תבואות השדה חלק א רא

דבתנור חדש בהיסק שני בעצים דהתירה לא שייך שבח גחלים בפת ולתירוץ הט"ז נמי קולא וחומרא חומרא דבכ"מ שאין לו ביטול אמרי' זוז"ג אסור וא"כ בתנור חדש נמי יותץ בע"א אע"ג דל"ש שבח גחלים בהיסק שני מ"מ יותץ כיון דזוז"ג אסור אפי' בלא שבח גחלים וקולא דלדעת הט"ז כל היכא שיש לו ביטול אפי' היכא שהגחלים נמי אסורי' מ"מ כל היכא דהו"ל זוז"ג מותר דל"א שבח גחלים בפת. והנה דעת המג"א בסי' תמ"ה ס"ק ה' דבחמץ אסור אפי' כשאין אבוקה כנגדו והיינו משום דהגחלים נמי אסורים דחמץ הי' מן הנקברי' דלא קי"ל כר"י דאין ביעור חמץ אלא שריפה. וכתב שם נמי הטעם משום דבחמץ במשהו והנה הרכיב יחדיו שני הטעמים טעמו של הש"כ משום שבח גחלים וטעמו של הט"ז משום דאין לו ביטול והי' כמ"ש שם המחה"ש דלהמג"א לא ס"ל לגמרי כהש"כ שיהי' שבח גחלים בפת כמו שבח אבוקה ממש רק דבגחלים משהו עכ"פ מיהו הוי ולכך היכא דאיכא שבח גחלים ובחמץ דווקא דבמשהו אז אמרי' דאסור וא"כ אין סתירה למ"ש המג"א סי' תמ"ב דהיכא דאיכא עוד טעמי' של היתר הו"ל זוז"ג ושרי בחמץ נמי ע"ש בס"ק ט' דהתם בזוז"ג דעלמא בוודאי אמרי' דלא חשיב אפי' כמשהו רק בשבח גחלים משהו עכ"פ מיהו הוי ודלא כמה שהבין האבני מלואים בתשובותיו בדעת המג"א דס"ל בכ"מ דלא בטל אמרי' זוז"ג אסור דלא כן רק בשבח גחלים ס"ל דבחמץ אסור ובשאר אסורי' היכא שיש לו ביטול אפי' שבח גחלים נמי מותר והחילוק בין שבח אבוק' לשבח גחלים הי' דבאבוק' הוי כאיסור ממש ובגחלים לא הוי רק כמשהו ומשהו עכ"פ מיהו הוי דלא דמי לשאר זוז"ג דהא מ"מ כיכר תועלת הגחלים נמי בפת יותר ובשאר גורם זהו המתבאר משיטת הפוסקים האחרונים בס"ד. אמנם דעת הב"י שם ביו"ד סי' קמ"ב והרמ"א נמי הגיה שם אהא דכתב דאפה בו הפת אסור' דדווקא בשאבוקה כנגדו וס"ל דאפי' היכא שהגחלים נמי אסורין דל"ש שכבר כלה אסור' מ"מ גבי גחלים לס"ל שבח גחלים בפת והו"ל כמו שאר זוז"ג תנור דהתירה וגחלים דאסור' ואפי' היכא דהגחלים אסורי' נמי מותר לדידן למאי דס"ל זוז"ג מותר. אמנם באו"ח בסי' תמ"ה לא הגיה שם הרמ"א דדוקא כשאבוק' כנגדו אסור כמו שכ' ביו"ד סי' קמ"ב לענין ע"א ומשמע דבחמץ מודה הרמ"א דאסור אפי' כשאין אבוק' כנגדו ובע"א אינו אסור דווקא כשאבוק' כנגדו וצריך טעם לחלק לדעת הרמ"א ועי' באבני מלואים שהעיר בזה מ"מ הא וודאי כל הפוסקים שוי' בזה דבאבוק' כנגדו ל"א זוז"ג (זולת דעת המהרש"א שנביא לקמן בס"ד). וי"ל בזה ב' טעמים האחד דשבח אבוקה הוי כמו האיסור ממש אע"פ שהר"ב כ' בע"א וז"ל ואע"ג דאמרי דיש שעב"פ היינו לומר שחמור יותר מזוז"ג לפי שתועלת האיסור ניכר בו אבל לא שיהא כתערובת ממש עכ"ל אלמא דלא הוי כאיסור ממש מ"מ י"ל דמאן דס"ל בשאבוק' כנגדו הוי אסור מה"ת ס"ל דהוי כמו איסור ממש ועיין מס' פסחים ע"ה ע"א בתוס' ד"ה וגרפו שחולקים שם על דעת ר"י וס"ל דבאבוק' כנגדו חשיב כאיסור ממש. ועוד י"ל בזה טעם אחר עפ"י שיטת הר"מ בפט"ז ממ"א הלכה כ"ז הבאתי לעיל דכל היכא שהגורם איסור בא קודם גורם ההיתר ל"א זוז"ג ע"ש. והנה ברש"י מס' שבת סוף פ"א גבי הא דר"א אומר כדי שיקרום התחתון שלה משמע מדעת רש"י דצד שכנגד האור ממהר יותר לאפות ובברטנורה שם משמע אפכא דצד שכנגד התנור ממהר יותר לאפות ועי' בתוס' רע"א שם שכ' דמסתמא לא נחלקו רש"י והרע"ב במציאות אלא היכא שהתנור גרוף