תבואות השדה חלק א רו

ובגחלים אין כדי לאפות דלכ"ע ל"א בכה"ג זוז"ג ודו"ק היטב בהך פרקא כי כאן נתבארו בס"ד כל פרטי דינים בזוז"ג אי הי' מטעם ביטול ותמצא קלורי' לעינים:

פסחים כ"ז ע"א ע"ח בו יתבארו קצת חי' בסוגי' דגמ' בגמ' אלא ר"א דעצי אשיר' וכו' א"כ אמאן ארעי' ועוד הא תנור בהדי' וכן הי' ר"א אוסר בכל אסורין שבתורה והנה יל"ד בזה כיון דידע מהך ברייתא דר"א אוסר בכל איסורין שבתורה והי' שנוי' רויחא לאוקמי כר"א א"כ למ"ל לדחוק עצמו בשנוי' דחוקה דא"כ אמאן תרמי'. ונראה לי דהנה לשי' רש"י דס"ל דמה דקאמר ר"א יוליך הנאה ליה"מ היינו אפי' בלא נתערב ורק הנאת דמי עצים א"כ לכאור' לא מוכח כלל מר"א דס"ל זוז"ג אסור דלמא רק לכתחלה אסור והכא כיון דאינו מפסיד אלא דמי הנאה איסור בלבד הוי אלכתחלה ולכ"ע אמרי' בכה"ג זוז"ג אסור לכתחלה כמ"ש התוס' לעיל בד"ה בין חדש בין ישן דכל היכא דלא מפסיד רק הנאת האיסור הוי כלכתחלה וע"כ צ"ל דהא דקאמר אלא ר"א דעצי אשיר' היינו ר"א ומאלקותו וא"כ מרבנן דס"ל דלא מהני הולכת הנאה ליה"מ ואפ"ה ס"ל חדש יותץ מוכח דע"כ זוז"ג אסור. אמנם אכתי קשה דלמא רבנן לא קאי רק אישן יוצן והיכא דאפה בו הפת בלא צינון דאז איכא שבח עצים ולא שייך זוז"ג אבל זח"ג לכ"ע ס"ל דשרי ולכך מתרץ הגמ' אלא א"כ אמאן תרמי' וע"כ דרבנן נמי מודי בחדש יותץ ולכך לא הביא מיד הברייתא דוכן הי' ר"א איסור דלא ניחא לי' מעיקר' לאוקמי' כר"א כמ"ש דלר"א הוי כמו לכתחלה כיון דסגי' בהולכ' האיסור לבד ליה"מ עיין בריטב"א לחי' פסחים ועיין בריטב"א שכתב דאי הוי ש"ע לר"א כאיסור ממש לא הוי סגי' בהולכת הנאה ליה"מ ועי' בר"נ סוף פ"ג במ"א מה שהביא בזה שיטת הפוסקים והנה לכאורה אי הו"א דלר"א סגי' בשאר אסורין נמי הולכ' הנאה ליה"מ כשיטת הרבינו שמואל שהביא שם הר"נ ועיין בש"כ ביו"ד סי' ק"י ס"ק ב' א"כ א"ש בפשיטות הא דתנן חדש יותץ אפי' בערל' כיון דסגי לי' בתקנת' דהולכ' איסור ליה"מ א"כ הוי כמו לכתחלה ולכ"ע זוז"ג אסור ולכך הביא אח"כ הברייתא דתנור וכן הי' ר"א אוסר בכל אסורי' שבתורה וא"כ ממנ"פ אתי' שפיר ברייתא דחדש יותץ כר"א דא"א דמה דתני' וכן הי' ר"א אוסר בכל אסורין שבתורה דהיינו שהי' נוהג כן בכל אסורי' שבתורה דמהני הולכ' הנאת האיסור ליה"מ וכשיטת הרבינו שמואל א"כ אתי' שפיר בפשיטות דבעי' חדש יותץ כ"כ דלא ממטי הנאה ליה"מ כמ"ש רש"י בד"ה יוליך הנאה וא"א דבשאר אסורי' לא מהני הולכת הנאה ליה"מ כשיטת שאר הפוסקים שחולקים על ר"ש א"כ אתי' נמי שפיר כר"א דהא ר"א אוסר בכל אסורי' שבתורה אפי' היכא דלא מהני הולכת הנאה ליה"מ וא"כ הוי דיעבד וממיל' מוכח דס"ל זוז"ג אסור אפי' בדיעבד מ"מ לר"א עכ"פ מ"מ הנך תרי תירוצי אינו עולי' בקנה אחד דלשנוי' קמא הוי בעי לאוקמי' כרבנן ולא כר"א משום דלר"א הוי ס"ד דהוי כמו לכתחלה כיון דמהני הולכ' הכאה ליה"מ ולשנוי' בתר' מוקי בר"א וממנ"פ או משום דבכל אסור הוי כלכתחל' או משום דמוכח דס"ל זוז"ג אסור אפי' בדיעבד וא"כ תו לא קשה אמאי משני ב' תירוצים כיון דלתירוץ הראשון רצה לאוקמ' כרבנן לט' כמ"ש רש"י דר"א ומחלקותו קאמר ועפי"ז יהי' מיושב קושית התוס' בד"ה וכן הי' ר"א אוסר שהקשו דהכא משמע דלר"א ס"ל זוז"ג אוסר וקשי' לר"ה בר חינכ' בתמורה ל' ע"ב דאמר מם אבל נרבעו ולבסוף עברו ד"ה מותרין אלמא דס"ל לר"א נמי זוז"ג מותר והכא תני' להדי' בבריתא דר"א ס"ל בכ"מ זוז"ג אסור ולפימ"ש ל"ק דר"ה ב"ח מצי סבר דמה דתני' וכן הי' ר"א אוסר בכל אסורי' שבתורה כשי' הר"ש דהיינו שהי' נוהג כן בכל אסורי' דסגי' הולכ' הנאה ליה"מ וראיתי במפורשים שיש נוסחא אחת שכ"כ להדי' וכן הי' ר"א נוהג עיין בס' אמרי בינה שהביא הך נוסח' בשם בעל המאור וכו' וא"כ שפיר אמרי' לר"א נמי זוז"ג מותר והא דתני' חדש יותץ היינו משום כיון דסגי' לי' בהולכ' הנאת איסור לבד הוי כלכתחלה ובכה"ג לכ"ע ס"ל זוז"ג אסור לכתחלה כמ"ש. וראיתי בס' מחנה לוי בחי' שנדחק מאוד בישוב הני ב' תירוצי' שבגמ' ולפימ"ש אין שום נפתל בס"ד ודו"ק:

