמו משהו צ"ה דהתנור חשבי' לי' כגוף האיסור משום דיש ש"ע בתנור כמ"ש התוס' לעיל בד"ה חדש יותץ ועיין בס' שנות חיים סי' כ"ג. והנה לאביי דמשני שם בביצה גזיר' שמא תעשה עיס' בשותפות לכך לא בטל המי' ומלח ולא משני שנוי' דרב אשי משום דהו"ל דיש"ל א"כ ע"כ לא ס"ל סברת התוס' לשם דמה שניתקן על ידו הוי כמב"מ וא"כ ע"כ ל"ל הטעם בזוז"ג משום דהוי משהו עכ"פ ומב"מ לא בטל דהא לאביי לא הוי מב"מ וע"כ זוז"ג הוי יותר ממשהו וא"כ לא צריכין כלל לומר למאן דס"ל זוז"ג אסור דהתנור נחשב כגופו של איסור משום דיש ש"ע דהא אי זוז"ג הוי יותר ממשהו א"כ שפי' מצי התנור אע"פ שלא נאסר רק ע"י זוז"ג דהיינו גוף התנור ועצים דאסורה יאסור הפת שיהי' נאפ' בו אח"כ ע"י עצי היתר כיון דזוז"ג הוי יותר ממשהו. והנה לר"א נמי דס"ל זוז"ג אסור לא מצי' לפרש אליבי' הטעם הראשון שכתבנו משום דהוי מב"מ דהא במס' זבחים פ"א ע"א משמע דלר"א לא ס"ל כר"י דמב"מ לא בטל וזה שהשמיענו אביי את"ל זוז"ג אסור לא תימא דהטעם הי' משום דהוי משהו עכ"פ ולכך לר' לשיטתו דס"ל בחולין ק"ט ע"ב ע"א כר"י דמב"מ לא בטל ועיין ברש"י שם לכך ס"ל זוז"ג אסור דהוי מב"מ כסברת התוס' במס' ביצת. וא"כ ע"כ נהי' מוכרחים נמי לומר דס"ל יש ש"ע בתנור דאלא"ה לא הוי נאסר אח"כ הפת ע"י התנור דהא תרי משהו ל"א לא כן אלא רבי היינו ר"א ולר"א ע"כ אין הטעם משום מב"מ דהא לר"א ס"ל מב"מ בטל וע"כ דזוז"ג הי' יותר ממשהו וא"כ אין צריכין כלל לומר אי אמר' זוז"ג אסור דיש ש"ע וז"ש רש"י בד"ה אמר אביי וכו' הכי היכא דאסר ר' בפת ה"נ בתנור ואע"פ שאין עצמו נאכל דאית לי' זח"ג אסור אלמא דהשתא לא צריכין כלל לטעמ' דיש ש"ע בתנור א"א זוז"ג אסור דזוז"ג הי' יותר ממשהו ודלא כמ"ש בס' שנות חיים סי' כ"ג בדברי התוס' ד"ה חדש יותץ דמוכרחין לומר דהתנור חשיב מגופו של איסור דא' לא הוי נאסר רק ע"י זוז"ג לא נאסר אח"כ הפת שנאפ' בו בעצי היתר דהוי ג"כ זוז"ג:

והנה גבי שבח עצים נמי י"ל על ב' אופנים א' דס"ע לא הוי רק המשהו ורק משום דמב"מ לא בטל לכך ס"ל לר' דאסור הפת דזהו הוי כמו מב"מ עפ"י סברת התוס' במס' ביצה שהבאתי לעיל או דנימא דשבח עצים חשיב כגופו של איסור ממש. והנה לכאורה אי הו"א דמאי דאסר ר' בש"ע היינו רק משום דהוי משהו וא"כ ל"ש איסור דש"ע רק בתבשיל או בפת שאכל גוף הדבר ההוא משא"כ בקערות וכוסו' וצלחיות שאינו משתמש בהן לאכול הדבר שניתקן על ידיהם לא שייך לאסור (ובפרט לשיט' הראב"ד שהביא הר"נ בע"א פ"ה במתני' דאלו אסורי' ואוסרי' בכ"ש דדבר הנאסר במשהו אינו אוסר בהנאה במשהו ע"ש) אמנם אי אמרי' דשב"ע חשיב כגופו של איסור ממשא"כ שפיר הני קערות וכוסו' וצלחיות שנגמרו בעצי איסור אסור להשתמש בהם כיון דחשיב להו כגופו של איסור וז"ש אביי ואת"ל זוז"ג מותר והכא משום דיש ש"ע בפת לא תימא דהיינו משום דהוי משהי ולר' לשיטתו אסור משום דהוי מב"מ דא"כ לא הי' מקום לאסור בקערו' וכו' דבשלמא בעצי איסור הוי בשעה שאוכל הפת כאילו אכל משהו עכ"פ מגוף האיסור משא"כ בהני קערו' ל"ש לומר כן אמנם לפי ההנחה שהניח לנו מקודם דר' היינו ר"א והיינו כמ"ש דלא חשיב לי' כה"ג מב"מ לשיטתו דלא ס"ל שנוי' דרב אשי במס' ביצה משום דהו"ל דשיל"מ ולא ס"ל סברת התוס' דשם א"כ עכצ"ל דהא דיש ש"ע בפת היינו שהיא כאיסור ממש ע"כ אפי' קערות וכו' נמי אסור להשתמש בהם דחשיב להו כגופו של איסור (ואע"ג דהא פשיט' שאם נשתמש בהם דהמאכל מותר ע"מ אסור להשתמש בהם שהרי נהנה מגופו של איסור בלא גורם אחר ולכך טעונ' שביר' ועיין בש"כ ובט"ז ביו"ד סי' קמ"ב ובש"כ שם ס"ק י"א משמע דהתבשיל שנתנו לתוך הקער' נמי אסור ומ"מ אינו מוכרח ע"ש) אמנם גבי תנור שהוסק בעצי איסור כיון דלעולם לא ישתמש בו רק בגורם היתר וזוז"ג מותר לכך שרי התנור אפי' לכתחלה לאפות בו ע"י עצים דהתירה אמנם גבי קדירה שנהנה שניתן בו התבשיל קודם שיבא הגורם האחר שפיר אסור ללישנא בתר' אבל ללישנ' קמא ס"ל כיון דמה שניתן התבשיל לתוך הקדירה הי' רק כדי שיתבשל אצל ההיתר ויהנה ממנו אח"כ בגורם היתר ואין כוונתו להנו' ממנו עכשיו הוי הך הנא' דמטא לי' קודם שבא גורם היתר הוי כמו דשא"מ דהא עיקר כוונתו שיהנה ממנו אחר שיבא גורם ההיתר דהיינו אחר שיתבשל אצל עצים דהתירה אמנם מ"מ הוי תנאתו מה שנהנה עכשיו הוי כמו פסיק רישא והנה דעת הר"נ בפ' ב"ה בסוגי' דריח' מילתא דפ"ר אינו אסור בתנאה א"כ הי' מותר הקדירה כיון שאין כוונתו להנות עכשיו מהקדיר' קודם שיבא גורם ההיתר רק דממילא יש לו הנאת אבל עיקר תכלי' של ההנאה הי' רק שיהנה לאח"כ כשיהי' שם גורם היתר ג"כ.