תבואות השדה חלק א רה

רק בשנתערב האיסור בעין ומה"ט ס"ל להר"נ בשו"ת שהבאתי בכללי' דבאיסור בעי' ל"א זוז"ג היינו כמי דווקא באיסור הנאת וכמ"ש לעיל משום דאיסור הנאה אינו בטל כשהי' בעין משא"כ היכא שאינו אסור בהנאה אמרי' זח"ג אפי' באיסור בעי' והראי' דגבי שיאור של חולין נמי נפל איסור בעין ואפ"ה אמרי' בי' זוז"ג. שוב ראיתי בשו"ת מהרי"א ח"א לחלק יו"ד סי' קמ"ו שכ' ג"כ כמ"ש לחלק בין איסורי הנאה לאיסורי אכילה בהך דמהרי"ט. והנה יש לחקור בכל זוז"ג אי קיי"ל דתי' מטעם ביטול אם הכוונה דגורם האיסור נתבטל תוך המאכל או דגורם של איסור נתבטל תוך הגורם ההיתר. והנה דבר זה למדנו מתורתו של האבני מלואים בשו"ת סי' ו' שכ' ואע"ג דבכל ביטול בעין חד בתרי עכ"פ והכא סגי' חד בחד דגבי זוז"ג כיון דאינו אלא גורם בעלמא סגי' חד בחד נמי עי"ש בד"ה וכיון דזוז"ג מתורת ביטול קאתינן עלה אלמא דס"ל להדי' דהכוונה בכל זוז"ג הי' שגורם אחד נתערב בחבירו. וצ"ל דהענין הי' כך דבאמת כל גורם א"א להתבטל בהמאכל דהא כל גורם הי' שנתהוה הדבר על ידו וא"כ הוי כניכר פעולת האיסור וכמו דבר המעמיד בעלמא דלא בטל מדרבנן עכ"פ וא"כ א"א לשום גורם בשום אופן להתבטל בהמאכל גופו רק בגורם האחד של היתר אינו ניכר פעולתו כ"כ דהא הדבר תאחר הי' ג"כ גורם ולכך בטל חד בחברי' אפי' חד בחד. והנה לפי"ז וודאי ע"כ ל"א דזוז"ג מותר דווקא כשהגורם של היתר פועל ג"כ כמו גורם האיסור עכ"פ ושפיר בטל אפי' חד בחד כמ"ש האבני מלואים משא"כ כשגורם האיסור הי' פועל יותר חזק מן הגורם ההיתר שוב לא נוכל לומר שהגורמי' יבטלו זה את זה דמסתיין לומר בגורם שהי' בטל כשהאיסור הי' כ"כ כמו ההיתר אבל לא שגורם האיסור יתבטל בהיתר אפי' אם ההיתר אינו כ"כ אפי' כמו האיסור. ובזה א"ש דעת הר"מ שפסק בפט"ז ממ"א הלכה כ"ד דכל שקדם עצי האיסור ל"א בי' זוז"ג דהיינו כיון שאין הגורמי' באי' בב"א א"כ לא נתבטל גורם האחד בחבירו ודעת הרמב"ם נמי דזוז"ג הי' מטעם ולכך בעי' שיבאו הגורמי' בב"א אמנם אפש"ל דהיינו דווקא באיסור הנאה שכיון שגורם האיסור בא תחלה ובגוף המאכל אין יכול להתבטל דהא ניכר פעולתו והנאה עכ"פ מיהו הוי רק דגורם האחר שפיר יכול להתבטל דהא לגבי גורם האחר אינו ניכר פעולתו ולכך בעי' שיבאו הגורמי' בב"א דווקא משא"כ בדבר שאינו אסור רק באכילה א"כ כל היכא דאיכא זוז"ג נתבטל אפי' בהמאכל ג"כ וא"כ אין נ"מ בין אי נתערבו הגורמים תחלה או לא דבכל ענין בטל. ולפי"ז יהי' מיושב נמי דעת הט"ז בסי' שי"ח באו"ח ס"ק ט"ו דס"ל דהמלח שנותני' בו בשבת אינו בטל כיון שלא נתערב תחלה עם המלח שנתנו עליו מע"ש לא הוי זוז"ג והקשה שם בס' תוס' שבת ממתני' דשאור של חולין ושל תרומה דאפי' אי לא נתערבו בב"א נמי מותר לרבנן דהכי קיי"ל ולהנ"ל ניחא דוודאי גבי שאו' של תרומה דאינו אסור בהנאה לכך נתבטל אף בעיסה גופה כיון שלא הי' בו לחודא כדי להחמיר רק ע"י היתר נמי משא"כ התם המלח אסור משום מוקצה וס"ל לי' להט"ז דמוקצה אסור בהנאה עי' במג"א סי' שכ"ה ס"ק ט' וסי' תק"ז ס"ק ג' ובפרמ"ג במשבצות סי' צ"ט ס"ק י"ב ביו"ד עי"ש וא"כ כיון דאסור בהנאה לא נתבטל בהמאכל גופה רק היכא שנתבטל בגורם אחר דכוותי' תו לא חשיב הנאה כלל והלכך כ' שפיר הט"ז דהיכא שלא נתערבו הגורמי' מתחלה ל"א בי' זוז"ג ובהכי ניחא