תבואות השדה חלק א רד

כנגדו אסור מה"ת ודו"ק היטב:

פ"ז בו יבואר דעת המהרש"א דס"ל אפי' בשבעב"פ נמי אמרי' זוז"ג. כ' המהרש"א בד"ה אימור דשמעת לי' וכו' וז"ל אבל למאי דמסיק השתא דפליגי בשב"ע ולכ"ע זוז"ג שרי קשה דע"כ לא קאי אפה בו את הפת אלא אחדש בהיסק ראשון (כלומר דאז לא הוי זוז"ג) ומאי קאמר עלה בשלה ע"ג גחלים ד"ה מותר דהא א"נ דליכא עצים דאסור' בעין מ"מ ע"י בישול התנור נאסר הפת כיון שהי' חדש ונגמר באיסור ודוחק לומר שהחדש אעפ"י שנגמר באיסור לא מקרי איסור בעין דא"כ אפי' בשאבוקה כנגדו ובהיסק ראשון אפי' בחדש הו"ל נגמר באיסור ובהיתר באיסור ע"י האבוקה שהאיסור בעין ובהיתר ע"י התנור שאין האיסור בעין וע"כ נראה למאי דמוקי פלגתיה' בש"ע דאפה בו הפת מילתא באפי נפשי' ולא קאי כלל אתנור אלא אפה בו הפת נגד האבוקה על הקרקע בלא חום התנור ועלה קאי שפיר בשלה ע"ג גחלים עכ"ל. הנה מדלא ניחא לי' להמהרש"א לאוקמי הך דאפה בו את הפת בתנור ישן אלמא דס"ל דאפי' כשאבוקה כנגדו עכ"פ בתנור ישן הו"ל זוז"ג. וזה דלא כדעת הר"ב וכמה פוסקים שכתבנו לעיל דבאבוקה כנגדו ל"א זוז"ג דשבעב"פ חמור מזוז"ג דעלמא. ומדלא ניחא לי' לאוקמי' נמי בתנור חדש ובהיסק ראשון משום דא"כ אמאי קתני בשלה ע"ג גחלים ד"ה מותר אלמא דחשיב לי' להתנור לאיסור בעין ואע"ג דמ"מ חשיב לי' זוז"ג דהא יש כאן גחלים של היתר ותנור דאסורה צריך לומר דס"ל להמהרש"א דגחלים נגד התנור לא חשוב זוז"ג דחום התנור גורם יותר לאפות הפת מהגחלים והעיקר הי' התנור והנה אם אמנם שמדברי הב"י ביו"ד סי' קמ"ב משמע דלא חשיב לי' להתנור כגופו של איסור שהרי כ' שם דמשו"ה ס"ל להר"מ דגרפו ואפה בו מהני אפי' בחדש בהיסק ראשון משום דהתנור גופו אינו איסור רק שנגמר ע"י האיסור מ"מ מדברי התוס' ד"ה חדש יותץ שכתבו קסבר יש שעב"פ וה"נ יש ש"ע בחבור וזוז"ג אסור וכתבנו לעיל בשם ס' שנות חיים סי' כ"ג בכוונת התוס' דהיינו דאי לא הוי חשבי' לגוף התנור רק כזוז"ג דהיינו עצם התנור ומה שנגמר בעצי איסור א"כ דבר הנאסר ע"י זוז"ג אינו חוזר ואוסר ע"י זוז"ג ולכך צ"ל דהתנור חשיב כגופו של איסור מוכח מזה נמי דלא ס"ל כדעת הב"י שהתנור לא הוי כגופו של איסור רק דהתנור עצמו חשיב לי' כגופו של איסור וא"כ כ' המהרש"א שפיר דלא מצי קאי אחדש בהיסק ראשון דאז בשלה ע"ג גחלים נמי אסור וצ"ל כמ"ש דכיון דהתנור חשיב כעצמו של איסור לא חשיב זוז"ג אע"ג שהגחלים הם של היתר דהתנור גורם יותר באפי' הפת מהגחלים והיינו א"א דחום התנור אסור וא"כ הוי כמו שיש באיסור כדי להחמיץ ובהיתר אין בו כדי להחמיץ דלכ"ע לא חשיב לי' זוז"ג וה"נ בהגחלים לחודא אין בו כדי לאפות ובתנור לחודא עם חומו יש בו כדי לאפות ובזה סר' תמיה' הצל"ח מה שתמ' דהו"ל זוז"ג עם הגחלים. אמנם עפי"ז קשה אמאי לא ס"ל להמהרש"א נמי באבוקה כנגדו דל"א זוז"ג כמו דס"ל דגורם התנור חשיב כאיסור כיון שנגמר ע"י איסור וא"כ ה"נ באבוקה כנגדו אמאי לא חשיב לי' כגופו של איסור דלא נימא בי' זוז"ג שרי. ונראה דס"ל להמהרש"א לחלק דבשלמא גופו של תנור לא נוכל לחשבו כזוז"ג דהא גוף התנור ומה שנתקיים על ידו דהיינו העצים אינו עושי' מעין פעולה אחת ולא חשיב לי' בגדר זוז"ג כמ"ש לעיל בשם התוס' בע"א. משא"כ באבוקה כנגדו כיון דהתנור פועל נמי לגרום אפות הפת כמו האבוקה כמ"ש