בגמ' אמר אביי את"ל זוז"ג אסור רבי היינו ר"א וכו' הני קערו' כוסות וצלחיו' אסורי כי פליגי בתנור וקדיר' וכו' קדיר' נמי אסור' דהא קבלה בשור' מקמי' דנותן עצים דהתירה. ואח"כ אמר ר"י אמר שמואל חדש יותץ וכו' אפ' בו את הפת ר' אומר הפת מותר' וחכמים אומרים הפת אסור' וכו' שמואל אפכא תני' ואב"א ס"ל הלכה כר' מחבירו ולא מחביריו ובהא אפי' מחבריו וסבר אתני' אפכא כי היכא דנוקמא רבנן לאיסור'. והנה יל"ד בזה כמה דקדוקים א' מה בעי אביי במה דקאמר ר' היינו ר"א ומה נ"מ אי הוי הטעם משום דר' כר"א או מטעם אחר. ב' במה פליגי ל"ק דס"ל קדיר' הוי כמו תנור ולישנ' בתר' דס"ל דקדירה גרע מתנור. ג' דהר"נ פסק בפט"ז ממ"א קדיר' שבשל' תחלה בעצי איסור ואח"כ הביא עצי היתר אסור' דלא חשיב בכה"ג זוז"ג כיון שהאיסור בא תחלה וע"כ דהוציא כן מהך גמר' ומנ"ל הא מכאן משמע דהא דלל"ב קדירה אסור' היינו שגוף הקדיר' נצרפה בעצים של איסור וע"ש בכ"מ שהניח בצ"ע. ד' קשה מה הי' לו לשמואל להפוך דבריתם ולמה הי' ירא שלא יקבלו ממנו אם נאמר דהלכה כר' דהא מסתמא הי' לו בקבל' כן דבהך הלכה כר' ואפי' מחבריו ועוד יל"ד ברש"י ד"ה אפכא תני' שכ' אפכא תני' לי' להא ברייתא דלעיל ואפכא אתני' והי' נראה כשפת יתר לכאורה. ונ"ל דהנה כבר כתבנו לעיל בהך דיש ש"ע די"ל דהוי כאיסור ממש וכמי שאוכל האיסור ממש. והנה מדברי רש"י בסוגי' בב' מקומות נראת דס"ל דהוי כאיסור ממש הא' בד"ה אימור דשמעת לי' כ' רש"י ור' סבר הואיל ואבוק' כנגדו יש שב"ע ואיסור גמור הי' ב' ברש"י ד"ה ואת"ל כ' וז"ל והתם בפת הי' דאסר ר' משום דיש ש"ע בגופ' ונמצא כשאכלה גופו הי' הנהנה מן האיסור א"כ משמע דס"ל לרש"י דהוי כמו אכילה ממש. והנה לכאורה א"כ יקשה קושי' הר"א בתוס' ד"ה חדש יותץ מהמבשל בשבת דהא יש שבא מוקצת בפת ואי אמרי' דהוי כמו אכילה ממש אין לחלק בין איסור אכילה לאיסור הנאה ונראה דרש"י סובר כתירוץ הר"נ במס' ע"א ס"ו ע"ב גבי תנור שהסיקהו בכמות של תרומה דבתבשיל ל"א ש"ע בתבשיל והנה ראיתי בס' ברכ"י ביו"ד סי' קמ"ב שהביא להקשות על סברת הר"נ ממתני' דמס' ערלה פ"ג מ"ד תבשיל שבשלו בקליפי ערלה ידלק אלמא דיש ש"ע בתבשילי נמי וע"ש בפירוש הר"ש שכ' להדי' הטעם משום דש