ממהר יותר לאפות צד שכנגד התנור משא"כ היכא שאינו גרוף נאפ' מהר הצד שכנגד האש. והנה א"כ י"ל דבאבוק' כנגדו משו"ה לא חשיב זוז"ג דאז וודאי נאפה מהר הצד שכנגד האבוק' ח"כ ל"א זוז"ג משא"כ בגחלים אז אפשר שמתחיל לאפות בפ"א ולכך אמרי' בי' זוז"ג ועי' בס' מחנה לוי שהעיר קצת בזה. והנה להך טעמא י"ל דלעולם אפי' בשאבוק' כנגדו נמי לא מתסר אלא מדרבנן כדעת הר"י בתוס' לקמן ע"ה ע"א ורק טעם האיסור הי' כמו שאר זוז"ג דהיכא שגורם האיסור בא תחלה ל"א בי' זוז"ג והי' דגבי שאור של חולין אין חילוק לדעת רבנן בין שנפל איסור לכתחלה בין שנפל לבסוף כבר כתבנו לעיל בשיטת הר"מ לחלק בין איסור אכילה לאיסור הנאה ועל דרך הזה יש לומר פרפר' אחד בדברי התוס' ד"ה חדש יותץ שהקשה הר' אהרן לרבי הא דאמר המבשל בשבת בשוגג יאכל ואמאי לא נימא יש שבח מוקצה בפת דגחלים מוקצה הן ותירץ דל"ש רק באיסור הנאה דווקא והנה המהרש"ל הקשה אמאי לא קא קשי' להו לרבנן נמי הא גבי מוקצה הגחלים נמי אסור כמו האבוקה ותירץ המהרש"א בתירץ השני דמשו"ה לא קא קשי' להו רק לר' דלרבנן י"ח כיון דשרי אפי' בערלה אע"פ שאסור מדאוריי' כיון שכלה ונבער איסורא ממיל' גבי מוקצה שאינו אסור רק מדרבנן מותר אע"פ שהגחלי' הי' בעין והגחלת נמי מוקצה ע"ש ודבריו צריכין ביאור דמ"מ אין דומה ערלה למוקצה כיון דבערלה הגחלת הי' היתר ובמוקצה הוי הגחלת איסור דק די"ל הכי דבס"ד ס"ל דרבי ורבנן בהא פליגי דלר' היכא שאבוק' כנגדו הוי כמו נתערב איסור בעין ולכך אסור הפת אמנם לרבנן לא הוי כמו איסור בעין ורק הנאת האבוק' שאסורה לו וכיון שאין האבוק' בא רק ממשהו שנשרף לכך מותר הפת משא"כ לרבי דחשיב כמו איסור בעין שנתערב. וא"כ היכא דהוי כמו איסור בעין תו לא שייך לחלק בין איסור אכילה לאיסור הנאה משא"כ לרבנן דלא הוי כמו איסור בעין אף בס"ד ידעו התוס' דיש לחלק בין איסור אכילה לאיסור הנאה ולכך לא הקשו רק לרבי דחשיב האבוק' כמו איסור בעין ולא הוי ס"ל מסברא לחלק בין איסור אכילה לאיסור הנאה ול"ל דמ"מ חשיב שלא כד"א אע"ג דהוי כמו אכילה ממש דמ"מ מדרבנן לתסר ועוד דעצים דרך אכילתן בכך אי נימא דחשיב כמו איסור ממש שנתערב ועיין היטב במג"א סי' תמ"ה סוף ס"ק ה' מה שהביא שם דברי המהרי"ל אמנם בתירוצא העלה התוס' דשב"ע לא הוי כאיסור בעין ורק משו"ה אסור באבוקה כנגדו כמ"ש בטעם השני דבאבוקה כנגדו בא גורם האיסור קודם שהתחיל גורם ההיתר ול"א זוז"ג בכה"ג כמ"ש הר"מ וא"כ לא שייך רק באסורי הנאה דווקא ולא באכילה כיון דשב"ע בפתו או בתבשיל לא חשיב כאיסור ממש. אבל בס"ד דחשיב כאיסור ממש אין חילוק בין איסור אכילה לאיסור הנאה:

והנה יש עוד כ"מ בין ב' הטעמים דא"א דבאבוקה כנגדו חשיב איסור ממש א"כ לשי' הר"נ שהבאתי לעיל בכללים דכל היכא שנתערב איסור בעין ג"א זוז"ג א"כ כל היכא שאבוקה כנגדו של איסור אע"פ שיש שם גם עצי היתר אפי' בב"א לא חשיב זוז"ג כיון דהוי כמו נתערב איסור בעין אמנם א"א דמשו"ה אסור כשאבוקה כנגדו משום שגורם של איסור בא קודם גורם ההיתר א"כ היכא שיש עצי איסור ועצי היתר בב"א אע"פ שאבוקה של איסור נמי כנגדו מ"מ מותר מטעם זוז"ג וכן משמע דעת הר"מ דכל היכא שיש עצים של איסור ועצים של היתר יחד בב"א חשיב זוז"ג אע"פ כשאבוקה כנגדו שהרי לא אסר רק היכא שנתבשל בעצי איסור קודם שבאו עצי ההיתר הא כל היכא שהי'