נמי מה שהקשה בס' אמרי בינה מה ס"ד דגמ' למימר הא ר"א דשאור תא הכא הוי ההיתר כמו האיסור משא"כ בתנור חדש פועל ההיתר דהיינו העצים יותר מן האיסור. ובפרט לשיטת רש"י שכ' להדיא בתך דל"ש שקד' וסילק את האיסור דאעפ"י שהועיל קצת שיוכל אח"כ ההיתר לגמור החימוץ מ"מ מותר אלמא להדיא דאפי' לר"א כל היכא שאין פועל האיסור כ"כ כמו פועל ההיתר שרי. אמנם לפימ"ש ניחא דכל היכא שאינו רק פועל קצת לא הוי כמו אכילה רק הנאה מיהו הוי והלכך גבי שאור לר"א נמי מותר כל שהאיסור אינו פועל כמו ההיתר דהיינו בקדם וסלק אעפ"י שהועיל קצת משא"כ בעצי ערלה דאסור בהנאה נמי אז אעפ"י שהאיסור דהיינו התנור אינו פועל כ"כ כמו ההיתר דהיינו העצים מ"מ הנאה מיהו הוי ואסור למ"ד זוז"ג אסור וזה כוונת רש"י בד"ה הא ר"א שכ' דס"ל זוז"ג אסור כל דבר שהאיסור וההיתר גרמו לו שיבא אסור בהנאה ויל"ד מה בתי בזה. אמנם לפי"ז א"ש דהיינו כיון דבערלה אסור כמי בהנאה לכך ס"ל אעפ"י שאין האיסור פעל כ"כ כמו ההיתר מ"מ אסור כיון שעכ"פ האיסור נמי פעל לו ובגרמתו בא ולא דמי לשאור של תרומה שאינו אסור רק באכיל' אזי אינו אסור אם אין פועל האיסור כמו פועל ההיתר בשוה דאי לאו הכי נתבטל האיסור בהמאכל גופ'. והנה בהך פלוגתא אי יש בשניהם כדי להחמיץ אי אמרי' בי' נמי זוז"ג תלי' נמי בהא דא"א דהי' מטעם ביטול דווקא וא"כ אם יש באיסור לבדו כדי להחמיץ לא יוכל להבטל בגורם השני אעפ"י שיש בגורם השני נמי כדי להחמיץ דע"כ לא יוכל גורם האחר לבטל גורם חבירו רק בשאין בכ"א לפעול פעולתו אזי שפיר בטל כ"א בחבירו אע"ג דלא הוי רק חד בחד משא"כ היכא שיש בכ"א כדי לפעול הפעולה אין חבירו מבטלו ולכך דעת התוס' בע"א מ"י ע"א וס"ח ע"ב ד"ה ולר"ש דכל היכא שיש בשניהם כדי להחמיץ ל"א בי' זוז"ג. ודעת הר"מ נמי הכי שהרי פסק בפט"ז ממ"א דאפי' אם כבר נתחמצה העיסה בשאור של חולין ונפל אח"כ של תרומה ויש בה כדי לחמץ אסור' והיינו דכל שיש באיסור לחודא כרי לחמץ שוב אסור דלא יוכל להתבטל בשום אופן לא בעיסה ולא בגורם חבירו. ועי' בש"כ ובט"ז ביו"ד סוף סי' פ"ז. והנה כל אלה דווקא הי' א"א דזוז"ג הי' מטעם ביטול בעי' כל הני תנאים האחד שלא יהי' גורם ההיתר פחות עכ"פ מן האיסור כמו בתנור דהתיר' ועצים דאסור' דשם האיסור גורם יותר מן ההיתר השני שבורעי' יהיו מעורבי' זב"ז קודם שיפול לתוך המאכל השלישי שלא יהי' באיסור לבדו לפעול פעולתו. אמנם א"א דטעם זוז"ג הי' מטעם שגורם לחוד' נמי אינו אסור מדינ' כיון שאינו רק גורם והלכך כל היכא שאינו עומד בפ"ע וזולת ההיתר לא הי' יכול לגרום א"כ אעפ"י שההיתר אינו פועל כ"כ כמו האיסור נמי מותר. וגם אם יש בהיתר לבדו לפעול פעולתו אעפ"י שבאיסור לבדו נמי יש לפעול פעולתו מ"מ מותר כל היכא שהגורם של איסור אינו עומד בפני עצמו ולא משכחת בי' צד אסורה רק היכא שההיתר אינו יכול לבדו והאיסור יכול לבדו דאז עומד גורם האיסור בפני עצמו ואז אסור וא"כ י"ל דעת מהרש"א דזוז"ג אינו מטעם ביטול ורק משום דגורם אינו אסור ומדינא אפי' כולו איסור והלכך כל היכא דאיכא גורם היתר נמי אעפ"י שאינו פועל כ"כ כמו האיסור מ"מ כיון שזולת ההיתר נמי לא הי' יכול לפעול פעולתו מותר וכבר כתבנו דלדעת המהרש"א דאיסור בחדש בהיסק ראשון אפי' ע"ג גחלים דמיירי שבתנור לחודא יש כדי לאפות