התוס' לקמן ע"ה ע"א ד"ה גרפו דהתנור שומר חומו שלא ותפזר החו' א"כ הוי הגורמים עושין פעולה אחת דהיינו התנור דהתירה ועצים דאסורה ולכך הוי שפיר זוז"ג אפי' כשאבוקה כנגדו. והנה כל אלה כתבנו שלא יהיו דברי המהרש"א סותרים את עצמו דבתנור חשיב לי' כגופו של איסור ובפת לא חשיב לי' כגופו של איסור אעפ"י שיש בו שבח עצים כמו בתנור. וגם בררנו דעתו דגחלים לא חשיב כלל כגורם של היתר נגד התנור האסור דחום התנור פועל יותר מן הגחלים והוי אין בהיתר כדי לאפות ובאיסור יש בו כדי לאפות דהיינו בתנור דחשבי' לי' עכשיו כאילו הי' האיסור (ואע"ג דלכאורה בגחלים לוחשות יש בו נמי כדי לאפות כמו בחום התנור וא"כ שפיר מצי קאי אחדש בהיסק ראשון ובגחלים לוחשות דהוי גורם היתר הגחלים לא הי' ניחא לי' להמהרש"א לאוקמי הכי דא"כ יהי' איפכא דבגחלים לוחשות יהי' מותר ובגחלים עוממות אסור וסוגי' דשמעת' מוכח איפכא ולכך לא ניחא לי' לאוקמי' בחדש בהיסק ראשון) אבל מ"מ אכתי טעמא בעי במה תלי' פלוגתת המהרש"א עם שאר הפוסקים שהבאתי אי בשב"ע בפת נמי אמרי' זוז"ג או דשב"ע חשיב כאיסור בעין או דחמיר עכ"פ מזוז"ג כמ"ש לעיל בשם הר"נ וכן משמעות שאר הפוסקים ונ"ל דהנה הא וודאי בעצים דאסור' ותנור דהתירה אפי' אי חשבי' לי' לזוז"ג כדעת מהרש"א מ"מ האיסור גורם יותר מן ההיתר רק דעכצ"ל דלולא התנור אין באבוקה עצמ' כדי לאפות דכל היכא שיש באבוקה עצמה כדי לאפות א"כ הו"ל יש באיסור כדי להחמיץ ואין בהיתר כדי להחמיץ דאז לכ"ע ל"א זוז"ג כמפו' במתני' דשאור של חולין או דמיירי דיש בתנור נמי כדי לאפות והוי כמו בשניהם כדי להחמיץ ולדעת הרשב"א בתוס' כאן בכה"ג נמי אמרי' זוז"ג (רק לפי מ"ש לעיל דלדעת המהרש"א צ"ל דס"ל דחום התנור נמי אסור דאלא"ה הו"ל זוז"ג אפי' בחדש בהיסק ראשון עם הגחלים דהתירה וע"כ דחום התנור נמי אסור וא"כ לא משכחת לה שיש בתנור לחוד' כדי לאפות כיון דחום התנור אסור. וע"כ צ"ל דהכא מיירי באבוקה כה"ג שאין באבוקה כי האי על קרקע גרידא בלא חום התנור לאפות והא דלא מוקי לה המהרש"א הא דאפה בו את הפת דמיירי באבוקה שהי' בו לחודא כדי לאפות זולת חום התנור וא"כ לכ"ע ל"א זוז"ג כיון שיש באיסור לבדו כדי לאפות ובהיתר אין בו כדי לאפות י"ל דלא ניחא לי' להמהרש"א לאוקמי בכה"ג דווקא כיון דסתמא קתני עכ"פ באבוקה של איסור ועצים דהתירה הוי האיסור גורם יותר מן ההיתר ובפי' כ' כן הריטב"א בתנור דאסורה ועצים דהתירה והבאתי לעיל בפ"ו עיי"ש ועי' בחי' מהרש"א בתוס' ד"ה עד שיהי' בו והבאתיו לעיל פ"א) והנה ב' טעמים מצינו בהא דזוז"ג מותר האחד כמ"ש הר"נ בע"א סוף פרק כ"ה מטעם ביטול. אמנם מדברי התוס' בע"א ע"ט א"א ד"ה שאם נטע משמע דלא ס"ל דהיא מטעם ביטול ועיין באבני מלואים שהבין נמי דתרי טעמים יש והטעם השני הי' דכל עיקר גורם לא הוי אסורה מדינא רק מדרבנן בעלמא והלכך לא אסרו רבנן רק כשהאיסור לחודא גרם משא"כ בדבר הגורם ע"י איסור והיתר יחדיו לא גזרו. והנה כבר כתבנו לעיל דאפי' באסורין שאין להם ביטול מ"מ אמרי' זוז"ג אע"ג דהי' מטעם ביטול דהיינו בכל זוז"ג כיון שאין האיסור בעין הוי כמאן דליתא ומשו"ה אפי' באיסורי הנאה אע"ג דלדעת מהרי"ט ח"א סי' ה' באסורי הנאה אין לו ביטול מ"מ אמרי' שפיר זוז"ג כיון שאין האיסור בעין והמהרי"ט לא קאמר דאיסורי הנאה אין לו ביטול